בתחילת מאי החליטה אל על לסגור את פוזיציות גידור המטבע לפני מועדן המקורי ■ מאז נחלש הדולר בכ-0.5% לעומת השקל – מה שמשקף לאל על הפסד צפוי במונחים שנתיים של כ-2 מיליון דולר ■ בכל מקרה, סגירת הפוזיציות עומדת בסתירה לקונספציה שבבסיס הטיפול החשבונאי בגידור
אל על הודיעה בשבוע שעבר כי מכרה בתחילת מאי מכשירים פיננסיים בתיק הגידור של שער החליפין. משמעות הצעד היא סגירה של פוזיציות גידור קיימות לתקופה שבין מאי 2013 לנובמבר 2013 לפני המועד המתוכנן, תוך מימוש רווחים הגלומים בעסקות הגידור שנמכרו בסך כ-17 מיליון דולר. עם זאת, אין לטעות בטיב רווח זה – שהרי, כפי שיוסבר להלן, כנגד רווחים אלה גלומים לאל על בהכרח גם הפסדים חזויים.
פוזיציית הגידור של שער החליפין נובעת ממדיניות אל על לגדר את החשיפה שלה לפיחות בשער החליפין של הדולר אל מול השקל, בעיקר בגין מרבית הוצאות השכר המשולמות בישראל בשקלים. עיקר הכנסותיה והוצאותיה של אל על הן בדולרים, ובהתאם לכך גם מטבע הפעילות של אל על, שלפיו נמדדים הדו”חות הכספיים, הוא הדולר.
כפועל יוצא, הוצאות שקליות יוצרות לאל על חשיפה מטבעית. כך, אל על דיווחה בדו”חותיה השנתיים כי להערכתה, ברמת הפעילות הנוכחית, ייסוף השקל ביחס לדולר בשיעור 1% במשך שנה שלמה, מגדיל את הוצאותיה השנתיות בכ-4.2 מיליון דולר.
כדי להמחיש זאת, נניח כי חברה ישראלית שמטבע פעילותה הוא דולר משלמת משכורות בסך 100 מיליון שקל בחודש, וכי בנקודת המוצא שער החליפין דולר-שקל הוא 4. אם לא יחול שינוי בשער החליפין הרי שהוצאות השכר במונחי דולר יהיו 25 מיליון דולר, ואם השער יירד ל-3.5 שקלים – הוצאות השכר יעלו ל-28.6 מיליון דולר. במונחים שנתיים, מדובר בהוצאת נוספת של כ-43 מיליון דולר.
חברות הפועלות בסביבה דולרית וחשופות להוצאות שכר במטבע המקומי – מאפיין של חברות היי-טק ישראליות – בוחרות פעמים רבות להגן על עצמן מפני ירידה בשער החליפין ביחס להוצאות שכר עתידיות. ניתן לעשות זאת באמצעות נגזרים פיננסיים, כמו חוזה פורוורד למכירת דולר ורכישת שקלים.
הבעיה שנוצרת היא שנגזרים פיננסיים חייבים להימדד בשווי הוגן, כשהשיערוכים נזקפים לדו”ח רווח והפסד – ולכן בלא טיפול חשבונאי מיוחד תיווצר תנודתיות מלאכותית בדו”ח, אף שכלכלית בוצעה פעולה שמטרתה לנטרל תנודתיות. הסיבה לכך היא שהוצאות השכר המוגנות עדיין לא התהוו ועל כן עוד לא קיבלו ביטוי בדו”ח רווח והפסד כשמנגד, ההשפעה של מדידת הנגזר לפי שווי הוגן מקבלת ביטוי מלא ומיידי בדו”ח.
כאן נכנסים לתמונה כללי הגידור החשבונאי, שמאפשרים ליצור הקבלה בין מועד הרישום של רווח-הפסד בגין הנגזר המגדר למועד שבו הפריט המגודר משפיע על דו”ח רווח והפסד. מאחר שבמקרה של הוצאות שכר הפריט המגודר אינו מופיע עדיין בדו”חות (“עסקה חזויה”), הטיפול הוא דחיית ההכרה ברווח-הפסד בגין הנגזר המגדר באמצעות זקיפת השינויים בשווי ההוגן של הנגזר המגדר ישירות לקרן הונית ((OCI) – ולא לדו”ח רווח והפסד – ו”הפשרתה” לדו”ח רווח והפסד במועד שבו העסקה החזויה משתקפת בדו”ח.

בעגה המקצועית מכונה טיפול חשבונאי זה גידור תזרים מזומנים, והנושא בכללותו קרוי חשבונאות גידור – שמיועד לפתור את חוסר ההקבלה התוצאתי בדו”ח רווח והפסד. כך, אף שגידור תזרים מזומנים מונע את התנודתיות בדו”ח רווח והפסד, הוא מביא לשינוי בהון העצמי (קרן הון) בתקופה שעד לתזרים בפועל – אף שכלכלית ההפסד או הרווח גודרו במלואם.
עם זאת, כדי להיות זכאית ליישם כללי חשבונאות אלה, החברה נדרשת לעמוד בתנאי כשירות נוקשים לגידור, שכוללים זיהוי ותיעוד פורמלי של הנגזר המגדר והפריט המגודר ושל אסטרטגיית הגידור, וכן הוכחת אפקטיביות הגידור תוך שימוש בכלים מתמטיים. כללים אלה דורשים, במקרה של הוצאה עתידית חזויה, להשתמש בנגזר המגן על החשיפה עד למועד התהוות ההוצאה.
אם נחזור לאל על, הרי שלצורך הקטנת החשיפה בגין שער החליפין דולר-שקל, ביצעה אל על כמה עסקות בנגזרים, שמטרתן הגנה על חלק מתשלומי השכר השקליים הצפויים. בהקשר זה, העובדה כי מתחילת השנה ועד 1 במאי שער החליפין ירד בכ-4%, והשלים ירידה של כ-14% מיולי 2012, הובילה לכך שנוצר לאל על רווח בעסקות הנגזרים של כ-17.3 מיליון דולר. אבל אין לשכוח כי הצד השני של רווח זה הוא הגידול הצפוי בהוצאות השכר במונחים דולריים.
אל על מדווחת כי מסוף 2010 היא מגדרת את החשיפה להוצאות השכר, בשיעור של עד 75%, ל-12 חודשים הקרובים באופן מתגלגל מדי חודש. הכוונה היא, כנראה, לכניסה מקסימלית ל-12 עסקות פורוורד ל-12 החודשים הקרובים, כך שבכל חודש שעובר פוקעת אחת מהן במקביל לכניסה לעסקה עתידית חדשה. עם זאת, מדיניות אל על מגדירה עד 75% מהוצאות השכר ועד 12 חודשים קדימה – כלומר, ייתכנו חודשים שבהם לא יתבצע גידור וחודשים שבהם יתבצע גידור לגבי יותר מחודש אחד מה-12.

ניתן לראות כי החל ב-2010, בעקבות השימוש בגידור, אל על מצליחה להקהות במידה מסוימת את החשיפה לשינויים בשער החליפין בגין הוצאות השכר. עם זאת, הסתכלות על השנתיים האחרונות מלמדת על חוסר הצלחה בדיעבד. ב-2011, שבה חלה ירידה בשער החליפין של הדולר שהובילה לגידול בתשלומי השכר במונחים דולריים, הגידור היה חלש יחסית וצמצם את הגידול בהוצאות השכר באופן מינורי בלבד (מגידול של 9% בשכר הממוצע לעובד ל-8%).
אלא שדווקא ב-2012, שבה חלה עלייה בשער החליפין של הדולר שהובילה לקיטון בתשלומי השכר במונחים דולריים, הגידור היה אפקטיבי וצמצם את הקיטון בהוצאות השכר באופן משמעותי (מקיטון של 8% בשכר הממוצע ל-2%). יש לציין כי באופן חריג יחסית, אל על אינה כוללת את תוצאות הגידור מהפשרת קרן ההון בהוצאות השכר בדו”ח רווח והפסד, אלא בסעיף המימון.
החלטת אל על מתחילת מאי “לנעול” את ההגנה המטבעית הזו נובעת, ככל הנראה, מציפיית ההנהלה כי המגמה תתהפך. ההיגיון העסקי של ההחלטה הוא שמצד אחד, הירידה בשער החליפין יצרה רווח יפה בצד הנגזרים שניתן לנעול אותו, כשמצד שני – הוצאות השכר, לשיטת ההנהלה, לא צפויות עוד לגדול במונחים דולריים. המשמעות היא שקיימת כאן הנחת עבודה של הנהלת אל על, כי מגמת הייסוף מוצתה ואף צפוי פיחות או תיקון ושינוי מגמה. עם זאת, במידה שהציפייה לא תתגשם והדולר ימשיך להיחלש מול השקל, הרי שאל על הותירה עצמה חשופה לעלייה בהוצאות השכר במונחים דולריים.
הנתונים, לעת עתה, מלמדים כי הנחת העבודה של אל על אינה מתקיימת: מתחילת מאי ועד כתיבת שורות אלה, הדולר נחלש בכ-0.5%. המשמעות היא שהחברה אינה מוגנת מהשפעת הירידה בדולר על הגידול הצפוי בהוצאות השכר הדולריות. על בסיס הנתון שלפיו ברמת הפעילות הנוכחית ייסוף של כל 1% בשנה מגדיל את הוצאותיה השנתיות בכ-4.2 מיליון דולר, ירידה זו משקפת לאל על הפסד צפוי במונחים שנתיים של כ-2 מיליון דולר.
ה-IFRS מאפשר לחברה להפסיק גידור בכל עת, כשהשפעות הגידור יקבלו ביטוי בדו”ח רווח והפסד במועד המקורי המתוכנן. כפועל יוצא, רישום הרווח באל על יבוצע במועדים המקוריים שבהם היו צפויות העסקות להיפרע – ולכן הרווח ישפיע על הרבעונים שני, שלישי ורביעי.
תיקון כללי הגידור
עם זאת, החלטה כזו ששייכת לכאורה לעולם של אסטרטגיות גידור דינמיות מעוררת שאלה לגבי כשירותו החשבונאית של הייעוד המקורי של הנגזר שבוצע עד מועד תשלום הוצאות השכר החזויות. כדי להמחיש זאת די לציין כי אילו כבר באותו מועד, במסגרת אסטרטגיית הגידור שלה, אל על היתה מתנה את הגידור בכך ששער החליפין לא יירד מתחת לרף מסוים, כפי שקרה בפועל, הרי שככל הנראה הגידור לא היה כשיר מלכתחילה.
מדובר לכאורה בחוסר קוהרנטיות של ה-IFRS, להבדיל למשל ממקרה שבו חברה מבצעת ייעוד של השקעה באג”ח לפדיון, שדורש כוונה ויכולת להחזיק עד לפדיון, ומטפלת בהן בשיטת העלות המופחתת. במקרה האחרון, אם לאחר מכן, בעקבות עליית מחיר האג”ח בשוק, החברה מוכרת אותן – היא תיחשב מפרה את הייעוד המקורי ו”תיענש” על ידי ה-IFRS בגין אי-עמידה בייעוד המקורי.
בהתאם לכללי הענישה, החברה נדרשת להפסיק את הייעוד לקבוצה זו במשך שנתיים לפחות. על פי אותו משקל, החלטה להפסיק גידור בתקופה המתוכננת היתה צריכה לגרור “ענישה” שתמנע ביצוע גידורים לתקופה מסוימת בעתיד.
ביטוי לרגישות בנושא, ניתן לראות בהצעה חדשה לתיקון כללי הגידור, שמתכוונת לאסור הפסקה וולונטרית של יחסי גידור שממשיכים לקיים את מטרות ניהול הסיכונים ואת תנאי הכשירות האחרים לגידור – אלא אם כן חל שינוי במטרות ניהול הסיכונים. אם תתקבל ההצעה, הדבר יקטין עוד יותר את המקרים המוגבלים גם כך של אסטרטגיות הגידור שכשירות לגידור חשבונאי.
עם זאת, לא בטוח שנכון להגביל לחלוטין הפסקת גידור – שכן לעתים הנסיבות גורמות לחברות לשנות דעתן. הקשחת כללי הגידור עלולה לגרור הימנעות מגידור חשיפה משיקולים חשבונאיים – ולהוביל לניהול סיכונים לא אופטימלי. בכל מקרה, אף שאין ב-IFRS איסור כזה, נראה כי הנהלת אל על תידרש לבחון בעתיד גידורים של עסקות חזויות ביתר זהירות – בבואה להחליט אם הם עומדים בתנאי הכשירות המחמירים של חשבונאות הגידור.