הקשר בין פיקוח ממשלתי להתפתחותם של כללי חשבונאות מקובלים

בעיה מרכזית הפוגעת ברלוונטיות של הנתונים החשבונאיים למשקיעים בשוק ההון היא האופן שכללי החשבונאות המקובלים, המשמשים בסיס לעריכת הדוחות הכספיים, מתפתחים. ווטס וצימרמן (Watts & Zimmerman, 1979) הראו שהתאוריות החשבונאיות מתפתחות באופן פוזיטיבי, כלומר הן נוצרות בעקבות ויכוחים ואינטרסים כלכליים ופוליטיים, ולא בהכרח מייצגות את טובתו של ציבור המשקיעים[1]. החוקרים בדקו בין היתר את הקשר שבין מעורבות ממשלתית לתאוריה החשבונאית, ובפרט את התזה שלפיה כלל חשבונאי משתנה כשנחקק חוק חדש. כך למשל עסק המחקר בחוקים בנוגע למחירי נסיעה ברכבת: בארצות הברית ובבריטניה היו חוקים שלפיהם מחירי הנסיעה ברכבת נקבעים בהתאם לרווחיות החברה בפיקוח ממשלתי. החוקרים בדקו את התקופה שבה נחקקו חוקים חדשים שקבעו שחברה המציגה רווחים נמוכים יכולה להעלות את מחירי הנסיעה. עקב כך היה לחברות הרכבות אינטרס להציג רווחים נמוכים. באותה תקופה לא נחשב הפחת להוצאה ועלתה הסוגיה אם להכיר בו ככזה. מובן שבעלי חברות הרכבות, שהיו בעלי אינטרס, טענו שיש להכיר בו כהוצאה, מכיוון שכך הם יציגו רווח נמוך יותר. בפועל נוצרו ביקושים לפחת כהוצאה, והעיתוי אישר את הטענה שפעולה פוליטית יצרה תאוריה חשבונאית.

החוקרים ווטס וצימרמן טוענים אפוא שבמקום שתאוריות חשבונאיות ישמשו בסיס לדיווח נאות, כיום תפקידן העיקרי הוא לספק תירוצים בעקבות ביקוש שנוצר על ידי תהליך פוליטי (“שוק התירוצים”). כפועל יוצא החוקרים מצפים שתאוריות חשבונאיות תשתננה בו זמנית עם נושאים כלכליים ופוליטיים או שתגררנה אחריהם. יש להדגיש כי המחקר אינו אמפירי ומסתמך על כמה דוגמאות, כך שתוקפו מוגבל.

[1] Watts R., and L. Zimmerman. (1979). “The Demand for and Supply of Accounting Theories: The Market of Excuses”, The Accounting Review 54(2), 273-305.

רקע בחשבונאות