מבוא לחשבונאות פיננסית

רקע
החשבונאות הפיננסית, ומקצוע ראיית החשבון הנגזר ממנה במישרין, הינם תחומים מובילים בעולם העסקים המודרני. העוסקים בתחום נושאים בדרך כלל בתפקידים מובילים בכלכלה ומהווים את עמוד השדרה של שוק ההון. לכלל העוסקים בשוק ההון אינטרס ישיר ומתמשך בהיבטים הקשורים לחשבונאות גם אם אינם עוסקים במקצוע, כגון אלה הנמצאים בעמדות ניהול והשקעות.
במאה השנים האחרונות עלו מספרן של הישויות הכלכליות ומורכבותן בצורה כה חדה, וכן המגוון והכמות של המשתמשים במידע עלה בצורה משמעותית, כך שהחשיבות של מקצוע החשבונאות והאחריות שקיימת בו גדולים היום לאין שיעור מבעבר.
אחת התרומות החשובות ביותר של החשבונאות הפיננסית למשק בכללותו נובעת מהעובדה הבסיסית שהשימוש בה מאפשר לישויות לגייס מקורות מימון, מאחר והחלטות של משקיעים לגבי הקצאת משאבים מסתמכות על הדיווח הכספי. בעידן כלכלי מודרני, קיומו של שוק הון יעיל, בו קיימת הקצאה אופטימלית של משאבים מהווה כוח המניע את צמיחתן של ישויות עסקיות.
על מנת להבין את החשבונאות הפיננסית, חשוב תחילה לבחון את מקומה בעולם העסקים ואת הצרכים המסופקים על ידה, כמו גם להכיר את התקינה החשבונאית ואת השחקנים העיקריים הפועלים בתחום: הגופים המדווחים, המשתמשים בדוחות הכספיים, גופי התקינה וכן גופי הפיקוח למיניהם. פרק זה מנסה לענות על שאלות חשובות אלו, בין היתר, דרך תיאור ההתפתחות של רכיבי החשבונאות: החל מהדיווח הכספי, על מכלול החוקים והנורמות המסדירים אותו, וביקורת הדיווח הכספי, דרך ניתוח הסביבה ומערכת היחסים והאינטרסים בין השחקנים הקשורים לתחום, לרבות המשברים שפקדו את התחום וכלה בסקירת הממצאים של מחקרים אקדמיים שבחנו את ההשפעות של החשבונאות על שוק ההון.

החשבונאות, מהי?
החשבונאות הינה שפה עסקית שבה באים לידי ביטוי במונחים כספיים עסקאות ואירועים המשפיעים על הפעילות של ישות עסקית. החשבונאות מתרגמת ומנתחת את ההשלכות הכלכליות של אירועים ועסקאות הרלוונטיים לישות עסקית מסוימת למונחים כספיים ברי מדידה. הגדרת החשבונאות, כוללת בחובה אפוא, שלושה מאפיינים: (א) זיהוי, מדידה והעברה של מידע כספי, לגבי (ב) ישויות כלכליות, ל (ג) משתמשים המעוניינים במידע.
נהוג לחלק את הדיסציפלינה של החשבונאות, הן לצורכי לימוד והן בפרקטיקה, לשני התחומים עיקריים: חשבונאות פיננסית וחשבונאות ניהולית. מטרתה של החשבונאות הפיננסית הינה לספק מידע לגבי המצב הכספי, הביצועים והשינויים במצבה הכספי של הישות, אשר יהא שימושי למגוון רחב של משתמשים בקבלת החלטות כלכליות. מידע זה נכלל במסגרת הדוחות הכספיים של הישות, אשר כוללים כימות היסטורי מתמשך במונחים כספיים של משאבים כלכליים ומחויבויות של הישות ושל פעילויות כלכליות אשר משנות משאבים ומחויבויות אלה.
הדוחות הכספיים שכוללים דוח על המצב הכספי (“מאזן”), דוח על הרווח הכולל, דוח על השינויים בהון, דוח על תזרימי המזומנים וביאורים להם, הם האמצעי העיקרי דרכו מועבר המידע הפיננסי לגורמים מחוץ לישות המדווחת. החשבונאות הפיננסית הינה אפוא, תהליך אשר מסתיים בהכנה של דוחות כספיים לשימוש בעיקר של צדדים חיצוניים לישות, כגון: בעלי מניות, נותני אשראי, ספקים ורשויות פיקוח.
בשונה מהחשבונאות הפיננסית, החשבונאות הניהולית עוסקת במידע חשבונאי שמפותח אך ורק בעבור משתמשים פנימיים – המנהלים בתוך הארגון. החשבונאות הניהולית הינה, איפוא, תהליך של זיהוי, מדידה, ניתוח, הכנה ופירוש, אשר מסייע למנהלים לבצע את מטרות הארגון. לדוגמה, מנהלים עשויים להשתמש בחשבונאות הניהולית לצורך תמחור של מוצרים. בשונה מהחשבונאות הפיננסית, החשבונאות הניהולית הינה גמישה, אינה מוגבלת לכללים מוגדרים ומותאמת לצורכי הארגון ומנהליו ולפיכך גם משתנה בין ארגונים שונים.
לחשבונאות הפיננסית (להלן גם: “החשבונאות”) יש שני רכיבים עיקריים הקשורים זה בזה: האחד הוא הדוחות הכספיים, על מכלול החוקים והנורמות המסדירים אותם, השני הוא ביקורת הדוחות הכספיים על ידי רואי חשבון בלתי תלויים. בעוד הדוחות הכספיים נערכים על ידי הדירקטוריון וההנהלה של החברה ונמצאים באחריותה, הרי שביקורת הדוחות הכספיים היא תפקידו המסורתי של רואה החשבון ומכאן גם שם מקצועו. מטרת הביקורת היא להקנות אמינות לדוחות כספיים בכך שאכן הם משקפים באופן נאות, בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, את המצב הכספי ותוצאות הפעילות של הישות.
יש לציין כי על אף שהדוחות הכספיים כוללים מידע פיננסי, לעתים מידע פיננסי יכול להיות מועבר על ידי אמצעי דיווח פיננסי אחרים שאינם הדוחות הכספיים, מאחר והוא נדרש על ידי חקיקה, רגולציה, נוהג או כאשר ההנהלה מעוניינת לדווח עליו באופן וולונטרי. דיווח פיננסי מחוץ לדוחות הכספיים יכול ללבוש צורות שונות ולעסוק בנושאים שונים. הדוגמאות הנפוצות נכללות בדוחות התקופתיים, תשקיפים, הודעות לעיתונות, תחזיות הנהלה, דיווח על התרומה של הישות לקהילה ועוד. חשוב להדגיש כי החשבונאות הפיננסית עוסקת אך ורק במידע המופיע בדוחות הכספיים.
החשבונאות הפיננסית מהווה כאמור “שפה” לתרגום אירועים כלכליים, המיועדת בעיקר למשקיעים וספקי אשראי, אך לא להם בלבד. החשבונאות הפיננסית משמשת כיום ככלי פיקוחי חיוני בתחומים שכפופים לרגולציה. לדוגמה, תאגידי בנקאיים, מבטחים ומוסדות פיננסיים אחרים נדרשים לעמוד בדרישות מינימום להלימות הון שמבוססים על נתוני הדוחות הכספיים (היחס שבין ההון לסך הנכסים). יתר על כן, נתוני הדוחות הכספיים משמשים לעיתים קרובות לקביעת סכומים ותעריפים. לדוגמה, התעריף של מונופולים טבעיים, כמו במקרה של חברת החשמל בישראל, לעתים מפוקח באופן כזה שנבנה על בסיס עלויות הפקה שמבוססות על הדוחות הכספיים בתוספת תשואה.
החשבונאות הפיננסית משמשת כיום את חוקי החברות במדינות רבות בעולם לקביעת מבחני החלוקה של דיבידנדים. לדוגמה, בהתאם לחוק החברות בישראל, דיבידנדים יכולים להיות מחולקים מתוך יתרת העודפים שנצברה או מתוך רווחים של השנתיים האחרונות, כאשר מתקיים גם המבחן של יכולת הפירעון. כתוצאה מהישענות זו של חוקי החברות על החשבונאות הפיננסית, מספקת החשבונאות אמת מידה משמעותית להסדרת מסגרת היחסים שבין בעלי החוב לבין בעלי המניות. כמו כן, תגמול של מנהלים בכירים מתבצע לעיתים קרובות תוך שימוש במנגנון של בונוסים שמבוסס על שיעור מסוים מתוך הרווחים המדווחים בדוחות הכספיים.
השפה החשבונאית משמשת כיום כבסיס (תוך התאמות) למיסוי ישויות. כך לדוגמה, כל עוד לא נאמר אחרת בפקודת מס הכנסה העיקרון המיסויי המקובל הינו להישען על התוצאות המדווחות בדוחות הכספיים. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי מטרות חוקי המס אינן בהכרח זהות למטרות החשבונאות הפיננסית. לעתים קרובות ההיגיון המיסוי אינו נושק להיגיון הכלכלי אלא נובע משיקולים שונים, כגון, שיקולים סוציאליים, שיקולי גביה או תקציב מדינה. במאמר מוסגר יצוין כי בעוד השימוש השוטף (העיקרי) בדוחות כספיים של חברות ציבוריות הינו על ידי ציבור המשקיעים והשימוש לצורכי מס הינו נלווה, הרי שלעיתים קרובות השימוש העיקרי דה – פקטו בדוחות הכספיים של חברות פרטיות הינו לצורכי מס (מעבר לשימוש בדוחות הכספיים על ידי בעלי המניות וספקי האשראי שלהן, כדוגמת בנקים).
כשפת עסקים מקובלת, לחשבונאות איפוא משקל מכריע בקבלת החלטות כלכליות והיא אינה מנותקת מהסביבה העסקית. יתר על כן, לחשבונאות הפיננסית אינטראקציה דו סיטרית עם הסביבה העסקית. מחד גיסא, החשבונאות מושפעת מהגורמים הסביבתיים ומאידך גיסא, החשבונאות משפיעה על הסביבה:

א. השפעת גורמים סביבתיים על החשבונאות
החשבונאות מתרגמת לשפת העסקים עסקאות ואירועים שמתרחשים בסביבה בהתאם למהותם הכלכלית. הסביבה הכלכלית מושפעת ממגוון רחב של גורמים וביניהם תחומי המשפט והמס. בכדי לשקף את המהות הכלכלית של עסקאות ואירועים, החשבונאות אינה יכולה להתעלם מההיבטים המשפטיים של האירועים והעסקאות המתורגמים על ידה ומהיבטי המס שלהם. זאת למרות שמטרת החשבונאות כשפת עסקים היא לתרגם את המהות הכלכלית של העסקאות והאירועים ולא בהכרח את צורתן המשפטית.
לדוגמה, אם חוזה משפטי בין שני צדדים נערך באופן שאינו מטפל בהיבט מסוים של העסקה, הרי שלכך עשויות להיות השלכות כלכליות על הזכויות והחובות הנגזרות מהעסקה ועל אופן יישום החוזה ומכאן גם בהכרח השלכה חשבונאית. מנגד, יתכנו מצבים בהם תהא שונות בין הצורה המשפטית של עסקה לבין המהות הכלכלית שלה. במקרים אלו העסקאות מתורגמות בהתאם למהותן הכלכלית. לדוגמה, אם חברה חותמת על חוזה ארוך טווח להחכרת נכס מסוים על פני אורך חייו הכלכליים תמורת דמי שכירות תקופתיים ששוויים ההוגן זהה לשוויו ההוגן של הנכס, הרי שעל אף שמבחינה משפטית היא הבעלים המשפטיים של הנכס המוחכר, הרי שמבחינה כלכלית היא אינה נושאת בסיכונים ובהטבות העיקריים של הנכס ולפיכך היא לא תיחשב כבעלים של הנכס מבחינה חשבונאית (אלא כבעלת הזכות לקבלת דמי השכירות העתידיים).

ב. השפעת החשבונאות על הסביבה
החשבונאות מעצבת את הסביבה ומשחקת תפקיד משמעותי בהתנהלות של הכלכלה, החברה, הפוליטיקה, המשפט כמו גם בהחלטות ובפעולות של ארגונים. החשבונאות היא מערכת אשר מספקת ערך משוב לארגונים וליחידים, אשר מסייע בידם במקרה הצורך לעצב מחדש את הסביבה שלהם. באופן ספציפי, אותם “מספרים חשבונאים” המפורסמים לציבור משפיעים על החלוקה של המשאבים הכלכליים במשק. המשאבים מנותבים למקום בו הם נדרשים בתשואה תואמת לסיכון הטמון, כאשר המידע החשבונאי שימושי בהערכת התשואה והסיכון הטמון בהשקעה.
יתר על כן, מעבר לתפקידה של השפה החשבונאית כמערכת תקשורת, הרי שלשפה החשבונאית יכולת לקבוע במידה מסוימת את הגבולות של המחשבה העסקית ואת אופן הבנת הסביבה העסקית. בהתאם לכך, ההחלטות הכלכליות של ישויות עסקיות וכניסתן לעסקאות מסוימות עשויות להיות מושפעות מהדרך שבה אלו תדווחנה ולא רק משיקולים כלכליים גרידא. כך לדוגמה, היבטים חשובים בהתנהלות של ישויות, כמו אתיקה וקשרי קהילה הוזנחו בעבר לחלוטין בהעדר ביטוי להם בדוחות הכספיים.

התפתחות החשבונאות ותפקידה
ניתן למצוא ראיה לצורך בדיווח כספי כבר בתורה בעקבות בניית המשכן מכספי הציבור (בספר שמות במסגרת פרשת “פקודי” המאריכה למנות את חשבון החומרים אשר שימשו למלאכת הקודש של בנין המשכן וכליו): “אלה פקודי המשכן. משכן העדות אשר פקד על פי משה” (שמות פרק ל”ח, פסוק כ”א). עם השלמתה של מלאכת בניית המשכן הוגש דין וחשבון ארוך ומפורט, ובו צוינו בקפדנות פרטי המבנה המורכב הזה. הפירוש לפסוק הנ”ל הוא כי אין הוא מהווה חזרה מיותרת על דברים שנאמרו בפרשיות קודמות. הרשימה הארוכה של כל החומרים ששימשו לבניית המשכן, המשתרעת על פני פרקים אחדים, משרתת מטרה חשובה מאד. היא באה ללמדנו שהגשת דין וחשבון מוסמך, היא חובה המוטלת על כל מי שעיסוקו בכספי ציבור. מי היה ראוי לאמון יותר ממשה? מי יעז לחשוב בקיומם של “אי סדרים” אצל אנשיו? ואף על פי כן צוין כי כך וכך זהב נתרם למבצע הבנייה, כך וכך כסף, כך וכך נחושת, כמויות מדויקות ולצידן תיאור מדויק של השימוש בהן במהלך הבנייה. המוניטין ללא דופי של אדם האחראי לכספי הציבור והאמון הבלתי מסויג שהוא רוכש לא די בהם. משה בא ללמד אותנו שחייבת להיות בקרה ציבורית גלויה, שתשים לאל כל ניסיון השמצה האורב תמיד לפתחם של העוסקים בצורכי ציבור.
הצורך המשמעותי בדיווח כספי נוצר עם ההתפתחות העסקית באמצע האלף השני. כתוצאה מהקמת ישויות נוצר צורך להפריד בין הישויות עצמן לבין בעליהן. מקורו של עקרון הרישום הכפול, המהווה בסיס לדיווח הכספי בעידן המודרני, הוא כבר במאה החמש עשרה. עקרון הרישום הכפול הומצא על ידי כומר איטלקי בשם לוקה פצ’יולי אשר היה גם מתמטיקאי מבריק. בשנת 1494 פרסם פצ’יולי ספר המתאר את התהליך החשבונאי של הרישום הכפול (שכונה אף “השיטה האיטלקית”). ניתן לייחס את העובדה כי החשבונאות “הומצאה” באיטליה לכך שזו היתה באותן שנים אחד המרכזים של ההתפתחות העסקית בעולם, מאחר ושכנה על גדות הים התיכון. למותר לציין, כי על אף האמור לעיל קיימות עדויות שהחשבונאות בשיטת הרישום הכפול התקיימה במתכונת מסויימת בהודו עוד מאות רבות קודם לכן, שם נהגה שיטה שכונתה “Bahi-Khata”.
על מנת להבהיר את המשמעות של שיטת הרישום הכפול ניתן להשתמש בדוגמה הבאה (לקוחה מאחד מספריו של Yuji Ijiri): נניח מצב בו חל גידול במזומנים בעסק מסויים. בשיטה החד צידית, שהיא למעשה שיטת “הפתק על המקרר”, די ברישום עובדה זו. בשיטת הרישום הכפול יש הכרח למצוא חשבון נגדי. לאמור, יש הכרח לדעת ולהסביר אם הגידול נבע מהחלפה בנכס אחר, בהתחייבות לשלם בעתיד, מהנפקת הון או מרווח. מאחר שתהליך זיהוי ושיוך זה מבוצע לכל עסקה ועסקה, הרי ששיטה זו מחייבת את המנהלים לחשוב במונחים של עלות (מה שהוקרב) ורווח (מה שהופק מעבר למה שהוקרב). למותר לציין, כי בשל סלידתם של אנשי המאה החמש עשרה ממספרים שליליים, משתמשת שיטת הרישום הכפול עד עצם היום הזה במונחים של זכות וחובה.
ראוי להביא לעניין זה את דבריו של ד”ר גד פניני (מתוך מאמרו “מגדל בבל מקומי או אספרנטו בינלאומי”, רואה החשבון, כרך נ”ה, חוב’ 3 (455), ספטמבר 2006):
“החשבונאות היא שפה. לדעתי היא השפה הכי חכמה בעולם, וממציאיה ראויים לכל פרס אפשרי. זו השפה היחידה בעולם הבנויה על שתי מילים בלבד, האחת נקראת “חובה” והשנייה נקראת “זכות”. אין בשפה זו בניינים, אין בה ניקוד ואין בה זמנים – עבר הווה עתיד, או, Past perfect continuous , Past perfect, וגם אין בה Gerunds forms (Verb + ing) אין בה Direct או Indirect speech אין בה Active או Passive, לא משפטי תנאי ולא מילות יחס. יש בה כאמור שתי מילים בלבד. וראו זה פלא, היא תמיד משאירה את המשתמשים בה באיזון, גם אם מפסידים… באמצעות שתי המילים הללו יכולים יודעי השפה לספר כל סיפור עסקי המתרחש בארגון. מי שיודע לכתוב בשפה החשבונאית יכול לספר את סיפורו של הארגון ומי שמבין את השפה החשבונאית, יכול לקרוא את הסיפור האמור ולדעת בדיוק רב מה קרה בארגון. אילו העמדנו בתחילת השנה בפתחו של המפעל שלושה סופרים בלתי תלויים, ידועים באמינותם, במהימנותם ובמיומנותם. אילו העמדנו את הסופר הדגול ש”י עגנון ביחד עם הסופר העברי עמוס עוז ולידם אשף ספרי המתח רם אורן, והיינו מבקשים מכל אחד מהם לספר במשך שנה שלמה מה קרה בארגון ומה היו פעולותיו העסקיות, בין ה- 1 בינואר לבין ה- 31 בדצמבר, היינו מקבלים בתום השנה שלושה רבי מכר, בעובי שונה בשפה שונה ובסגנון שונה כאשר כל אחד מהם היה נותן משקל יתר לסוגיה אחרת בארגון. … שלוש יצירות המופת היו מובילות את קוראיהן לעולמות שונים ונותנות מידע שונה מהותית על ההתנהלות בארגון. בוודאי לא ניתן היה לראות בהן כלי לקבלת החלטות… החשבונאי לעומתם… היה מצליח להעלות את ההתרחשויות בארגון באמצעות שתי מילים בלבד. אותן חובה וזכות שהן מילות סתר מפחידות למי שאיננו מבין את השפה אך מילים קסומות המתארות עולם ומלואו ליודעי חן, תרתי משמע..”.
ההתפתחות העסקית קיבלה תאוצה כאשר לקראת סוף המאה ה- 19 הכיר בית הלורדים באנגליה בעקרון ההפרדה המשפטית בין ישות לבין בעלי מניותיה. החשבונאות, אפוא, התפתחה באופן מקביל להתפתחות העסקית. חוקי החברות שחוקקו במהלך השנים בכל מדינה הכירו בעקרון הישות המשפטית הנפרדת וכפועל יוצא חייבו את הישויות בדיווח כספי מסודר. במקביל שימש הדיווח החשבונאי בסיס לחקיקת חוקי מיסוי הישויות.
יתר על כן, חיוניותם של כללי חשבונאות מסודרים קשורה קשר הדוק וברור להתפתחותם של שוקי ההון באמצע המחצית הראשונה של המאה ה- 20 דרכם החלו ישויות לגייס הון מהציבור. הבעיה הבסיסית הייתה כי משקיעים מקרב הציבור שאינם מעורבים כלל בניהול הישות, מפקידים את כספם בידי מנהלי הישויות, וקיים חשש כי מנהלי אותן ישויות יטעו את המשקיעים במצגים כוזבים, או לחלופין כתוצאה משונות בכללים החשבונאים המיושמים לא ניתן יהיה לבצע השוואות ולמדוד את כדאיות ההשקעה. במצב כזה, יחששו המשקיעים להשקיע את כספם (גם כאשר אין כוונה לפגוע בהם), עובדה שתקשה על הישויות לגייס הון עצמי והון זר. למותר לציין, כי בכלכלה המודרנית קיומו של שוק הון יעיל, בו קיימת הקצאה אופטימאלית של המשאבים, מהווה את הכוח המניע של הצמיחה הכלכלית.
יוצא אפוא, כי למשק בכללותו כמו גם לכל ישות בפני עצמה קיים אינטרס כלכלי ברור בקיום כללי חשבונאות מקובלים אחידים שיאפשרו לספק מידע שימושי למשקיעים ולנושים. כפועל יוצא, חוקי המדינות (חוקי החברות וחוקי ניירות ערך) החלו לדרוש מהישויות לערוך דוחות כספיים לפחות אחת לשנה, כאשר היקף הדיווח הכספי ואופי חובת הדיווח נקבעו בהתאם למידת העניין שיש לציבור באותה ישות (תוך הבחנה בין תאגיד פרטי לבין תאגיד מדווח – תאגיד אשר ניירות הערך שלו הוצעו לציבור, ובדרך כלל גם נסחרים בבורסה). ברם, על אף שאותם חוקים קבעו את חובת הדיווח, הם נמנעו בדרך כלל מלקבוע כללי חשבונאות. הסיבה לכך נעוצה בין היתר בכך שכללי החשבונאות משתנים בטווחי זמן קצרים, כפועל יוצא של הכלכלה הדינאמית, בעוד חקיקה הינה סטטית מעצם טבעה. לפיכך, הרשויות המחוקקות, בדרך כלל, לא קבעו כללי חשבונאות אלא הותירו זאת בידי גופים מקצועיים והסתפקו בדרך כלל בהפניה כללית לכללי חשבונאות מקובלים.

החשבונאות כמקצוע אקדמי
על אף שמקצוע החשבונאות הומצא על ידי מתמטיקאים במאות הקודמות וזכה לשבחים רבים, הרי שיוקרתו דעכה במשך השנים עם היפרדותם של שני תחומי הדעת – מתמטיקה וחשבונאות, לאור העובדה הבסיסית שמדובר בשני תחומי דעת שונים בתכלית.
מקצוע החשבונאות נלמד כיום במספר רב של בתי ספר למנהל עסקים בעולם שנמצאים במוסדות מחקריים, לרבות בתי הספר למנהל עסקים של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל. ברם, קיימת טענה שנשמעת לעתים קרובות מפיהם של אנשי אקדמיה לפיה החשבונאות אינה תחום דעת אקדמי אלא מקצוע טכני המנותק ממחקר אקדמי משמעותי. אין עוררין כי טענות מעין אלה, טומנות בחובן סכנה, שהרי הוצאתו מכותלי המוסדות האקדמיים וניתוקו מהמחקר האקדמי עשוי להביא לפגיעה קשה בהתפתחות של המקצוע.

השפעות ההתפתחות הטכנולוגית על הדיווח החשבונאי
הדוחות הכספיים הודפסו במשך שנים רבות על נייר. מעבר לבעיית עלויות ההדפסה וההפצה של הדיווחים לחברות (רק בישראל – אלפי טונות של נייר מדי שנה), הבעיה המרכזית היא שהדבר יצר חוסר נגישות מיידית של המשקיעים לנתונים הכספיים, דבר שעשוי למנוע אפשרות להגיב במהירות על השינויים המתחוללים בשוק ופוגע בשכלול המסחר בבורסה.
הדיווח באמצעות נייר בא אל קיצו בשנת 2003 כאשר החלו החברות הציבוריות בישראל לדווח באמצעות המערכת האלקטרונית שהקימה רשות ניירות ערך – מגנא. המגנא (ראשי תיבות של “מערכת גילוי נאות אלקטרונית”) מאפשרת קליטה והפצה, דרך רשת האינטרנט, של כל הדיווחים הנדרשים מן הגופים המדווחים לרשות. היא כוללת אתר אינטרנט שתפקידו לקלוט את הדיווחים הנשלחים על ידי התאגידים המדווחים באמצעות מורשי חתימה אלקטרונית ואתר אינטרנט נפרד הפתוח לקהל הרחב ובו מוצגים הדיווחים הפומביים המיועדים לציבור המשקיעים.
המגנא קולטת את כל סוגי הדיווחים הקבועים כיום בחוק ניירות ערך ונוגעים לתאגידים המדווחים: תשקיפים, דוחות כספיים תקופתיים, דוחות כספיים ביניים, דוחות מיידיים, דוחות על שינוי באחזקות בעלי עניין, דוחות על הקצאות פרטיות, מפרטי הצעות רכש, דוחות על עסקאות עם בעלי שליטה וכיוצא באלה. כמו כן קולטת מגנא מסמכים לא פומביים, כגון טיוטות תשקיפים והתכתבות אחרת בין המדווחים לבין הרשות.
המגנא היא אחת ממערכות הדיווח המתקדמות מסוגן בעולם והיא מושתתת על הטכנולוגיות העדכניות והמתקדמות ביותר. במסגרתה מיושמים פתרונות טכנולוגיים הנותנים מענה לשאלות סבוכות הנוגעות לזיהוי חד ערכי של מדווחים ואבטחת מידע. המערכת מאפשרת למדווחים לדווח מכל מקום בארץ ובעולם, ובלבד שברשותם אסימון (token), מחשב אישי שעליו הותקנו תוכנות מסוימות, ונגישות לאינטרנט. המערכת מזהה את המדווחים באמצעות חתימה אלקטרונית מאושרת, בהתאם לחוק החתימה האלקטרונית.
כפועל יוצא, כל הדיווחים נגישים לציבור ומגיעים לכל גולשי הרשת חינם ובזמן אמת. המגנא יצרה מהפכה בהרגלי צריכת המידע הכלכלי בישראל, מאחר וכל גולש אינטרנט יכול לצרוך את המידע המתפרסם בה. יש לציין כי חלק מאתרי המידע הפועלים באינטרנט קיבלו אישור מרשות ניירות ערך להתחבר אל המגנא ולשדר בזמן אמת את המידע הזורם בה.
מערכת אלקטרונית נוספת המכילה את דיווחי החברות הינה מערכת ‘מאיה’ (של הבורסה לניירות ערך). מאיה (ראשי תיבות של “מערכת אינטרנט להודעות”) קולטת את דיווחי החברות ממערכת המגנא ומפיצה אותן באמצעות ממשק שפותח על ידי הבורסה. מערכת זו מהווה כלי עבודה מרכזי לציבור המשקיעים, לחברות הבורסאיות ולכל קהילת שוק ההון והיא מאפשרת לקבל מידע מקיף על החברות הבורסאיות ועל ניירות הערך הנסחרים בבורסה.
במאיה מוצגות כל ההודעות המתפרסמות על ידי החברות הבורסאיות ומנהלי קרנות הנאמנות, כגון דיווחים מידיים, דוחות כספיים, מידע על גיוס הון, שינויים בדירקטוריון ובהנהלה, פיצולים ומיזוגים ודיווחים שוטפים נוספים.
כמו כן, מתפרסמות באתר הודעות בורסה שונות, כגון החלטות דירקטוריון, עדכונים לגבי כללי המסחר, כללי השימור, מדדי הבורסה ועוד.