מכשירים פיננסיים: הכרה וסיווג

השימוש הגובר במכשירים פיננסיים על ידי חברות וגופים עסקיים, לצד מורכבותם של מכשירים אלה, הופכים את נושא הטיפול החשבונאי בהם לאחד הנושאים החשבונאים החשובים והמורכבים ביותר בתקינה החשבונאית הבינלאומית. מכשירים פיננסיים משמשים, בין היתר, לצורך השגת מטרות כגון גידור של סיכונים או חשיפות מסוגים שונים, נטילת מקורות מימון או ביצוע של השקעות אסטרטגיות או ספקולטיביות באופיין. שימוש זה עלול לחשוף את התאגידים המדווחים למכלול רחב של סיכונים הנובעים, בין היתר, מגורמי סיכון כגון תנודתיות בשערי חליפין של מטבעות, שינויים בשיעורי הריבית, שינויים במחירי נכסי בסיס או שינויים באיכות האשראי של הצדדים שכנגד.

ניתן לומר בהכללה, כי החשבונאות הפיננסית המסורתית נבנתה (ברובה) סביב חברות יצרניות קלאסיות, אשר הופכות גורמי ייצור כגון חומרי גלם ועבודה לתוצרת גמורה המיועדת למכירה. האתגר הכרוך בטיפול החשבונאי בתאגידים מסורתיים כגון אלה נגע בעיקרו לשאלות שונות הנוגעות לבסיס העלות ההיסטורית, ובכללן: יישום נאות של בסיס הצבירה; הקבלה נאותה בין העלויות לבין ההכנסות; וכן – יישום נאות של עקרונות ההכרה בהכנסה. ברם, הכללים החשבונאיים המסורתיים לא העניקו פתרון (ואף כמעט אינם רלוונטיים) לטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים.

האתגר העומד, אפוא, בעת קביעת הטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים, הוא להביא את הדוחות הכספיים של המשתמשים בהם למצב בו דוחות אלה משקפים באופן נאות את מכלול הסיכונים הפיננסיים הרלוונטיים לתאגיד המדווח.

במהלך העשורים האחרונים, תחום המכשירים הפיננסיים התאפיין בדינמיות רבה. דינמיות זו באלה לידי ביטוי גם באופן שבו השתקף התחום בדוחות הכספיים של התאגידים המדווחים, וגם בשינויים דרמטיים במסגרת תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים הנוגעים למכשירים פיננסיים עצמם.

עד לפרוץ משבר ה-‘סאב-פריים’ בשנת 2007, עלה מאוד היקף השימוש במכשירים פיננסיים מובנים (structured finance), בנגזרי אשראי ובניירות ערך מגובים מסוגים שונים. המשבר הפיננסי הוביל, בין היתר, לקריסה של מוסדות פיננסיים מובילים, כדוגמת בנק ההשקעות ‘ליהמן-ברדרס’, ולצורך בביצוע של הזרמות הון מצד ממשלות למוסדות פיננסיים מרכזיים, כגון חברת הביטוח האמריקאית AIG אשר קיבלה הזרמה בסך של כ-180 מיליארד דולר. לאחר המשבר הפיננסי ובעקבותיו, חלו תמורות משמעותיות בסביבת הרגולציה על התאגידים הפיננסיים. השינויים הרגולטוריים נגעו בין היתר בהיבטים כגון שיפור הלימות ההון של המוסדות הפיננסיים וכן חיזוק הפיקוח על חברות דירוג האשראי. כחלק מכך, גם גבר השימוש מצד תאגידים בנקאיים במכשירים פיננסיים כגון אגרות חוב הניתנות להמרה כפויה או למחיקה מותנית (אגרות חוב כאמור מכונות לעיתים בפרקטיקה, ‘קוקו’ – CoCo – Contingent Convertible) אשר תכליתן להוזיל לממשלה (בשעת הצורך) את עלות החילוץ של מוסדות פיננסיים כושלים.

כחלק מגלי ההדף של המשבר הפיננסי, נשמעו גם טענות על כך שכללי החשבונאות אשר היו קיימים דאז לא שיקפו באופן מספק ובעיתוי הנאות את התמורות שחלו בשווקים הפיננסיים, כך שכללים אלה אפשרו למוסדות פיננסים שונים לדחות את ההכרה בהפסדים הקשורים למכשירים פיננסיים, לרבות במצבים שבהם הנזילות בשווקים פחתה. הוועדה לתקני חשבונאות בינלאומיים יחד עם מקבילתה מארצות הברית (FASB) ניסו להתמודד עם טענות אלה, בתחילה בתקווה לשיתוף פעולה וליצירת האחדה (convergence) או לפחות מכנה משותף מסוים, אשר לאחר מכן נגוזה. כך, הפתרונות שסופקו על ידי כל אחת ממערכות התקינה המובילות לבעיית ההכרה המאוחרת בהפסדים אינו בהכרח זהה לזה של מקבילתה. בעיות אחרות אשר הובילו לצורך בשינוי עמוק בכללי החשבונאות הבינלאומיים הנוגעים למכשירים פיננסיים נגעו למורכבות ולסובייקטיביות אשר היו טמונות בכללי הסיווג של תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 (IAS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה’, אשר היה התקן העיקרי (דאז) אשר קבע את אופן הטיפול במכשירים פיננסיים בדוחות הכספיים.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים, אשר גרסתו הראשונה פורסמה עוד בסמוך לתקופת המשבר בשנת 2009 (וגרסתו המלאה רק בשנת 2014), החליף (פרט להיבטים מצומצמים הנוגעים לחשבונאות גידור) את תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 (IAS), ונועד לספק מענה לטענות העיקריות אשר הועלו במהלך המשבר הפיננסי ולאחריו בכל הנוגע לטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים, בין היתר בתחום ירידת הערך. כחלק מכך, נערכו שינויים נרחבים גם בכללי הסיווג, חשבונאות הגידור והיבטים נוספים ביחס לתקן חשבונאות בינלאומי מספר 39. באופן נלווה, עודכנו והורחבו גם כללי הגילוי הנוגעים למכשירים פיננסיים. עם זאת, השינויים הדרמטיים בחשבונאות המכשירים הפיננסיים פסחו (בשלב זה) על תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 (IAS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הצגה’.

למועד כתיבת מילים אלה, ולאחר השלמתם של המהלכים האמורים, הטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים בתקני הדיווח הכספי הבינלאומיים פרוס על פני מספר תקנים ייעודיים:

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 (IAS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הצגה’

תקן זה היה הראשון מבין סדרת התקנים בנושא מכשירים פיננסיים, והוא עוסק בעיקר בסוגיות הקשורות בשאלת ההגדרה של מכשירים פיננסיים, באבחנה שבין מכשירים פיננסיים המוגדרים כנכסים או כהתחייבויות פיננסיים לבין מכשירים פיננסיים המוגדרים כמכשירים הוניים ובהשלכות הנלוות של אבחנה זו על טיפול במאפיינים כגון עלויות הנפקה, תשלום ריביות או תשלום דיבידנדים בגין מכשירים הוניים שהונפקו. מעבר לכך, התקן אף עוסק בהוראות הקיזוז שבין נכסים פיננסיים לבין התחייבויות פיננסיות כמו גם בסוגים מסוימים של אופציות וחוזים עתידיים, שנכס הבסיס בהם מהווה את מכשיריה ההוניים של הישות המדווחת.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים’ (להלן: “התקן”)

התקן הינו התקן המרכזי העוסק במכשירים פיננסיים. הוא עוסק בעיקר בהשלכות מדידה שונות של נכסים והתחייבויות פיננסיים, ומשלים את תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 העוסק בטיפול במכשירים הוניים. בין היתר, התקן עוסק בסוגיות כגון עיתוי ההכרה ועיתוי הגריעה של נכסים והתחייבויות פיננסיים; אופן הסיווג של נכסים והתחייבויות פיננסיים בין בסיסי המדידה השונים (ובכללם – בסיס העלות המופחתת ובסיס השווי ההוגן); אופן ההצגה של התוצאות ברווח הכולל; הטיפול בהפסד מירידת ערך; וכן – הטיפול בחשבונאות גידור.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 (IFRS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: גילוי’

תקן זה מהווה תקן ייעודי, המפרט את כללי הגילוי הנוגעים למכשירים פיננסיים.

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 (IAS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה’

באופן כללי, עם כניסתו לתוקף של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9, בוטל תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39. זאת, למעט בכל הנוגע לאפשרות (זמנית לכאורה) אשר הוקנתה כחלק מתקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 להמשיך וליישם את הוראות חשבונאות הגידור של תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39.

מעבר לתקנים האמורים, יש לזכור כי בסיס השווי ההוגן רלוונטי לחלק משמעותי מתוך המכשירים הפיננסיים. משכך, חלק משמעותי מהכללים הנוגעים לבסיס מדידה זה, כמו גם כללי הגילוי הרלוונטיים אליו, המצויים במסגרת תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 13 (IFRS) בדבר ‘מדידת שווי הוגן’, רלוונטיים לעניין הטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים.

 

רקע להוראות ההגדרה, ההכרה והסיווג של התקן

כמפורט לעיל, התקן עוסק, בין היתר, בהוראות המדידה של נכסים והתחייבויות פיננסיים. התקן מאמץ באופן מלא את ההגדרה של נכסים והתחייבויות פיננסיים המצויה במסגרת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32. באופן כללי, ניתן לומר כי קיימת נפקות גדולה לשאלה האם פריט מסוים אכן עומד בהגדרה של נכס פיננסי או של התחייבות פיננסית, שכן בדרך כלל נכסים פיננסיים והתחייבויות פיננסיות מוכרים ונמדדים בהתאם לתקן כבר ממועד ההתקשרות בהם. כך למשל, בדרך כלל הטיפול החשבונאי בחוזי ביצוע שאינם מהווים מכשירים פיננסיים (כגון, עסקה מחייבת לרכישה של רכוש קבוע שתתבצע בעתיד) הוא כפריט חוץ מאזני. לעומת זאת, חוזה מקביל העומד בהגדרת מכשיר פיננסי (למשל, עסקה לרכישה עתידית של מטבע חוץ) יוכר לפי התקן כנכס או כהתחייבות פיננסיים ויימדד בשווי הוגן מדי תקופה עוד לפני מועד סילוקו. הגדרה חשובה נוספת הכלולה בתקן נוגעת למונח ‘נגזר’. מונח זה יכול להתייחס למכשירים פיננסיים ואחרים, וחשיבותו נובעת, בין היתר, מכך שנכסים והתחייבויות פיננסיים נגזרים נמדדים בדרך כלל בשווי הוגן דרך רווח או הפסד. נפקויות אחרות של הגדרה זו מתייחסות לחשבונאות גידור, הפרדה של נגזרים משובצים ועוד.

באשר להוראות התחולה של התקן, על אף שברמה הפוטנציאלית פריטים רבים יכולים לעמוד בהגדרה של מכשירים פיננסיים, התקן (וכך גם תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32) מחריגים מתחולתם פריטים מסוימים, אשר יטופלו לפי תקנים אחרים – כגון חוזי ביטוח, התקשרויות לרכישה או למכירה של פריט לא פיננסי וכיוצא באלה. מנגד, הם מכניסים לתחולתם פריטים מיוחדים אשר יטופלו (או, במקרים מסוימים יכולים להיות מטופלים במקרה של ייעוד) כאילו היו נכסים והתחייבויות פיננסיים. מעבר לכך, ההבדל המשמעותי ביותר בין הוראות התחולה של התקן לבין הוראות התחולה של תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 נוגע למכשיריה ההוניים של הישות המדווחת: בעוד הם מצויים בתחולתו של תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32, הרי שהם מוחרגים מהוראות התקן, העוסק כאמור בנכסים והתחייבויות פיננסיים.

הוראות הסיווג של התקן – המונח ‘סיווג’ משמעותו בהקשר זה בחירת קבוצת המדידה של המכשיר בדוח על המצב הכספי. ככלל, התקן מכיל שני בסיסי מדידה עיקריים למכשירים פיננסיים: בסיס העלות המופחתת ובסיס השווי ההוגן. בנוסף, קיימות יותר משתי צורות הצגה בתקן ביחס לאופן ההכרה ברווחים או בהפסדים בדוח על הרווח הכולל. על קצה המזלג, אחד השינויים המקיפים ביותר אשר חלו בתקן ביחס לתקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 אשר קדם לו, נוגע להוראות הסיווג של נכסים פיננסיים. כפי שיפורט בהרחבה בהמשכו של הפרק, בכל הנוגע לסיווג של נכסים פיננסיים התקן מעניק משקל גם למאפיינים של הנכס הפיננסי, וגם להיבטים הנוגעים למודל העסקי של הישות המדווחת. בכך, התקן מדגים את הנטייה הגוברת של תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים להביא לידי ביטוי את המאפיינים העסקיים הספציפיים של הישות המדווחת במסגרת דוחותיה הכספיים. בכל הנוגע לסיווג של התחייבויות פיננסיות, ניתן לומר כי לא חלו שינויים מהותיים בתקן ביחס להוראות אשר היו קיימות בתקן חשבונאות בינלאומי מספר 39, וכי במרבית המקרים התחייבויות פיננסיות תסווגנה לקבוצת העלות המופחתת.