מכשירים פיננסיים: גילוי

תאגידים רבים הפועלים בענפי הפעילות השונים, חשופים לסיכונים מגוונים כתוצאה מהחזקה במכשירים פיננסיים. האמור נכון הן לגבי תאגידים פיננסיים, והן לגבי תאגידים הפועלים בענפים אחרים. המכשירים הפיננסיים הקיימים כוללים מכשירים פיננסיים פשוטים יחסית, כגון: יתרות חייבים (לקוחות), הלוואות או אגרות חוב, לצד מכשירים פיננסיים מורכבים יותר, כגון: מכשירים נגזרים או מכשירים מובנים (structured instruments). הסיכונים השונים הכרוכים בהחזקה ובהנפקה של מכשירים פיננסיים שונים, העלו את הצורך בשיפור השקיפות, וזאת באמצעות הכללת מידע בדוחות הכספיים אשר יאפשר למשתמשים השונים בהם להבין את היקף וסוג הסיכונים אליהם חשופות החברות הנובעים ממכשירים פיננסיים. חשיבותו של מידע זה התחדדה לאור משבר ה-‘סאב-פריים’ אשר החל במחצית השנייה של שנת 2007, ואשר הציף במקרים מסוימים חשיפות ממכשירים פיננסיים מורכבים, אשר השפעתם על מצבן הכספי ותוצאות פעילותן של חברות שונות הייתה משמעותיות ביותר.

מעבר לסיכונים הכלכליים הטמונים במכשירים הפיננסיים, היבט נוסף הקשור בטבורו לגילוי בנושא המכשירים הפיננסיים הוא עצם המורכבות של הטיפול החשבונאי בהם. מורכבות זו כוללת, בין היתר, נושאים כגון: בסיסי מדידה שונים, קיזוז בין נכסים פיננסיים להתחייבויות פיננסיות, טיפול בירידת ערך בגין הפסדי אשראי, חשבונאות גידור וכן הוראות הגריעה של נכסים והתחייבויות פיננסיים, שעשויות ליצור במצבים מסוימים חשיפות חוץ-מאזניות. כפועל יוצא, מטרה נוספת של דרישות הגילוי הקיימות במסגרת תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים בהקשר של מכשירים פיננסיים (מעבר להבהרת הסיכונים הכרוכים בהם) היא שיפור השקיפות בכל הנוגע לטיפול החשבונאי שיושם לגביהם בדוחות הכספיים.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 (IFRS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: גילויים’ (להלן: “התקן”) קובע את דרישות הגילוי בדוחות הכספיים בגין מכשירים פיננסיים. התקן מהווה את החוליה השלישית והמשלימה של העקרונות להצגה, להכרה, ולמדידה שנכללו במסגרת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 (IAS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הצגה’ ובתקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר ‘מכשירים פיננסיים’. בקליפת אגוז, ניתן לומר כי העיקרון המנחה בתקן הוא לדרוש במסגרת הביאורים מתן מידע אשר יאפשר למשתמשים בדוחות הכספיים להעריך את מידת המשמעותיות של מכשירים פיננסיים לגבי מצבה הכספי של הישות המדווחת ולתוצאות פעילותה. כמו כן, המידע נדרש כדי לאפשר למשתמשים להעריך את המהות וההיקף של הסיכונים הנובעים מהמכשירים הפיננסיים השונים, לגביהם קיימת לישות המדווחת חשיפה במהלך תקופת הדיווח, כמו גם ביחס לשאלה כיצד הישות המדווחת מנהלת את אותם סיכונים.

דרישות הגילוי בתקן הן נרחבות, והן מסתמכות על מתן גילוי איכותי לצד גילוי כמותי. לצורך יישום דרישות הגילוי יש לקבץ את המכשירים הפיננסיים באופן נאות ולספק את המידע לפי הקבוצות השונות שלהם. ואומנם, התקן אינו עורך הבחנה בין אופי הפעילויות של הישויות המדווחות השונות אשר מיישמות אותו. לעניין זה, מעניין לציין כי התקן החליף (במקור) את תקן חשבונאות בינלאומי מספר 30 (IAS) אשר התייחס בזמנו רק למוסדות פיננסיים, אולם בניגוד לכך תחולת התקן היא כללית. כך, התקן נועד לספק מענה הן לדוחות כספיים של מוסדות פיננסיים כגון בנקים או חברות ביטוח, אשר בדרך כלל מחזיקים בפוזיציות ענפות ומורכבות במכשירים פיננסיים, והן לדוחות כספיים של ישויות מדווחות לא פיננסיות כגון חברות תעשייתיות או מסחריות, החשופות (בדרך כלל) למכשירים פיננסיים בלתי מורכבים, כגון יתרות ספקים או חייבים (לקוחות). אף כי סביר להניח שהיקף הגילוי שיידרש מתאגידים פיננסיים יהא נרחב יותר מאשר זה שיידרש מתאגידים המחזיקים בחשיפה נמוכה יחסית למכשירים פיננסיים, אחד הקשיים ביישום התקן נובע מכך שלא נקבעו בו הנחיות ברורות לגבי היקף הגילויים ורמת הפירוט הנדרשת לגבי מכשירים פיננסיים שונים או ישויות הפועלות בענפים שונים. הלכה למעשה, בולט כי התקן כולל מחד גיסא רשימות של דרישות גילוי רחבות ומאידך גיסא דורש מן הישות המדווחת להפעיל שיקול דעת בבואה לקבוע את רמת הפירוט הנדרשת ואת הצורך במתן הסברים נוספים, מעבר לאלה הקבועים במסגרתו. משכך, סביר כי יידרש להתאים את מבנה הביאורים הנוגע למכשירים פיננסיים וזאת בשים לב להיקף ולמהות החשיפות הקיימות למכשירים פיננסיים. כחלק מכך, יש לקבוע את סוגי הפילוחים, ההקבצות, ההסברים האיכותיים הנלווים ואת הצורך במתן גילויים איכותיים וכמותיים נוספים, הנדרשים בנסיבות העניין כדי לקיים את תכליתו של התקן.

עקב החשש מפני הפיכת הדוחות הכספיים לעמוסים מדי, קיים בתקן דגש על מהותיות, לרבות הפניה להוראותיו של תקן חשבונאות בינלאומי מספר 1 (IAS) בדבר ‘הצגת דוחות כספיים’. תקן חשבונאות בינלאומי מספר 1 קובע כי דרישות גילוי ספציפיות בתקן או בפרשנות כלשהם לא ייושמו באם המידע הנדרש על פיהם אינו מהותי, כך שההפניה האמורה נועדה להדגיש כי עיקרון כללי זה יפה גם לגבי פריטי הגילוי הנדרשים על פי התקן.

התקן פורסם לראשונה בשנת 2005. במקור, התקן כלל הוראות גילוי מפורטות בכל הנוגע לאופן המדידה של שווי הוגן בהקשר של מכשירים פיננסיים. עם כניסתו לתוקף של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 13 (IFRS) בדבר ‘מדידת שווי הוגן’, גילויים אלה הועברו לתקן האמור ועובו במסגרתו. שינויים נוספים אשר בוצעו בתקן בחלוף השנים כוללים עיבוי של הוראות הגילוי בכל הנוגע לסיכוני נזילות; עיבוי של הוראות הגילוי הנוגעות להעברה של נכסים פיננסיים כמו גם עיבוי של הוראות הגילוי הנוגעות להשפעות של הסכמי קיזוז. עם פרסומו של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9, הותאם (והורחב) גם היקף הגילוי הנוגע לסיווג נכסים פיננסיים, ירידת ערך (הפסדי אשראי) וחשבונאות גידור.

לקראת אימוצו המחייב של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (והתיקונים הקשורים אליו במסגרת התקן) על ידי גופיים בנקאיים בעולם המיישמים את תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים, פרסמה ועדה מטעם ה-Financial Stability Board (FSB) בשם Enhanced Disclosure Task Force (EDTF) בחודש דצמבר 2015 את המסמך
Expected Credit Loss Approaches on Bank Risk Disclosures (EDTF ECL) Impact of. מסמך זה כולל, בין השאר, המלצות גילוי המכוונות בעיקר לבנקים גדולים, הנוגעות למודל ירידת הערך של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 ולגילוי על הפסדי אשראי.

התקן כולל נספח המכיל הנחיות יישום מחייבות (Application Guidance) וזאת לצד נספח נוסף המכיל דוגמאות בלתי מחייבות (פורמאלית) לאופן בו ניתן ליישם את דרישות הגילוי הקיימות בתקן (Implementation Guidance).

התקן חל על דוחות כספיים שנתיים או דוחות כספיים לתקופות ביניים שנערכים במתכונת מלאה. בנוסף, תקן חשבונאות בינלאומי מספר 34 (IAS) בדבר ‘דיווח כספי לתקופות ביניים’, קובע גם הוא מספר פריטי גילוי הרלוונטיים למכשירים פיננסיים שיש לכלול במסגרת דוחות כספיים לתקופות ביניים.

אקדמיית IFRS