הגיע הזמן שרואי החשבון בישראל יצטרפו למהפכת השקיפות העולמית

בניגוד למדינות אחרות בעולם המערבי, בישראל אין מוסד לפיקוח חיצוני על רואי החשבון ■ גם התוצר של עבודת הביקורת שעורכים רואי חשבון נשאר תקוע כבר יותר מ–70 שנה, ומדלג על המהפכה העולמית בתחום ■ כדי להגדיל את שכר הטרחה יש לטפל בנושאים האלה בדחיפות

רשות ניירות ערך פרסמה בשבוע שעבר הצעה לביטול חובת הדיווח של רואי החשבון על שעות הביקורת שהם מעניקים. הסיבה העיקרית למהלך היא שגילוי שעות אלה, המאפשר חישוב שכר הטרחה לשעה, תרם לשחיקה של שכר הטרחה ובעקבות זאת לפגיעה באיכות הביקורת.

טענה זו, שלא הוכחה, דומה לטענה שעלתה בעבר, אף אם בכיוון ההפוך, ולפיה גילוי שכר המנהלים הוביל לקפיצה בשכרם. גם אם מספר שעות הביקורת לא בהכרח מעיד על איכותה, קשה להניח כי בכך טמון המזור לבעיות היסוד של הביקורת בישראל.

אחת מבעיות אלה נעוצה דווקא בחוסר השקיפות ביחס לעבודת הביקורת. הבעיה מתחילה כבר בדו”ח של רואה החשבון המבקר, שמבוסס על נוסח אחיד וסטנדרטי שקיים לפחות 70 שנה. מאידך, בשנים האחרונות חלו בעולם תמורות אדירות בנושא, בעקבות פרסום סדרת תקני ביקורת על ידי המוסד הבינלאומי לתקינה בביקורת (IAASB), שמשנים את דו”ח רואה החשבון המבקר מקצה לקצה — ממתכונת שבלונית למתכונת מהותית, תוך חתימה אישית על חוות הדעת של שותף הביקורת האחראי על התיק, מה שלא קיים בישראל.

השינוי — שנכנס לתוקף ב–2016 ונתפש בעולם כמהלך מהפכני עבור בעלי המניות ומקצוע ראיית החשבון — הפך את הדו”ח לאינפורמטיבי ובעל משמעות. כמו כן, הוא יצר ממשק אפקטיבי בין כלל הגורמים, והפך את הביקורת לשקופה יותר ובכך תרם לרלוונטיות של מקצוע ראיית החשבון.

מעבר לדרישה לחתימה אישית של השותף האחראי, הנקודה המרכזית ביחס לחברות ציבוריות, שלא היתה קיימת באופן אחיד בעולם ולא נדרשה בישראל, היא הדרישה לשתף את בעלי המניות בנושאי הביקורת הקריטיים שנקראים (KAM (Key Audit Matters. במסגרת זו, מוצב זרקור על נושאים המשמעותיים בביקורת, לפי שיקול דעת המבקר, וכן הסבר לנוהלי הביקורת שיושמו. שינוי ברוח דומה, תוך שימוש במונח   (CAM (Critical Audit Matters ייכנס גם בחוות דעת המבקרים של החברות הציבוריות בארה”ב, בהתאם לכללי ה–PCAOB (המועצה לפיקוח על הביקורת בחברות ציבוריות), לצד, בין היתר, מידע על הוותק של פירמת ראיית החשבון בתיק, שלא פעם מגיע בישראל לעשרות שנים.

עם המדינות הראשונות שיישמו את הכללים נמנו בריטניה והולנד, שיישמו אותם עוד לפני המועד שנקבע על ידי המוסד הבינלאומי לתקינת ביקורת. מדינות אחרות, כמו אוסטרליה, גרמניה, ברזיל ושווייץ אימצו את חוות הדעת החדשה של רואה החשבון המבקר החל בסוף 2016.

הדוגמה של טסקו

יישום הכללים באירופה ממחיש את חשיבות המידע החדש שנכלל בדו”ח המבקרים. כך למשל, רואה החשבון של טסקו, אחת מחברות הקמעונות הגדולות בעולם, זיהה שבעה נושאי ביקורת קריטיים: סקירה של ירידת ערך החנויות, הכרה בהכנסה, מדידת מלאי, הערכת התחייבויות לעובדים, התחייבויות תלויות, הצגת דו”ח רווח והפסד וסביבת המסחר המקוון.

רואה החשבון של טסקו מדגיש, בין היתר, את תהליך הביקורת שנעשה בהקשר להתחייבות פנסיונית המסתכמת בתום 2017 ב–16.5 מיליארד ליש”ט. לצורך בחינת החישובים הוא השתמש במומחה בתחום הפנסיוני, שאף המליץ לה לשנות מתודולוגיה של קביעת שיעור ההיוון וציין בהערה, שיכולה לסייע לאנליסטים, כי שיעור ההיוון של טסקו נמצא בטווח העליון האופטימי.

בעולם דינמי כל כך משתנים האתגרים הקריטיים של ביקורת החברות משנה לשנה. כך למשל, רואה החשבון של פולקסווגן הדגיש בחוות הדעת ל–2017, בין היתר, את נושא שלמות ההפרשות בקשר עם פרשת דיזלגייט.

סקר שנערך בשנה חולפת על ידי ACCA, איגוד גלובלי של רואי החשבון מוסמכים, בקרב כ–560 חברות מעשר מדינות שונות, מצא כי בחוות הדעת החדשה מציין רואה חשבון בממוצע שניים־שלושה נושאי ביקורת קריטיים, כאשר בבריטניה הממוצע הוא ארבעה נושאים קריטיים. כמו כן, הנושאים הקריטיים הנפוצים ביותר, לפי סדר יורד, הם בחינת ירידת ערך נכסים, הכרה בהכנסה, הפרשה להפסדי אשראי, בחינת ירידת ערך מוניטין ומיסוי.

במחקר שנערך באוסטרליה על ידי KPMG נמצא כי נושא המוניטין היה הנפוץ ביותר. זאת, בשל שיקול דעת משמעותי הקשור להנחות ההנהלה לגבי האומדנים הקריטיים במיוחד במגזרים עסקיים הנמצאים כעת בדעיכה, או בעלי תנודתיות גבוהה.

מאי.די.בי לדורי

השינוי הופך את דו”ח המבקרים מדו”ח גנרי הכולל רק את המסקנה בדבר נאותות הדו”חות, לדו”ח שהוא “טיילור מייד” ובעל משמעות רבה לבעלי המניות ואנליסטים. כיום הדו”ח בינארי ואף פחות מכך. הסיבה לכך היא שלמעט הפניות תשומת לב, לא ייתכן שהדו”ח לא יהיה חיובי או יכלול הסתייגות כלשהי, שהרי אחרת הדו”חות לא ייחשבו ככאלה שהוגשו לפי חוק ניירות ערך.

החיים האמיתיים מורכבים הרבה יותר. כך למשל, חשוב לקוראי הדו”חות של הבנקים להבין אילו פעולות משמעותיות, ולא טכניות, ביצע רואה החשבון המבקר כדי לבסס את ההפרשה להפסדי אשראי. ניתן רק לשער מה היה קורה אם בפרשות הגדולות שהיו בישראל בשנים האחרונות רואה החשבון היה מסביר את מה שעשה או לא עשה בבדיקת אומדני העלויות להשלמה בפרויקטים בדורי בנייה, או מתייחס לשאלה איך יישב את דעתו לגבי החשבונאות האגרסיבית שיושמה באי.די.בי.

משום מה בישראל, על אף שבתקינה החשבונאית מיושם IFRS (תקן דיווח כספי בינלאומי) כבר יותר מעשור עבור החברות המדווחות, התקינה הבינלאומית בביקורת אינה מיושמת. התקינה הישראלית בביקורת אמנם נשענת על התקינה הבינלאומית, אך מבצעת התאמות שיכולות להיות בעייתיות. בנוסף, היא עדיין לא אימצה את סט התקנים המשמעותי שפורסם כבר לפני ארבע שנים.

מה שמחדד את הבעייתיות בישראל הוא שאין גוף פיקוח חיצוני על רואי חשבון. לשכת רואי החשבון, המייצגת את רואי החשבון, אחראית על תקני הביקורת אותם הם נדרשים ליישם. במדינות המפותחות בעולם קיים פיקוח מסודר, עצמאי ובלתי תלוי על ענף ראיית החשבון כאשר הבולטים, הם PCAOB בארה”ב; FRC באנגליה; CPAB בקנדה; ובאוסטרליה זהו תפקידה של רשות ניירות ערך (ASIC).

משיחות שניהלה בעבר רשות ניירות ערך בישראל עם קרן המטבע העולמית (IMF) ו–OECD, כפי שנאמר על ידי נציגיה בדיונים שהיו בפורום שווי הוגן של המרכז הבינתחומי בהרצליה, עולה כי המוסד לסקירת עמיתים של לשכת רואי החשבון אינו יוצר את האמון הנדרש ביחס לעבודת רואי החשבון, כפי שיוצר PCAOB. הגופים הבינלאומיים מצפים שבישראל יוקם גוף עצמאי ובלתי תלוי.

חברות ישראליות שמבקשות להיסחר בבורסות באירופה ובארה”ב על בסיס דו”חות ה–IFRS שלהן נדרשות לבצע את הביקורת בהתאם לתקני הביקורת הבינלאומיים או כללי PCAOB, מאחר שהגופים הבינלאומיים לא מכירים בתקינה הישראלית בביקורת ובמוסד לסקירת עמיתים. כך למשל, רואי החשבון של סלקום, שנסחרת גם בישראל וגם בארה”ב ומיישמת את ה–IFRS, מבצעים את הביקורת בהתאם להוראות ה–PCAOB. כפועל יוצא, נוצר פער מוזר לכאורה בביקורת של הדו”חות הכספיים בין החברות הדואליות לבין החברות הציבוריות הרגילות. על אף שהקמת גוף פיקוח ישראלי היתה בעבר בראש סדר העדיפויות של רשות ניירות ערך, בכנס שערכה בשבוע שעבר הנושא לא הוזכר אפילו פעם אחת.

חיץ בין הציבורי לפרטי

היעדר מידע על מספר שעות הביקורת אמנם ימנע את הפרסום של מקרים שבהם חברות מדווחות משלמות שכר מגוחך לרואה החשבון שלהן — עד כדי הרבה פחות מ–100 שקל לשעה — אך לא יפתור את בעיית היסוד של המקצוע. קשה לחשוב על דוגמה של מוצר אחר בעולם המודרני שבו לא חל שינוי דרמטי במשך עשרות רבות של שנים.

גם אם נתעלם מהיעדר הדרישה לרוטציה בישראל והפגיעה הכרוכה בכך באי־תלות — רק אימוץ התקינה הבינלאומית בביקורת בשילוב מוסד פיקוח ייעודי ומיומן, שיכול לשלוט על איכות הביקורת, לרבות בבנקים ובחברות ביטוח, יוכל להחיות את המקצוע ולחזק את אמון המשקיעים בו. רק שקיפות בדבר אופן ביצוע הביקורת תוך נטילת אחריות אישית — דבר שיעודד התרכזות בעיקר — יכול להוביל לשינוי אמיתי. יש היגיון באימוץ השינוי רק עבור חברות מדווחות ומוסדות פיננסיים, תוך הבחנה משמעותית מהדרישות ביחס לחברות פרטיות, בדומה לחיץ שנוצר בכללי החשבונאות.