שיטת המס של החברות בישראל עוקבת אחרי הדוחות הכספיים שלהן ועל כן מכונה “שיטת העקיבה”. כפועל יוצא, החברות נדרשות על פי חוק להגיש מדי שנה את דוח המס שלהם לשנה החולפת בצמוד לדוחות הכספיים המבוקרים. נקודת המוצא של דוח המס היא הרווח החשבונאי לפני מס בדוחות אלה ולכך מתבצעות ההתאמות הנדרשות כתוצאה מפערים בין חוקי המס לבין כללי החשבונאות שיושמו בדוחות הכספיים. בהתאם לפסיקה בישראל, ככל שאין הוראה סותרת מפורשת בחוקי המס, כמו למשל בד”כ במקרה של הכרה בהכנסה, הרי שכללי החשבונאות הם אלה שקובעים את המיסוי.
בהתאם למדיניות שמקובלת על ידי רשות המיסים מאז כניסת ה- IFRS לתוקף בחברות ציבוריות בישראל, לצורך דוח המס ניתן להישען על ה- IFRS או לחלופין על כללי החשבונאות המקובלים בישראל (IL GAAP). זהו מצב לא רצוי. אמנם, שלטונות המס אינם צריכים לאמץ באופן גורף את ה-IFRS, ויש לסטות ממנו במקרים בהם קיימת סתירה בינו לבין עקרונות המס. עם זאת, ה-IFRS הביא עמו שינויים רבים שאינם עומדים בסתירה לעקרונות אלה, ואותם יש לקבל.
קיימת דיעה שחוקי המס צריכים לסטות מכללי החשבונאות רק במקום שקיימת סתירה בעקרון מיסויי – כמו למשל כאשר מדובר בנדל”ן להשקעה שנמדד בדוחות הכספיים לפי שווי הוגן, אך לפי עקרון המימוש לצורכי מס לפיו חברה משלמת מיסים רק כאשר היא מוכרת בפועל את הנדל”ן. עם זאת, חוקי המס סוטים כיום מכללי החשבונאות במקרים רבים נוספים. הדוגמה הבסיסית ביותר היא הצורך להישען על הדוחות הכספיים לצורך מדידת הוצאות הפחת שיותרו בניכוי לצורכי מס. נכון לעכשיו, הוצאות הפחת המותרות בניכוי נקבעות לפי רשימה חד-ערכית ומיושנת שמכונה “תקנות הפחת”. הבעיה היא שרשימה זו מפספסת בגדול את הכלכלה: היא בדרך כלל אינה מצליחה להקיף את כל סוגי הנכסים וגם אם כן – הרי אין זה הכרח שאותו סוג של נכס ינוצל על ידי חברות שונות באותו האופן. די להזכיר כי נכסים בלתי מוחשיים הנפוצים בעולם החשבונאי החדש – כמו קשרי לקוחות ומותגים – אינם מופיעים בתקנות פחת כלשהם. היעלה על הדעת שהפחתתם לא תוכר בניכוי לצורכי מס?
לחוקי המס הסטאטיים יש קושי רב בהתמודדות עם הדינאמיות העסקית והחשבונאית. אין לכך דוגמה טובה יותר מהשינוי החקיקתי שנעשה בעבר, כדי להתיר בניכוי לצורכי מס הפחתת מוניטין שנרכש: אחרי שהתקבל השינוי כללי החשבונאות דווקא הפסיקו את ההפחתה – כך שהחברות הרוויחו פעמיים מהעיוות: בפעם הראשונה כשלא הכירו בהפחתת המוניטין בדו”חות הכספיים, ובפעם השנייה כאשר נהנו מהטבת המס שבהפחתתו.
נראה כי מהפכת ה-IFRS, שמקרבת את החשבונאות לכלכלה, היא הזדמנות מצוינת ובלתי חוזרת ליצור מערכת מס פשוטה ובהירה שתשקף את החשיבה העסקית של החברות. בהתאם לכך, כנקודת מוצא יש לקבוע מספר מצומצם וברור של סטיות מה-IFRS שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות המיסוי. בהקשר זה, נראה כי ראוי לחוקק בישראל חוק יסוד מס.
אילו תכנוני מס אתם יכולים לעשות תוך שימוש בכללי החשבונאות כיום?