הניתוח הבסיסי של פערי הדיווח הקונספטואליים המדידים העיקריים בין שתי התקינות החשבונאיות המובילות כיום בעולם מלמד כי במרבית המקרים ה- IFRS המבוסס על עקרונות וחיבור למהות העסקית מספק גם גמישות דיווחית רבה – הן בהיבטי הצגה והן בהיבטי מדידה. גמישות זאת עשויה, בין היתר לאפשר גידול בתזרים מזומנים מפעילות שוטפת, ברווח התפעולי, ברווח הנקי ובהון וכן במדדי ביצוע כגון ה- EBITDA. כפועל יוצא, ככל שקיימת לחברה ישראלית אפשרות בחירה אמיתית ומעשית, הרי שבכפוף כמובן לבדיקה מקיפה ומעמיקה יותר, קיים סיכוי רב שהתקינה הבינלאומית תהיה אטרקטיבית יותר עבורה. בכל מקרה, החל מתחילת 2027 בעקבות כניסתו לתוקף של 18 IFRS פערי התקינה צפויים דווקא לגדול.
מטרת הניתוח של הפערים הקונספטואליים העיקריים בין ה- IFRS לבין ה- US GAAP היא לתת למנהלים, אשר נמצאים בצומתי החלטה, כיוון ראשוני לגבי ההשלכות ההחלטה על כיצד יראו הדוחות הכספיים שלהן בכל אחת מהתקינות. הדבר יכול להיות רלבנטי במקרה של חברות ישראליות צעירות או של חברות דואליות – לרבות כאלה שנסחרות בארה”ב שכידוע רשאיות כיום לדווח בארה”ב ובישראל על פי ה- IFRS. נקודת המוצא היא שיישום ה- IFRS מתקבל כיום כמובן לא רק בבורסות באירופה ובבורסות אחרות מחוץ לארה”ב (כגון אוסטרליה וקנדה), שהרי אלו הן מדינות IFRS, אלא גם בבורסות האמריקאיות שמקבלות בהתאם להוראות ה- SEC את ה- IFRS עבור מנפיקים זרים. מעבר לכדאיות הדיווחית גרידא, שיקול מרכזי שמובא בחשבון הוא הדרישה של המשקיעים – שהרי במקרים מסוימים תוך תלות בענף ובמתחרים– כמו למשל בתחום הטכנולוגיה, יתכן ויהיה זה נכון יותר לחברות זרות שנסחרות בארה”ב כשוק ההון הגדול בעולם, לדווח על פי ה- US GAAP.
על אף שכמות ההבדלים היא הרבה יותר גדולה ורחבה ונוגעת ממש כמעט לכל צעד ושעל (כמו למשל בחשבונאות מיסים על הכנסה, הטבות לעובדים ואפילו האפשרות ליישום שיטת מלאי LIFO שקיימת בתקינה האמריקאית אבל לא ב- IFRS שפחות רלבנטית לחברות ישראליות מאחר ולא מוכרת לצורכי מס בישראל), הפערים הקונספטואליים העיקריים שלהלן יכולים לתת קריאת כיוון ראשונית על בסיס תמהיל הפעילות של החברה והמטרות הדיווחיות שלה. יש לציין כי למרות שמספר פרויקטי ליבה משמעותיים בשנים האחרונות – כמו צירופי עסקים והכרה בהכנסה – בוצעו במשותף על ידי שני מוסדות התקינה – IASB ו- FASB בשינויים קלים (למשל, בתקינה הבינלאומית קיימת אפשרות שלא לשתף את הזשמ”ש במוניטין ולמדוד אותו במועד צירוף העסקים על פי חלקו בשווי ההוגן של הנכסים המזוהים ולא על פי שוויו ההוגן), אבל עדיין קיימים הבדלים רבים ונרחבים בין התקינות.
Principles vs. Rules
כרקע לכל מיפוי פערים בין שתי תקינות מרכזיות אלה חשוב להדגיש כי ההבדל אולי הכי משמעותי בין מערכות התקינה נוגע דווקא לבסיס שלהן והוא לא ניתן באמת למיפוי – בעוד התקינה האמריקאית היתה במהותה מבוססת כללים (Rules based) הרי התקינה הבינלאומית היא מבוססת עקרונות (Principles based). מדובר בנקודת מוצא שונה שמובילה לכך שהתקינה האמריקאית הרבה יותר מפורטת מהבינלאומית ולכך שבמקרים רבים תחת התקינה האמריקאית קיימת משמעות רבה למבנה המשפטי ולעיתים גם לתנאים טכניים, דבר שפחות קיים ב IFRS – כמו למשל בהבחנה הקריטית בין התחייבויות לבין הון או למשל בהפרדה בין המודל חשבונאי המשמש לטיפול בניירות ערך מזה המשמש לטיפול בהלוואות שיכול להוביל לתוצאה חשבונאית שונה תוך תלות בצורה המשפטית של הנכס הפיננסי. בנוסף, יש לציין שהתקינה האמריקאית ותיקה יותר מהתקינה הבינלאומית. שורשיה נטועים עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בעקבות המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית (1929), בעוד שהתקינה הבינלאומית החלה להתגבש רק בשנות ה-70 כאשר המתכונת הקיימת כיום מקורה בעיקר בשנות ה- 90. לאורך השנים, התקינה האמריקאית התפתחה באופן הדרגתי ונוספו לה הסתעפויות רבות, שנועדו לתת מענה למצבים ולמורכבויות שייחודיים לשוק ההון האמריקאי והיא כוללת חריגות רבות ולעיתים אף כללים ענפיים ייעודיים. לעומת זאת, התקינה הבינלאומית לא נכתבת עבור שוק אחד עיקרי, אלא מייצגת ניסיון ליצור שפה חשבונאית אחידה שמתאימה ליישום רוחבי במדינות רבות בעולם.
המשמעות היא כי ביישום התקינה הבינלאומית קיים בסיס מושגי קוהרנטי יותר מצד אחד שהוא חשוב בחיבור למהות העסקית ומניעת הדיסוננס ביניהם (אם כי עיוותים נקודתיים קיימים גם בתקינה הבינלאומית), אך מצד שני יש גם צורך בהפעלת שיקול דעת, לרבות שימוש באומדנים, תוך גמישות משמעותית בבחירת מדיניות חשבונאית שיכולות להיות לה משמעויות רבות. חשוב להבין, לא ניתן באמת להביא פער דרמטי זה במסגרת של טבלאות הבדלים מפורטות ככל שיהיו.
פערי תקינה משמעותיים חדשים שצפויים להיווצר החל מתחילת 2027 נוגעים לתחילת היישום של IFRS 18 אשר אין לו מקבילה אמריקאית וקובע כי יש לכלול מדדי ביצוע ניהוליים (“MPMs“) בביאור לדוחות הכספיים שאלו הם מדדי Non-GAAP. כמו כן, בעקבות הקביעה של הגדרת רווח תפעולי, לראשונה, יתכנו הבדלים פוטנציאליים נוספים בין הרווח התפעולי על פי שתי התקינות – כך למשל, הרווח התפעולי ב- IFRS יכלול הפרשי שער בגין יתרות לקוחות וספקים בעוד בפרקטיקה בהתאם לתקינה האמריקאית הם נכללים בדרך כלל מתחת לרווח התפעולי תחת סעיף המימון. הבדל פוטנציאלי נוסף בהקשר ל- IFRS 18 נוגע להצגת רווחי אקוויטי בחברות החזקה. בעוד תחת התקינה הבינלאומית רווחים אלו יוצגו מחוץ לרווח התפעולי, תחת התקינה האמריקאית קיימות גישות שונות בפרקטיקה, שיכולות לכלול את הרווחים הללו כחלק מהרווח התפעולי.
התייחסות לחברות פרטיות
פער נוסף בין התקינות הוא שהתקינה הבינלאומית חלה באופן רוחבי על כלל החברות המיישמות אותה (ציבוריות ופרטיות כאחד) לצד קיומו של תקן דיווח ייעודי לישויות קטנות ובינוניות. בהקשר חשוב להדגיש כי הרגולציה בכל מדינה ומדינה קובעת מי מחויב ליישם את התקינה הבינלאומית המלאה (למשל בישראל חברות פרטיות לא נדרשות ליישם אותה אלא רק רשאיות).
לעומת זאת, התקינה האמריקאית כוללת הקלות פרקטיות והוראות חשבונאיות מסוימות המיועדות לחברות פרטיות בלבד (למשל, האפשרות להפחית מוניטין לצרכים חשבונאיים), בעוד שחלק מהתקנים חלים אך ורק על חברות ציבוריות. בנוסף, בעת אימוץ תקנים חדשים, חברות פרטיות נהנות לרוב מתקופת יישום ארוכה יותר ביחס לחברות ציבוריות (בדרך כלל פער של כשנה במועד החובה לאימוץ).
ואלו הפערים שבחרנו
בהתייחס להבדלי התקינה הניתנים למדידה בלבד כאמור לעיל, ניתוח בסיסי של 12 הפערים הקונספטואליים הדיווחיים העיקריים שקיימים כיום (2025) שלהלן מלמד כי ברוב המקרים הנ”ל ה- IFRS מספק גמישות דיווחית רבה יותר – בעיקר בהקשר של גידול ברווח הנקי ובהון, אבל גם ביחס לענייני הצגה ולגידול בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת. הסיבה העיקרית לכך היא קיומן של חלופות לא מעטות בידי ההנהלה בהתאם ל- IFRS לבחירת מדיניות חשבונאית.
בכל מקרה, חשוב להדגיש כי הניתוח הפשטני שלהלן מוגבל כאמור לפערים הקונספטואליים הדיווחיים העיקריים ולא מתיימר לספק תמונה מלאה – לשם המחשה, על אף הפער בהקשר של השבת הפסד מירידת ערך, קיים פער מקדים לפיו בעצם ההכרה בהפסד מירידת ערך של נכסים קבועים קיים בתקינה האמריקאית “פילטר” בדמות הערך הלא מהוון של התזרימים העתידיים (מעין מבחן סף), שלרוב יוביל לכך שירידת ערך, אם וכאשר תוכר, תתרחש בשלב מאוחר יותר לעומת מהתקינה הבינלאומית. כפועל יוצא, כאשר כן מוכרת ירידת ערך בתקינה האמריקאית, הרי שהיא נחשבת ודאית ומוחלטת יותר בהשוואה לזו שבתקינה הבינלאומית.
ל-12 הפערים המשמעותיים ביותר לחצו כאן
(*) נכתב על ידי שלומי שוב ורו”ח אייל רוף, שותף במחלקה המקצועית ב-EY