IFRS 9 – מכשירים פיננסיים: גריעה

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים (להלן: “התקן”) כולל הוראות מפורטות העוסקות בגריעה של נכסים פיננסיים והתחייבויות פיננסיות. הוראות אלו, המבוססות (רובן ככולן) על ההוראות שהיו קיימות במסגרת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 (IAS) בדבר מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה, אשר קדם לתקן והוחלף על ידו, עוסקות הן בשאלת עיתוי הגריעה והן בשאלת המדידה וההצגה של השלכותיה.

בהקשר זה, המונח ‘גריעה’ (derecognition) משמעותו, הלכה למעשה, הסרתם המלאה או החלקית של נכס פיננסי או של התחייבות פיננסית, שהוכרו קודם לכן, מהדוח על המצב הכספי של הישות המדווחת. ניתן לומר, כי המקרה הפשוט ביותר בו נדרשת בנסיבות רגילות גריעה של נכס פיננסי או של התחייבות פיננסית מתרחש כאשר הנכס או ההתחייבות האמורים הגיעו לתום החיים החוזיים שלהם (למשל, נפרעו, פקעו או מומשו, כגון במקרה של אופציה שנכתבה או שנרכשה, לפי העניין), כך שברמה החוזית הישות המדווחת אינה מחויבת עוד חוזית לסלק את ההתחייבות הפיננסית, או שהיא אינה מחזיקה יותר בזכות החוזית שהייתה בבסיס הנכס הפיננסי.

השאלה מהו העיתוי הנאות לגריעה של נכסים או התחייבויות מהדוח על המצב הכספי אינה ייחודית דווקא למכשירים פיננסיים, והיא עשויה להיות רלוונטית גם לגבי סוגים אחרים של נכסים והתחייבויות. משכך, גם תקני דיווח כספי בינלאומיים אחרים כוללים לעיתים הוראות המתייחסות לגריעה. עם זאת, ניתן לומר כי כללי הגריעה הנוגעים למכשירים פיננסיים הם המפורטים והמורכבים ביותר מבין כללי הגריעה הקיימים במסגרת תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים השונים. מורכבות זו יכולה להיות מוסברת בכך, שבמהלך משך החיים של מכשירים פיננסיים מתרחשים פעמים רבות אירועים, אשר יכולים להעלות את השאלה, האם הם מצריכים את גריעת הנכס או ההתחייבות האמורים. להלן מספר דוגמאות בולטות לאירועים כאמור:

  • א. שינוי בתנאים החוזיים של נכסים פיננסיים או התחייבויות פיננסיות, כגון: פריסת תשלומים מחודשת; שינוי בגובה הריבית הנקובה; שינוי באמות המידה הפיננסיות; ביצוע של ‘תספורת’ לחוב; שינוי מטבע; שינוי באופן ההצמדה או במנגנון קביעת הריבית; הוספת זכויות המרה; ביצוע המרה כפויה וכיוצא באלה (להרחבה, ראו גם סעיפים ‎5.3 ו- ‎3.4 להלן);
  • ב. המחאה בדרך של מכירה של נכסים פיננסיים לצדדים שלישיים, כגון במסגרת ניכיון של חובות לקוחות (factoring), או העברת נכסים לישות למטרה מיוחדת (SPC) לשם ביצוע עסקת איגוח (securitization). לעיתים, עסקאות כאמור גם מתבצעות תוך שמירה על חשיפה בהיקף מסוים לנכסים שהומחו (להרחבה, ראו גם סעיפים ‎6 ו-‏2.12.3 להלן);
  • ג. עסקאות של מכירה ורכישה חוזרת של נכסים פיננסיים (repurchase), או עסקאות שבהן מוענקות אופציות הנוגעות לנכס שנמכר, או ערבויות על ביצועיו (להרחבה, ראו גם סעיף ‎7 להלן).

בקרות אירועים כגון אלה שתוארו לעיל, השאלה האם יש (או אין) לגרוע את הנכס או ההתחייבות הפיננסיים עשויה להיות שאלה רבת-משמעות. להלן מספר דוגמאות להשלכות של גריעה חשבונאית, כאשר היא מתבצעת:

  • אם האירוע אשר הביא לגריעה כלל שינוי בתנאים החוזיים של המכשיר הפיננסי, הגריעה יכולה להביא להכרה במכשירים פיננסיים חדשים, לרבות לעניין סיווג שונה של המכשירים החדשים מאלו שקדמו להם. למשל, ייתכן כי הנכס הפיננסי שנגרע סווג במקור לקבוצת העלות המופחתת אולם במקומו מוכר נכס פיננסי ‘חדש’ המסווג לקבוצת שווי הוגן דרך רווח או הפסד. בנוסף, בדרך כלל תידרש מדידה בשווי הוגן בעת הכרה לראשונה במכשירים הפיננסיים החדשים, קביעה מחדש של שיעור הריבית האפקטיבי וכיוצא באלה;
  • גריעה עשויה להביא להכרה ברווחים או בהפסדים. בין היתר, סיווג מחדש לרווח או הפסד של קרן ההון (בגין סכומים שהוכרו ברווח הכולל האחר) לגבי השקעות במכשירי חוב שסווגו לקבוצת שווי הוגן דרך רווח כולל אחר;
  • ככל שלאחר הגריעה מוכרות התחייבויות פיננסיות חדשות, יש צורך בבחינה מחודשת לקיומם של נגזרים משובצים בהתחייבויות פיננסיות אלה, אשר אינם קשורים באופן הדוק לחוזה החוב המארח;
  • אם עסקת העברה של נכס פיננסי מטופלת כעסקה הכשירה לגריעה, ככלל הנכס הפיננסי נגרע מהדוח על המצב הכספי והתמורה בעדו אינה מוצגת כהלוואה. לעומת זאת, אם לאחר העברה של נכס פיננסי לא ניתן לגרוע אותו, הסכומים שהתקבלו בעד ההעברה מטופלים לעיתים באופן הדומה להלוואה. משכך, גריעה מקטינה לרוב את רמת המינוף בדוח על המצב הכספי.

הוראות הגריעה בתקן הנוגעות לנכסים פיננסיים נועדו בין היתר להתמודד עם בעיית הנכסים הפיננסיים ה-‘חוץ-מאזניים’ (off-balance). הכוונה הינה למצבים, שבהם הישות המדווחת חשופה באופן מובהק לנכסים פיננסיים מסוימים, אולם החשיפה אינה מקבלת ביטוי מספק במסגרת הדוח על המצב הכספי שלה. נמחיש זאת באמצעות הדוגמה הבאה: נניח כי חברה מחזיקה בנכס פיננסי מסוים, כגון מניה של חברה אחרת. החברה מוכרת נכס פיננסי זה לצד שלישי, כאשר היא מתקשרת במקביל לחוזה המכירה גם בחוזה עתידי לרכישתו חזרה של הנכס הפיננסי מידי אותו צד שלישי, במחיר קבוע מראש ובמועד עתידי מוסכם. במקרה זה, ברי כי החברה ממשיכה להיות חשופה לנכס הפיננסי במידה כמעט מוחלטת גם לאחר עסקת המכירה. בפרט, החברה נושאת בכל הסיכונים וההטבות הקשורים לעלייה או לירידה בשווי ההוגן של הנכס, שכן המחיר בו היא תרכוש חזרה את הנכס הינו קבוע. במילים אחרות, ניתן לומר כי עסקת המכירה דומה יותר במהותה לעסקת הלוואה, שהנכס הפיננסי משמש במסגרתה כסוג של בטוחה. במצב זה, אילו עסקת המכירה של הנכס הפיננסי הייתה מביאה לגריעתו, הוא היה מהווה פריט ‘חוץ-מאזני’ בראיית החברה. במקרה פשטני זה, יישום כללי הגריעה של התקן לא היה מביא ככלל לגריעת הנכס הפיננסי אלא לטיפול בעסקת המכירה והרכישה החוזרת כאל עסקת הלוואה. ואולם, מורכבות כללי הגריעה לגבי נכסים פיננסיים נובעת בין היתר מכך, שהכללים נועדו להתמודד גם עם שלל מצבי ביניים שהם מובהקים פחות. למשל, כאשר ההתחייבות לרכישה חזרה אינה חושפת את הישות המדווחת למלוא הסיכונים וההטבות של הנכס הפיננסי אלא רק לחלק מהם. נניח, באמצעות הענקת ערבויות חלקיות בלבד או מתן אופציות מכר לרוכש הנכס, שהן מחוץ לכסף במועד העסקה הראשונית למכירת הנכס.

חשוב לציין, כי במסגרת התקן לא קיימת סימטריה מלאה בין הוראות הגריעה של נכסים פיננסיים לבין הוראות הגריעה של התחייבויות פיננסיות. המאפיין המרכזי הנבחן לצורך גריעה של התחייבויות פיננסיות הינו שאלת השחרור המשפטי (הפורמאלי) מהמחויבות הראשונית לפירעון ההתחייבות. בניגוד לכך, ישנם מאפיינים מרכזיים אחרים הנבחנים בעת העברה של נכסים פיננסיים, המתייחסים, בין היתר, למידת העברת הסיכונים וההטבות בגין הנכס המועבר ולהעברת השליטה בו.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים: גילויים, מכיל הוראות גילוי מפורטות המתייחסות להעברה של נכסים פיננסיים. הוראות אלה נועדו להשלים בהיבט הגילוי את הוראות הגריעה של התקן.

ככלל, היות שהתקן אינו חל על מכשיריה ההוניים של הישות המדווחת, כללי הגריעה שבמסגרתו גם אינם מתייחסים למכשירים פיננסיים שהם מכשיריה ההוניים של הישות המדווחת. נראה כי שינוי תנאים של מכשיריה ההוניים של הישות המדווחת, שלא כחלק מתשלום מבוסס מניות, אינו מביא כשלעצמו להכרה ברווחים או בהפסדים כלשהם. כך, אם גם לאחר שינוי התנאים המכשירים עומדים בהגדרה של הון, נראה כי הוא יבוא לידי ביטוי לכל היותר במסגרת חלוקות ההון של הישות המדווחת. דוגמה לכך היא הפיכה של מניות רגילות למניות בכורה הוניות, או להיפך. באופן דומה, נראה כי שינוי תנאים של מכשיר הוני באופן המביא להכרה בנכס או בהתחייבות פיננסיים, יטופל כהכרה לראשונה בנכס או בהתחייבות האמורים, וזאת כנגד ההון וללא הכרה ברווח או בהפסד כלשהם. להרחבה על הטיפול החשבונאי במצבים שבהם תנאיה של התחייבות פיננסית משתנים כך שהיא הופכת למכשיר הוני.

אקדמיית IFRS