IAS 33 – רווח למניה

רווח למניה הוא יחס פיננסי, המחלק את הרווח החשבונאי של החברה לתקופה מסוימת במספר מניותיה המשוקלל. השימוש בנתון על הרווח למניה נפוץ מאד, במיוחד לאור העובדה כי נתון זה משמש לחישוב ה”מכפיל” בעת הערכת שווי חברות וקבלת החלטות השקעה בהן. ה”מכפיל” הינו מדד המשקף את תקופת ההחזר של ההשקעה (בהנחה שהרווח של החברה נותר קבוע), והוא מחושב באמצעות חלוקת מחיר המניה בסכום הרווח למניה. על אף שהמכפיל “מערבב” בין נתונים חשבונאיים (רווח למניה) ובין נתונים כלכליים (מחיר המניה), שאינם מייצגים בהכרח את אותם הנחות וכללים, אין עוררין כי המכפיל הינו מודל חשוב בהערכת חברות ובחינת כדאיות ההשקעה בהן. מחקרים אמפיריים שנערכו על פני השנים הראו תגובות של מחיר המניה של החברות לפרסום הנתונים על הרווח למניה.

הנושא של הרווח למניה נכנס לתודעה והשימוש במכפיל הפך נפוץ בשנות ה- 50 המאוחרות ותחילת שנות ה- 60 של המאה העשרים בארה”ב. על אף שהרווח למניה מייצג יחס פיננסי (כמו יחסים פיננסיים אחרים) ולא נתון חשבונאי קלאסי כמו יתר התכנים של הדוחות הכספיים, לאור חשיבותו המיוחדת, החליטו רשויות ניירות הערך בעולם לחייב את החברות הציבוריות לכלול אותו במסגרת דוחותיהן הכספיים. דרישה זו הפכה את הרווח למניה למעשה לנתון “חשבונאי” כמו יתר הנתונים החשבונאיים הנכללים בדוחות הכספיים, ומוסדות התקינה החשבונאית נדרשו לקבוע כללים לאופן חישובו של הרווח למניה על ידי החברות הציבוריות במסגרת תקני החשבונאות. זאת על מנת ליצור אחידות באופן החישוב ולשפר את יכולת ההשוואה בין ביצועים של ישויות מדווחות שונות באותה תקופת דיווח ובין ביצועים של אותה ישות מדווחת בתקופות דיווח שונות. בכללי חישוב אלו נערכו שינויים, תיקונים ותוספות על פני השנים.

התהליך האמור, אפוא, שנגרם בעקבות דרישות רגולטוריות שחלות על חברות ציבוריות, יוצר את המצב המוזר לכאורה לפיו יחס פיננסי אחד מוצא את מקומו בתוך הדוחות הכספיים וכן מחושב בהתאם לכללים של תקן חשבונאות, בשונה מיתר היחסים הפיננסיים שאינם נכללים כלל בדוחות הכספיים (כמו לדוגמה, תשואה להון). באופן כללי נראה כי מצב שבו מוסדות התקינה החשבונאית נדרשים לקבוע כללים לחישוב של יחס פיננסי אינו מצב אידיאלי מטבעו ויתכן אף כי ראוי אם לא היה מתרחש.

השימוש בנתון על הרווח למניה לצורך קבלת החלטות מחייב את המשקיעים להבין את הכללים ששימשו לחישובו ואת המגבלות הכרוכות בשימוש בו. כך, לא ניתן לערוך השוואה בין נתוני הרווח למניה של ישויות מדווחות שונות, גם אם הן באותו ענף, לאור העובדה שהרווח למניה מתבסס על מספר המניות המשפטיות שהנפיקה הישות המדווחת וכפועל יוצא אין לו ערך עצמאי. לצורך ההמחשה, נניח כי קיימות שתי חברות זהות (הן מבחינת אופי הפעילות והן מבחינת שוויין הכולל) שהרווח של כל אחת מהן בשנה מסוימת הסתכם ב- 100,000 ש”ח, אך להן מספר מניות מונפקות שונה: לאחת 100,000 מניות ולשנייה 10,000 מניות. במקרה זה, על אף שמדובר בחברות זהות מבחינה כלכלית, הרווח למניה של החברה הראשונה יהיה 1 ש”ח (= 100,000/100,000) ושל החברה השנייה 10 ש”ח (= 100,000/10,000). יחד עם זאת, שימוש במכפיל מנטרל בעיה זו שהרי בנתונים הנ”ל מחיר כל מניה של החברה השנייה יהיה גבוה פי עשרה מזה של החברה הראשונה.

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 33 (IAS) בדבר רווח למניה עוסק בעקרונות לחישוב והצגת הרווח למניה. הרווח למניה מייצג על פי התקן את הרווח (הפסד) לתקופה, המיוחס לבעלי המניות הרגילות של הישות המדווחת, לגבי כל סוג של מניות רגילות בעלות זכויות שונות לחלק ברווח. לאור העובדה שמבנה ההון של הישויות המדווחות יכול לכלול מלבד מניות גם ניירות המירים (כדוגמת כתבי אופציה ואגרות חוב להמרה) שעשויים להיות מומרים למניות או מניות פוטנציאליות אחרות (להלן – מניות פוטנציאליות), דורש התקן להציג את נתוני הרווח למניה בשתי רמות:

  • רווח בסיסי למניה – נתון זה מחושב בעיקרו לפי מספר המניות המונפקות בפועל, ללא התחשבות במניות פוטנציאליות.
  • רווח מדולל למניה – נתון זה מייצג את התרחיש הגרוע ביותר מבחינת הרווח למניה, לאמור יש לכלול בו בנוסף למניות המונפקות בפועל, גם מניות פוטנציאליות רק אם הן מביאות לכך שנתון זה יהיה נמוך יותר מהרווח הבסיסי למניה.

בעוד שהרווח הבסיסי למניה מספק למעשה נתון ביצועי גרידא, לאמור סכום הרווח שכל מניה “השיגה” במהלך התקופה, הרי שהרווח המדולל למניה מספק רף תחתון, ושימוש בו לצורך חישוב המכפיל יאפשר למשקיע לחזות את התקופה המקסימאלית בה הוא צפוי להשיב את השקעתו, אם הרווח של החברה יישאר קבוע. נראה כי בשוק ההון, לרבות על ידי אנליסטים, נעשה שימוש בדרך כלל ברווח המדולל למניה.

עקרון היסוד המנחה את התקן בחישוב הרווח למניה, הוא שבחישוב מספר המניות (מכנה) יש לשקלל את מספר המניות שתרמו לרווח במהלך התקופה (מונה) כדי ליצור הקבלה נאותה. כפועל יוצא, מניות שהונפקו במהלך התקופה ישוקללו בכמות המניות ממועד זרימת המזומן או נכס אחר בגינן באופן יחסי לתקופה. כך לדוגמה, הנפקת מניות ביום האחרון של התקופה לא תיכנס כלל לחישוב מספר המניות (מכנה) מאחר שהמזומן או הנכס האחר שהתקבל לא תרם לרווח שהושג במהלך התקופה (מונה). כמו כן, התקן קובע כללים לגבי אופן הכללת ניירות ערך המירים, לרבות אופן הכללת ניירות המירים של חברות מוחזקות, בחישוב הרווח המדולל למניה.

בהערת אגב נציין, כי השימוש שעושים משתמשים שונים בדוחות הכספיים בנתוני הרווח למניה משתנה ממדינה למדינה. כך לדוגמה, נתוני הרווח למניה של חברות אמריקאיות נסקרים באופן תדיר על ידי אנליסטים, כך שבמידה וחברה כלשהי לא תעמוד בתחזית התקופתית של האנליסטים לגבי הרווח למניה, אפילו בסנט בודד, מחיר המניה של אותה חברה ירד באופן משמעותי. לעומת זאת, בישראל נתוני הרווח למניה אינם משמשים את המשתמשים השונים בהערכת חברות ובחינת כדאיות ההשקעה, ולכן אין אנו רואים כמעט פרסומים ותחזיות של פרמטר זה.

אקדמיית IFRS