במחצית הראשונה השנה תוקנו 43 דו”חות לעומת 32 אשתקד
קשה להתעלם מהמספר הגבוה של הטעויות שהתגלו בדו”חות הכספיים בחודשים האחרונים, ובראשן הטעות הגרנדיוזית של חברת החשמל – החברה הודיעה כי שיקללה באופן מוגזם את עליית השכר לצורך חישוב ההתחייבות הפנסיונית. בעקבות כך, הודיעה החברה כי תקטין את ההתחייבות ב-5-6 מיליארד שקל, ותגדיל את הונה העצמי ב-3-4 מיליארד שקל.
כאשר מתגלה טעות, דורש ה-IFRS לתקן את הדו”חות הכספיים באמצעות הצגתם מחדש (Restatements). להבדיל משינויי אומדן, הנובעים מנסיבות או מידע חדשים – עניין שבשגרה במציאות העסקית – טעויות נובעות משימוש מוטעה או אי שימוש במידע שהיה בהישג יד, ולכן מטופלות באופן רטרואקטיבי. עם זאת, לאור עיקרון המהותיות, טעויות שאינן מהותיות נספגות בדו”ח השוטף ללא כל אזכור לקיומן. כפועל יוצא, אחת השאלות הקריטיות והרגישות ביותר בחשבונאות היא כיצד קובעים אם טעות היא מהותית או לא?
בהתאם לעמדת רשות ניירות ערך, מהותיות נבחנת לא רק באופן כמותי (5% מהרווח ו/או 2% מההון העצמי), אלא גם באופן איכותני תלוי נסיבות – כמו במקרה שבו טעות כמותית קטנה גורמת להפרת קובננטס (אמות המידה הפיננסיות), או במקרה שבו הטעות מתייחסת לתגמול בעל עניין. בעבר, כפתה רשות ניירות ערך על בנק מזרחי לתקן את דו”חות הרבעון הראשון של 2004, כדי לכלול את מענק הפרישה המיוחד של המנכ”ל דאז, ויקטור מדינה, כבעל עניין, על אף שההשפעה על ההון העצמי הסתכמה רק ב-7 מיליון שקל – סכום מזערי ביחס לממדי הבנק.
בתקופה של משבר כלכלי, כל תיקון קטן עשוי לגרום לתגובת שרשרת של הפרת קובננטס. תפרון, לדוגמה, שביצעה באחרונה תיקון של 653 אלף דולר בעלות המכירות ברבעון הראשון, סיווגה בעקבות כך הלוואות לזמן ארוך בגובה של 10.3 מיליון דולר כהתחייבויות שוטפות.
מספר התיקונים בעידן ה-IFRS גדל משמעותית: אם במחצית הראשונה של 2009 התגלו 43 תיקוני דו”חות, הרי שבתקופה המקבילה אשתקד התגלו רק 32, ובתקופה המקבילה ב-2007, לפני עידן ה-IFRS, התגלו רק שמונה תיקונים – לרוב טכניים (הסקר נערך על ידי יבגני נובוסולוב). הגידול נובע בעיקר מטעויות שבבסיסן שיקול דעת לקוי ביישום ה-IFRS, כאשר הטעויות הנפוצות ביותר נוגעות ליישום כללי השווי ההוגן ולחשבונאות גידור.
תופעת גילוי הטעויות היא תהליך צפוי שרק יתגבר לאור רמת המורכבות, עומק הפיתוי והתפתחות המודעות ביחס ל-IFRS – כמו גם ההתגברות הטבעית של האכיפה במקביל לעקומת הלמידה.
חשוב להדגיש כי ברמת המקרו לא מדובר בהכרח בתופעה מדאיגה, שהרי כשלא מדווחים על עניינים רלוונטיים בדרך כלל גם אין היכן לטעות. כאן בדיוק נמצא האיתות למשקיעים: האחריות הדיווחית של הדירקטוריון כלפי המשקיעים גדלה מאוד בעידן ה-IFRS. משום מה נדמה כי הבעיה נעוצה דווקא באדישות שבה מקבל בדרך כלל שוק ההון בישראל את הטעויות, וגם בעניין זה יש לנו כנראה עוד הרבה מה ללמוד משוק ההון האמריקאי, כפי שיעידו החברים מווריפון.