IFRS 8 – מגזרי פעילות

בכלכלה המודרנית, חברות רבות מייצרות ומספקות מספר קבוצות של מוצרים ושירותים (חברות רב תחומיות) ו/או פועלות במספר אזורים גיאוגרפים (חברות רב לאומיות). כל קבוצה של מוצרים/שירותים או פעילות באזור גיאוגרפי עשויה להיות שונה מקבוצה אחרת של מוצרים/שירותים או מפעילות באזור גיאוגרפי אחר בפרמטרים שונים הכוללים, בין היתר, שיעורי רווחיות, אפשרויות הצמיחה, מבנה תחרות וסיכונים.

גוף הדוחות הכספיים של הישות המדווחת, לרבות הדוחות הכספיים המאוחדים, מציג את המצב הכספי של הישות המדווחת ואת תוצאות פעולותיה באופן מקובץ. לאמור לכל קבוצות המוצרים/השירותים והאזורים הגיאוגרפים יחדיו מוצגים המצב הכספי ותוצאות הפעולות כמקשה אחת. כך לדוגמה, לא ניתן להבין מגוף הדוחות הכספיים מה הרווח (ההפסד) של קבוצת מוצרים/שירותים מסוימת או של אזור גיאוגרפי מסוים וכן לא ניתן לדעת מהו סך נכסיהם.

נניח לצורך ההמחשה, כי חברה מייצרת ומשווקת שתי קבוצות מוצרים אשר שונות לחלוטין זו מזו: מחשבים ונעליים. הפעילות בתחום המחשבים היא רווחית והניבה לחברה בשנה מסוימת רווח של 10,000 אלפי ש”ח, בעוד הפעילות בתחום הנעליים היא מפסידה והניבה לחברה באותה שנה הפסד של 10,000 אלפי ש”ח. גוף הדוחות הכספיים יציג במקרה כזה רווח של 0. האם נתון זה מספק מידע רלבנטי מספיק למשתמשים בדוחות הכספיים? בהחלט לא, יתכן לדוגמה שמשקיע המעוניין לרכוש את מניות החברה ויודע את המצב לאשורו, יחליט לרכוש את מניות החברה מתוך כוונה להפסיק בעתיד את הפעילות בתחום הנעליים. יתר על כן, לאור העובדה כי לא ניתן לדעת מתוך הדוחות הכספיים, מהו סכום הנכסים של כל פעילות, המשתמשים בדוחות הכספיים אינם יכולים לחשב את התשואה של כל תחום פעילות (רווח ביחס לנכסים), על מנת לבחון את מצב העסקים.

מכאן נולד הצורך, בהוספת ביאור לדוחות הכספיים, שיספק מידע אודות הסוגים השונים של המוצרים והשירותים שהחברה מייצרת והאזורים הגיאוגרפים השונים שבהם היא פועלת. מידע כזה מסייע למשתמשים בדוחות הכספיים להבין טוב יותר את ביצועי החברה בעבר, להעריך טוב יותר את הסיכונים ותוחלת התשואות של החברה ומאפשר שיקול דעת מושכל לגבי החברה בכללותה.

בשונה ממרבית תקני החשבונאות הבינלאומיים, תקן זה אינו עוסק בעקרונות ההכרה, המדידה או ההצגה של פריטים בדוחות הכספיים הראשיים. הוראות התקן עוסקות אך ורק בחובת הגילוי בדבר מגזרי פעילות בבאורים לדוחות הכספיים.

הדרישה לדיווח מגזרי היא דרישה חדשה יחסית בהקשר של החשבונאות הפיננסית (החל מסוף שנות ה-70), זאת לאור התפתחות הקונצרנים וכן על רקע תהליכי הגלובליזציה שהפכו חברות רבות לתאגידים בינלאומיים. מטעמי עלות תועלת, הדרישה לדיווח מגזרי קיימת רק לגבי חברות ציבוריות, כאשר חברות פרטיות אינן מחויבות לכלול בדוחותיהם הכספיים ביאור על מגזרים, אך יכולות לעשות זאת.

בחשיבות הגדולה של מידע מגזרי טמונה גם הרגישות של מידע זה מבחינת החברות הציבוריות המדווחות. חשיפת המידע על הרווחיות שלהן בתחומי הפעילות השונים, עשויה לכאורה לעיתים לפגוע בהם מבחינת עסקית, לאור החשיפה של מידע זה בפני מתחרים, ספקים, לקוחות ועובדים. יחד עם זאת, כללי החשבונאות המקובלים אינם מכירים באפשרות להימנע מפרסום מידע זה, בטענה כי חשיפה של המידע תפגע בה מבחינה עסקית או מטעמי סודיות ורגישות עסקית אחרת.

המידע המגזרי, אפוא, הוא חלק בלתי נפרד מהדוחות הכספיים. חשיבותו של הדיווח המגזרי בדוחות הכספיים קיבלה משנה תוקף, עם פרסום התיקונים לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), התש”ל-1970 המבוססים על המלצות ועדת ברנע, בשנת 2004, שעיקרם שיפור הדיווח התקופתי והכללת פרק חדש רחב היקף בנושא “תיאור עסקי התאגיד” במסגרת הדוח התקופתי. המידע הנכלל בפרק זה על תיאור עסקי התאגיד מתבסס על תחומי הפעילות של התאגיד. בהתאם לשינוי זה כאשר תאגיד מדווח בדוחותיו הכספיים על מגזרים עסקיים עליו לראות כל מגזר בר דיווח כתחום פעילות לצורך הסקירה בפרק. כמו כן, נקודת המפתח היא שאין דרישה לפירוט על נתוני רווחיות של קבוצות מוצרים ושירותים מעבר לנתונים הנכללים בביאור על המגזרים. במילים אחרות, הביאור על מגזרי פעילות הוא זה שקובע באיזה מידה  חושפת החברה את נתוני הרווחיות שלה במכלול הדיווחים הכספיים.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 8 (IFRS) בדבר מגזרי פעילות מהווה תוצר של פרויקט האחדה (convergence), החליף את תקן חשבונאות בינלאומי מספר 14 (IAS) שעסק בנושא וזאת בכדי להתאים את דרישות הדיווח לכללים של תקן חשבונאות אמריקאי מספר 131 (FAS). העיקרון המרכזי של התקן החדש הוא לספק גילוי שיאפשר למשתמשים בדוחות הכספיים להעריך את המהות ואת ההשפעות הכספיות של הפעילויות העסקיות והסביבות הכלכליות של הישות המדווחת.

בעוד התקן הישן נשען בעיקרו על גישה אובייקטיבית לזיהוי מגזרים התקן החדש מבוסס על תפיסה חשבונאית חדשנית אשר מכונה גישת ההנהלה. בהתאם לגישת ההנהלה זיהוי מגזרי הפעילות וכן הפרמטרים המדווחים בביאור מתבססים על המידע שבו משתמש מקבל ההחלטות התפעוליות הראשי בישות המדווחת (chief operating decision maker), להלן – גם CODM לצורכי קבלת החלטות. מידע זה אינו ערוך בהכרח לפי המסגרת המושגית של ה- IFRS ואף יכול להיערך על פי בסיס שונה בתכלית (Non-GAAP) – כמו בסיס מזומן.

הרציונאל של גישת ההנהלה הוא שיפור הרלבנטיות של המידע המגזרי באמצעות ההיצמדות הבלעדית לאופן ניהול עסקי החברה, אשר מאפשר למשתמשים בדוחות הכספיים לבחון את העסק “במשקפיים של ההנהלה”. הציפייה של התקן היא כי ישום גישה זו יוביל לגידול במספר המגזרים המדווחים על ידי חלק מהישויות המדווחות. כמו כן, מידע זה עקבי יותר עם יתר חלקיו של הדוח התקופתי, לרבות דוח הדירקטוריון, אשר כולל את הסברי ההנהלה לנתונים הנכללים בדוחות הכספיים. יתרון נוסף של גישת ההנהלה נוגע לעלות יישומה הנמוכה יחסית שהרי מדובר בשימוש במידע קיים בחברה שאינו כרוך ב”ייצור” מידע לצורך הכנת הדוחות הכספיים.

גישת ההנהלה יוצרת שונות מובנית בין דיווחים מגזריים של ישויות שונות ואף פוגמת בהשוואתיות בין ישויות מדווחות שונות. השונות נוצרת בשני מישורים:

א. בסיס ואופן הפילוח: המישור הראשון נוגע לבסיס הפילוח של המגזרים ואופן הפילוח לפי בסיס זה. גישת ההנהלה לא מגבילה את בסיס הפילוח המגזרי כפי שהיה מקובל בעבר (פילוח עסקי או גיאוגרפי). כפועל יוצא, יתכן, כי שתי חברות בעלות פעילות זהה לחלוטין ינתחו אותה באופן שונה לחלוטין. לדוגמה, חברה אחת תבצע את הפילוח לפי תחומים עסקיים והחברה השנייה תפלח את אותה פעילות לפי חברות מוחזקות או אזורים גיאוגרפיים.

ב. הפרמטרים המגזריים: המישור השני נוגע לפרמטרים המדווחים לגבי כל מגזר פעילות שאינם מבוססים בהכרח על עקרונות ההכרה והמדידה של ה- IFRS. כך לדוגמה, חברות דומות יכולות לדווח על תוצאות המגזרים לפי מגוון בסיסים בהתאם לאופן בו הן נסקרות לצורכי קבלת החלטות, כמו רווח תפעולי, רווח תפעולי מתואם, EBITDA, רווח לפני מס ורווח נקי. השונות נוגעת גם לפרמטרים המגזריים הנוספים, כך לדוגמה יתכן כי בסיס המדידה של הפרמטר הכנסות המגזר יהיה בסיס מזומן בניגוד מוחלט לעקרונות החשבונאיים בתקינה הבינלאומית לגבי הכרה בהכנסה.

גישת ההנהלה המאומצת בתקן מייצגת העדפה בולטת של עקרון הרלבנטיות על חשבון עקרון ההשוואתיות. מעבר לשונות המובנית בין דיווחים מגזריים של ישויות מדווחות דומות, ההיצמדות לשיקול הדעת של ההנהלה עשויה להיות נתונה למניפולציות דיווחיות לאור הקושי הטבעי באכיפה של כללים סובייקטיבים ומכאן גם חסרונה הבולט.

בהתאם לתקן, קיימת מתכונת אחת של פילוח מגזרי וזאת בשונה מהכללים בעבר, לפיהם הפילוח המגזרי נעשה בשתי מתכונות דיווח נפרדות (ראשית ומשנית). המשמעות היא שההבדלים הנוצרים בין אזורים גיאוגרפים שונים ובין פעילויות עסקיות שונות באים לידי ביטוי יחד בזיהוי הסט האחד של מגזרי הפעילות. כפועל יוצא, בחברות רב לאומיות שפועלות במספר תחומים, יתכן כי יזוהו מגזרי פעילות על בסיס גיאוגרפי וגם מגזרי פעילות על בסיס עסקי.

מתוך מטרה שהדיווח המגזרי יהיה אפקטיבי ובעל משמעות בהבנת מכלול הפעילות של הישות המדווחת, תהליך זיהוי המגזרים עליהם יש לדווח בהתאם לתקן כולל גם קריטריוני סף כמותיים שמעידים על מידת המשמעותיות של המגזר, ושיקולים נוספים לרבות אפשרות במקרים מסויימים לאיחוד מגזרים.

התקן קובע את דרישות הגילוי האיכותיות והכמותיות בגין מגזרי הפעילות המדווחים לרבות מידע משלים המתייחס בין היתר למוצרים ושירותים, איזורים גיאוגרפים ולקוחות עיקריים. יש לציין כי לגישת ההנהלה אותה מאמץ התקן השלכות משמעותיות לא רק במדידת הפרמטרים המגזריים אלא גם על רמת הגילוי בגין המגזרים המדווחים. בהתאם לכך, בעוד שהתקן דורש לתת מידע בכל מקרה על הרווח/הפסד המגזרי ועל הרכבו (לרבות הכנסות מגזריות), הדרישה למידע על פריטים נוספים שקשורים לפרמטרים המגזריים הנ”ל וכן לנכסי המגזר והתחייבויותיו קיימת ככל שהמידע מסופק למקבל ההחלטות התפעוליות הראשי.

בנוסף לדרישות הגילוי, יש לציין כי לזיהוי מגזרי הפעילות עשוייה להיות השפעה גם על אופן הטיפול בהפסד מירידת ערך נכסים.

 

אקדמיית IFRS