IFRS vs. US GAAP: התקינה הבינלאומית מספקת להנהלות גמישות דיווחיות רבה יותר

הניתוח הבסיסי של פערי הדיווח הקונספטואליים המדידים העיקריים בין שתי התקינות החשבונאיות המובילות כיום בעולם מלמד כי במרבית המקרים ה- IFRS המבוסס על עקרונות וחיבור למהות העסקית מספק גם גמישות דיווחית רבה – הן בהיבטי הצגה והן בהיבטי מדידה. גמישות זאת עשויה, בין היתר לאפשר גידול בתזרים מזומנים מפעילות שוטפת, ברווח התפעולי, ברווח הנקי ובהון וכן במדדי ביצוע כגון ה- EBITDA. כפועל יוצא, ככל שקיימת לחברה ישראלית אפשרות בחירה אמיתית ומעשית, הרי שבכפוף כמובן לבדיקה מקיפה ומעמיקה יותר, קיים סיכוי רב שהתקינה הבינלאומית תהיה אטרקטיבית יותר עבורה.

מטרת הניתוח של הפערים הקונספטואליים העיקריים בין ה- IFRS לבין ה- US GAAP היא לתת למנהלים, אשר נמצאים בצומתי החלטה, כיוון ראשוני לגבי ההשלכות ההחלטה על כיצד יראו הדוחות הכספיים שלהן בכל אחת מהתקינות. הדבר יכול להיות רלבנטי במקרה של חברות ישראליות צעירות או של חברות דואליות – לרבות כאלה שנסחרות בארה”ב שכידוע רשאיות כיום לדווח בארה”ב ובישראל על פי ה- IFRS. נקודת המוצא היא שיישום ה- IFRS מתקבל כיום כמובן לא בבורסות באירופה ובבורסות אחרות מחוץ לארה”ב (כגון אוסטרליה וקנדה), שהרי אלו הן מדינות IFRS, אלא גם בבורסות האמריקאיות שמקבלות בהתאם להוראות ה- SEC את ה- IFRS עבור מנפיקים זרים. מעבר לכדאיות הדיווחית גרידא, שיקול מרכזי שמובא בחשבון הוא הדרישה של המשקיעים – שהרי במקרים מסוימים תוך תלות בענף ובמתחרים– כמו למשל בתחום הטכנולוגיה, יתכן ויהיה זה נכון יותר לחברות זרות שנסחרות בארה”ב כשוק ההון הגדול בעולם, לדווח על פי ה- US GAAP.

על אף שכמות ההבדלים היא הרבה יותר גדולה ורחבה ונוגעת ממש כמעט לכל צעד ושעל (כמו למשל בחשבונאות מיסים על הכנסה, הטבות לעובדים ואפילו האפשרות ליישום שיטת מלאי LIFO שקיימת בתקינה האמריקאית אבל לא ב- IFRS שפחות רלבנטית לחברות ישראליות מאחר ולא מוכרת לצורכי מס בישראל), הפערים הקונספטואליים העיקריים שלהלן יכולים לתת קריאת כיוון ראשונית על בסיס תמהיל הפעילות של החברה והמטרות הדיווחיות שלה. יש לציין כי למרות שמספר פרויקטי ליבה משמעותיים בשנים האחרונות – כמו צירופי עסקים והכרה בהכנסה – בוצעו במשותף על ידי שני מוסדות התקינה – IASB ו- FASB בשינויים קלים (למשל, בתקינה הבינלאומית קיימת אפשרות שלא לשתף את הזשמ”ש במוניטין ולמדוד אותו במועד צירוף העסקים על פי חלקו בשווי ההוגן של הנכסים המזוהים ולא על פי שוויו ההוגן), אבל עדיין קיימים הבדלים רבים ונרחבים בין התקינות.

Principles vs. Rules

כרקע לכל מיפוי פערים בין שתי תקינות מרכזיות אלה חשוב להדגיש כי ההבדל אולי הכי משמעותי בין מערכות התקינה נוגע דווקא לבסיס שלהן והוא לא ניתן באמת למיפוי – בעוד התקינה האמריקאית היתה במהותה מבוססת כללים (Rules based) הרי התקינה הבינלאומית היא מבוססת עקרונות (Principles based). מדובר בנקודת מוצא שונה שמובילה לכך שהתקינה האמריקאית הרבה יותר מפורטת מהבינלאומית ומלווה בלא מעט החרגות (לרבות קביעת כללים רבים על בסיס ענפי) ולכך שבמקרים רבים תחת התקינה האמריקאית קיימת משמעות רבה למבנה המשפטי ולעיתים גם לתנאים טכניים, דבר שפחות קיים ב IFRS – כמו למשל בהבחנה הקריטית בין התחייבויות לבין הון או למשל בהפרדה בין המודל חשבונאי המשמש לטיפול בניירות ערך מזה המשמש לטיפול בהלוואות שיכול להוביל לתוצאה חשבונאית שונה תוך תלות בצורה המשפטית של הנכס הפיננסי. המשמעות היא כי ביישום התקינה הבינלאומית קיים בסיס מושגי קוהרנטי יותר מצד אחד שהוא חשוב בחיבור למהות העסקית ומניעת הדיסוננס ביניהם (אם כי עיוותים נקודתיים קיימים גם בתקינה הבינלאומית), אך מצד שני יש גם צורך בהפעלת שיקול דעת, לרבות שימוש באומדנים, תוך גמישות משמעותית בבחירת מדיניות חשבונאית שיכולות להיות לה משמעויות רבות. חשוב להבין, לא ניתן באמת להביא פער דרמטי זה במסגרת של טבלאות הבדלים מפורטות ככל שיהיו, להוציא אולי הבדלים נקודתיים מסוימים כדוגמת ההתייחסות של ה- IFRS לשליטה אפקטיבית כתנאי לאיחוד דוחות כספיים שדורשת הפעלת שיקול דעת שלא קיימת ב- US GAAP.

בהתייחס להבדלי התקינה הניתנים למדידה בלבד כאמור לעיל, ניתוח בסיסי של 10 הפערים הקונספטואליים הדיווחיים העיקריים שקיימים כיום (2021) שלהלן מלמד כי ברוב המקרים הנ”ל ה- IFRS מספק גמישות דיווחית רבה יותר – בעיקר בהקשר של גידול ברווח הנקי ובהון, אבל גם ביחס לענייני הצגה ולגידול בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת. הסיבה העיקרית לכך היא קיומן של חלופות לא מעטות בידי ההנהלה בהתאם ל- IFRS לבחירת מדיניות חשבונאית. בכל מקרה, חשוב להדגיש כי הניתוח הפשטני שלהלן מוגבל כאמור לפערים הקונספטואליים הדיווחיים העיקריים ולא מתיימר לספק תמונה מלאה – לשם המחשה, על אף הפער בהקשר של השבת הפסד מירידת ערך, קיים פער מקדים לפיו בעצם ההכרה בהפסד מירידת ערך של נכסים קבועים קיים בתקינה האמריקאית “פילטר” בדמות הערך הלא מהוון של התזרימים העתידיים (מבחן סף טכני וחסר היגיון/מוזר כשלעצמו ברוח התקינה האמריקאית כאמור לעיל). מה גם שמעבר למורכבות של קביעה מלאה כזאת – הדבר מאד אינדיבידואלי ותלוי נסיבות.

עשרת הפערים המשמעותיים ביותר בראיה של כדאיות דיווחית

(*) נכתב על ידי שלומי שוב

רקע בחשבונאות