ניהול רווחים (Earnings Management)

לישויות המדווחות מגוון רחב של אינטרסים בקשר לדיווח הכספי, הנובעים מתגובותיהם של המשתמשים בדוחות הכספיים. דוגמאות לאינטרסים כאלה הן ציפיות של אנליסטים ושוק ההון מתוצאות החברה במהלך התקופה, השגת מקורות אשראי או שיפור תנאי האשראי הקיימים, קבלת מחירים טובים יותר בהנפקה או במכירה, שיקולי שכר של מנהלים בעקבות בונוסים שתלויים ברמת הרווח ותשלומי מס לשלטונות.

ניתן לחלק את המניפולציות בדוחות הכספיים לשלוש קבוצות, בהתאם לרמת חומרתן:

  • ייפוי דוחות (Window Dressing) – ישום של כללי חשבונאות באופן מקל, במצב של לקונה אקדמית או פרקטית.
  • חשבונאות יצירתית (Creative Accounting) – מצב ביניים בין תרגילים חשבונאיים לבין פעילות מרמה.
  • תרמיות חשבונאיות (Accounting Fraud) – פעולות מרמה במזיד מתוך מטרה להציג מצג כוזב של מידע.

תרמיות חשבונאיות היוו את הבסיס של השערוריות החשבונאיות שהיו בארה”ב בתחילת שנות ה-2000. כך לדוגמה, אנרון, לשעבר חברת אנרגיה מהגדולות בעולם, הכירה מיידית בהכנסות מחוזי אנרגיה עתידיים לחברות קשורות אשר הוקמו על ידה ואשר לא אוחדו בדוחות הכספיים שלה וגרמה להטעיה של כ-2 מיליארד דולר בדוחותיה הכספיים. כמו כן, מרק, יצרנית תרופות מהגדולות בעולם ניפחה הכנסות באמצעות חברות בת שלה (רשמה כהכנסות סכומים שנגבו על ידי החברה הבת אולם לא שייכים לה) וגרמה להטעיה של כ-4 מיליארד דולר. דוגמה נוספת, וורלדקום, חברת תקשורת מהגדולות בעולם, סיווגה פעילויות תחזוקה כהשקעה בציוד תשתית כך שכ-40% מסך ההשקעות בשנת 2001 היו בעצם הוצאות תפעוליות וגרמה להטעיה של מיליארדי דולרים בדוחותיה הכספיים.

בשונה מתרמיות חשבונאיות, “ניהול רווחים” (Earnings Management) הוא תהליך של פעילות מכוונת, במגבלות העקרונות החשבונאיים המקובלים, כדי להגיע לרמה רצויה של רווחיות מדווחת. ניהול רווחים יכול להתבצע על ידי תזמון פעולות כלכליות עקיפות אשר אינן מהוות חלק מליבת העסקים (כמו מכירת נכסים ברווח) או על ידי בחירת מדיניות חשבונאית לשם הכרה ומדידה של רווחים/הפסדים בטווח הקצר “המתאימה” לרצון ההנהלה.

ראוי לציין כי תופעת ניהול הרווחים מתבצעת כביכול בתוך המסגרת הלגיטימית של עקרונות חשבונאיים מקובלים, אך היא מביאה למעשה להטיה במשמעות התוצאות של הדוחות הכספיים. מקרה פרטי של ניהול רווחים הוא החלקת רווחים (Income Smoothing). המטרה של החלקת רווחים היא לייצב את סדרת הרווחיות על פני זמן ולמנוע קפיצות ברווחים ביחס ליעד רווחיות מקובל.

הדרכים העיקריות שבהן מבוצע ניהול הרווחים הינן:

א. שיטת ה”אמבט הגדול” (Big Bath) – על פי שיטה זו במצבים שבהם ישנה ממילא ירידה בפעילות העסקית ונוצרים הפסדים, מתבצעת צבירת עלויות מתקופות שונות (עבר ועתיד), כדי ליצור מנוף להשגת תוצאות משופרות בעתיד.

ב. “צנצנת העוגיות” (Cookie Jar) – ניפוח חשבונות הוצאה הניתנים לשינוי בעתיד על ידי שיקול חשבונאי (כמו הגדלת ההפרשה לחובות מסופקים, להתחייבויות בשל סיום יחסי עובד מעביד ויצירת הפרשות מוגזמות בגין החזרת סחורה). הכוונה היא שבעתיד, ניתן יהיה לרשום “במקרה הצורך” רווחים על ידי הקטנת הפרשות אלו ו”שחרור” סכומים מתוכם לדוח רווח או הפסד.

ג. הקדמת הכרה בהכנסות – למשל, על ידי מתן הערכה מוקדמת למועדי סיום פרויקטים.

דוגמה לניהול רווחים במסגרת הלגיטימית כיום הינו בנושא הטיפול החשבונאי בהשקעות בנכסים פיננסיים שהם מכשירי חוב הנמדדים בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר. תקן דיווח כספי בינלאומי 9 (IFRS 9) בדבר מכשירים פיננסיים והתקן האמריקאי המקביל (Subtopic 825-10), יצרו אפשרות לניהול רווחים באמצעות מכירה סלקטיבית של ניירות ערך שנמדדים בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר. בהתאם לתקנים אלה, למרות שערכם של ניירות ערך אלו נכלל בדוח על המצב הכספי על פי השווי ההוגן שלהם, הרי הרווחים (הפסדים) שנוצרו בשל עליית (ירידת) ערכם של ניירות הערך ושטרם מומשו, נזקפים לרווח כולל אחר, ולא לדוח רווח או הפסד. רק כאשר ההשקעה במכשיר החוב נגרעת, הרווח או ההפסד המצטבר שהוכר קודם לכן ברווח כולל אחר מסווג מחדש מההון לרווח או הפסד. כך למשל, נמצא שמנהל המעוניין להגדיל את רווחי החברה בתקופה מסוימת, יכול לבחור במכירה של השקעות במכשירי חוב הנמדדות בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר שגלום בהן רווח שלא מומש, ובכך להביא להסטה של אותו רווח מההון לרווח ולהפסד.

בהקשר זה ראוי לציין כי מנגד, IFRS 9 מבטל את אפשרות ניהול הרווחים  בהשקעות בנכסים פיננסיים שהם מכשירים הוניים הנמדדים בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבניגוד להשקעות במכשירים הוניים אשר היו מסווגות בעבר כזמינות למכירה תחת IAS 39, תחת התקן החדש הרווחים (הפסדים) שנוצרו בשל עליית (ירידת) ערכם של ניירות הערך נזקפים לרווח כולל אחר ולעולם לא נזקפים לדוח רווח או הפסד (גם לא בעת גריעת ההשקעה במכשיר ההוני). עובדה זו כמובן שמבטלת את אפשרות ניהול הרווחים שהייתה קיימת בעבר באשר למכשירים אלו.

ניהול הרווחים גורם לכך שהדוחות הכספיים לא משקפים נכונה את התוצאות של ניהול העסק, אלא את התוצאות החשבונאיות הרצויות למנהלים. בכך נפגעת יכולת הציבור לשפוט ולהעריך את ביצועי ההנהלה, ולהעריך את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהשקעה במניות הישות.

חשוב להדגיש כי יכולתם של גופי הפיקוח ובכלל זה רשות ניירות ערך ורואי החשבון בנושא זה הינה מוגבלת, וזאת לאור משאבי הפיקוח והזמן המוגבלים. יחד עם זאת, אנו עדים לאחריות גוברת והולכת של הגופים המדווחים ונושאי תפקידים בהם לנושא הדיווח הכספי. בעניין זה, יש לציין את חוק סרבנס אוקסלי (Sarbanes-Oxley Act) משנת 2002 שחוקק בעקבות השערוריות החשבונאיות שנחשפו בארה”ב בתחילת שנות ה-2000 מתוך מטרה לשפר את דיוק, אמינות ושקיפות הדוחות התקופתיים ועל ידי כך להשיב את אמון הציבור בהם.