ניהול רווחים

המוטיבציות לניהול רווחים

ניהול רווחים הוא פעילות מכוונת, במגבלות העקרונות החשבונאיים המקובלים, במטרה להגיע לרמה רצויה של רווחיות מדווחת. אפשר לנהל רווחים על ידי תזמון פעולות כלכליות עקיפות שאינן חלק מליבת העסקים (כמו מכירת נכסים ברווח) או על ידי בחירה במדיניות חשבונאית לשם הכרה ברווחים/הפסדים בטווח הקצר “בהתאם” לרצון ההנהלה ומדידה שלהם.

מהמחקר עולה שלניהול הרווחים כמה מוטיבציות, המפורטות להלן:

א. הקטנת סיכונים ושיקולי הישרדות בעבודה

במחקריהם של עמיהוד ולב (1981) ואגרוול ומנדלקר (Agrawal & Mandelker, 1987) הסבירו החוקרים כי בשונה מבעלי מניות שיכולים להקטין סיכונים באמצעות פיזור תיק ניירות הערך שלהם, מנהלים משקיעים את כל מרצם בעבודה אחת, בהשקעה שאינה מפוזרת[1]. לפיכך הם מנסים להקטין את הסיכון של השקעתם ואת סיכויי הישרדותם במקום העבודה באמצעות פיזור פנימי המתקבל על ידי ניהול רווחים. בתקופות טובות פחות הם יגדילו רווחים, ובתקופות טובות יותר הם יקטינו רווחים כדי לדחות אותם לתקופות טובות פחות.

לאוז, נאנדה וויסוצקי (Leuz, Nanda & Wysocki, 2003) הראו שמנהלים, בשל רצונם להישאר בארגון, מעוניינים לפזר את רווחי החברה על פני תקופה ארוכה ביותר ולצבור עודפים לתקופות קשות[2]. ניהול רווחים מסייע להם להשיג מטרות אלה.

ב. שיפור יכולת התחזית של הדוחות הכספיים ועמידה בתחזיות

ממחקריהם של רונן וסדן (1981) וכן דה-פון ופארק (DeFond & Park, 1997) עולה כי בכדי לשפר את אמינותם ואת יוקרתם, המנהלים מעוניינים לשפר את יכולת התחזית של המשתמשים בדוחות הכספיים באמצעות ניהול רווחים[3]. מחקרם של דג’ורג’, פטל וזקהאוזר (Degeorge, Patel, & Zeckhauser, 1999) מצביע על כך שמנהלים חוששים מאי-מימושן של תחזיות רווח ומהשפעתן השלילית על מחיר המניה, וכדי לעמוד בתחזיות מנהלים רווחים[4].

ברטוב, גיבולב והוון (Bartov, Givolv & Havn, 2002) מצאו כי חברות העומדות בתחזית הרווח של האנליסטים או מציגות רווח הגבוה מהיעד שהציבו אלה, נהנות במהלך הרבעון הבא מתשואה גבוהה יותר מזו של חברות עם אותה שגיאה בתחזית אך שלא עמדו בתחזית הרווח[5]. השגיאה בתחזית נמדדת כהפרש בין הרווח בפועל ליעד הרווח שנתנו האנליסטים בתחילת הרבעון ומיד לאחר פרסום הרווח לרבעון הקודם. זאת ועוד, פרמיה על עמידה בתחזית האנליסטים או “הכאה” שלה (meeting or beating expectations) מתקבלת גם כשהעמידה או ה”הכאה” הייתה תוצאה של ניהול רווחים או ניהול ציפיות האנליסטים.

ג. תגמול מנהלים

גידרי, לאון ורוק (Guidry, Leone, & Rock, 1999) מצאו כי המוטיבציה של המנהלים לנהל רווחים מושפעת מחבילת התגמול שלהם כשהיא כוללת בונוס שהוא פונקציה של הרווח[6]. ממחקרם של הולטהאוזן לרקר וסלון (Holthausen, Larcker, & Sloan, 1995) עולה כי בפירמות שבהן הבונוס של המנהלים כולל תקרה, המנהלים נוטים להגדיל התחייבויות ולדחות הכנסות כשהרווח מגיע אליה[7].

ד. עמידה בהתניות פיננסיות

במחקריהם של הילי ווולן (Healy & Wahlen, 1999) וכריסטי (Christie, 1990) נמצא כי הנהלות מנהלות רווחים כדי לעמוד בהתניות של יחסים פיננסיים הקשורים להלוואות שהן לקחו עליהן[8].

ווטס וצימרמן (Watts & Zimmerman, 1986) מצאו כי חברות ייטו לקבל החלטות חשבונאיות שתאפשרנה להן להגדיל את ההכרה בהכנסה כשקיים חשש להפרה של אמות מידה פיננסיות[9].

דה-פון וז’יאמבאלוו (DeFond & Jiambalvo, 1994) בדקו מדגם של 94 חברות שהפרו אמות מידה פיננסיות[10]. הם מצאו עדות לניהול רווחים בשנה הקודמת, ובשנה שבה הופרו אמות המידה נמצאה עדות לניהול ההון החוזר אחרי (לאחר שברגרסיה שלטו החוקרים בשינויים בהנהלה ובהערות של המבקרים על העסק החי).

ה. הנפקה בבורסה

במחקריהם של תאו, וולש ווונג (Teoh, Wilch, and Wong, 1998) ורנגן (Rangan, 1998) נמצא כי למנהלים מוטיבציה לנהל רווחים בכדי להציג תמונה אופטימית בדוחות הכספיים של החברה לפני ההנפקה לציבור[11].

ו. הימנעות מהצגת תנודתיות ברווחים

טרומן וטיטמן (Trueman & Titman, 1988) הראו במחקרם כי הימנעות מהצגת תנודתיות ברווחים עשויה להועיל לחברות המבקשות לגייס חוב, משום שהיא מקטינה את עלותו[12].

מקרה פרטי של ניהול רווחים הוא “החלקת רווחים” (Income Smoothing). במקרה זה המטרה לייצב את סדרת הרווחיות לאורך זמן ולמנוע קפיצות ברווחיות בהשוואה ליעד רווחיות מקובל. הדבר נעשה למשל באמצעות הקטנת רווחים וצבירתם על ידי הפרשות בשנים של רווחיות טובה, כדי שיהיה אפשר להשתמש בהפרשות בשנים של רווחיות נמוכה או הפסדים.

החלקת רווחים נעשית בין השאר בהפעלת שיקול דעת בנוגע למועד מימוש נכסים. במחקרו האמפירי של ברטוב (1993) נמצאה עדות לניהול רווחים על ידי מנהלים באמצעות תזמון מועד מימושם של הנכסים הקבועים של החברה והשקעותיה בניירות ערך[13]. נמצא קשר שלילי בין רווחים ממימוש נכסים לשינוי ברווחים וקשר חיובי בין רווחים ממימוש נכסים ומינוף פיננסי.

ניהול רווחים ואחריות חברתית

בשנים האחרונות החלו להכיר בעולם ובארץ בחשיבותה של האחריות החברתית בעסקים –  CSR (Corporate Social Responsibility) – בכל התחומים, כדי לשפר את פני החברה ולהגדיל את הצלחתן של הפירמות. הדבר הביא לידי גידול עצום בהשקעות המנוהלות על פי קריטריונים אתיים, חברתיים וסביבתיים, ולתמיכתם של הממשלה, ארגונים לא ממשלתיים וארגונים עסקיים – שאותם מייצגים בעיקר תאגידים גדולים – בחברות הפועלות באחריות חברתית.

בכל הקשור לאחריותם החברתית של תאגידים יש שתי גישות עיקריות:

א. הגישה השמרנית הנאו-קלסית

על פי גישה זו התאגיד מחויב אך ורק לבעלי המניות שלו, ולכן מטרתה של הפירמה להעצים עד כמה שאפשר את עושר הבעלים[14]. את הגישה הזאת מייצג הכלכלן הנודע מילטון פרידמן. ב-13 בספטמבר 1970 טען פרידמן במאמרו בניו-יורק טיימס כי אחריות חברתית בעסקים באה לידי ביטוי בהגדלת רווחיה של הפירמה, ותפקידם של המנהלים העומדים בראש התאגידים הוא מִקסום רווחיהם בעקבות פעילותם הכלכלית בד בבד עם שמירה על הכללים המעוגנים בחוקי המדינה ועל נהלים אתיים בסיסיים המקובלים בחברה. עוד הדגיש פרידמן כי מנהלי התאגיד הם סוכנים שמינו בעלי המניות, ומכיוון שכך הם אינם רשאים לבזבז את כספיו למען האינטרס החברתי הכללי. ביטויים לגישה זו מופיעים גם כיום, בביקורת המובעת על גישת האחריות החברתית בעסקים.

ב. גישת האחריות החברתית בעסקים

הגישה התומכת באחריות חברתית בעסקים (CSR) טוענת כי נוסף על הדאגה לבעלי המניות, על התאגיד לדאוג גם לאינטרסים של עוד קבוצות בעלי עניין כגון לקוחות, עובדים, ספקים, נושים והחברה בכללה (ברקאי, 2008)[15]. על פי גישה זו תפישת התאגיד היא כישות חברתית, פוליטית ומוסרית, הנושאת באחריות כלפי מעגלים רחבים יותר של מחזיקי עניין (stakeholders). חוקרים רבים סבורים שאת האחריות החברתית חשוב לכלול במטרות הפירמה, וזו תבוא לידי ביטוי בשיפור בשווי השוק שלה[16].

אחריות חברתית בעסקים דורשת מהפירמות לענות על מכלול הציפיות האתיות, המשפטיות, השיווקיות והציבוריות שיש לחברה (Society) מהם. בעצם מדובר באסטרטגיה עסקית כוללת המבוססת על יושר, על ערכים ברורים ועל יישומם במשך זמן רב[17]. אחריות חברתית בעסקים נוגעת בכמה תחומים עיקריים ומיושמת בייחוד באמצעות קשריה של החברה עם הקהילה, תרומת ההנהלה, התנדבות העובדים, סביבת העבודה בחברה, השמירה של זכויות האדם והאזרח בכלל וזכויות עובדי החברה בפרט, הגנה על איכות הסביבה, אתיקה בעסקים, שיווק וצרכנות, ממשל תאגידי, דיווח וביקורת ושרשרת האספקה. מאחר ששקיפות ואחריות פיננסית חיוניות לאחריות חברתית, נדרשת בחינה מדוקדקת של הקשר בין ניהול רווחים ובין אחריות חברתית.

יש לציין כי הביקורות על תפיסה זאת רבות, ואולם רובן מתבססות על הגישה השמרנית הנאו-קלסית שהובאה לעיל[18].

מחקרים רבים בדקו את השפעתה של גישת האחריות החברתית על רווחיהן של פירמות.

Lin Chin ועמיתיו (2008) בדקו 1,653 פירמות ב-46 מדינות ושאלו אם אחריות חברתית מפחיתה את היקף ניהול הרווחים בדוחות הכספיים ומקטינה את סיכונם של הרווחים[19]. הם מצאו כי הקשר בין אחריות חברתית לניהול רווחים תלוי באומד לניהול רווחים. מצד אחד, פירמות הפועלות באחריות חברתית גדולה יותר תהיינה מעורבות פחות בהחלקת רווחים, כלומר אחריות חברתית עשויה להקטין את הסיכון בהחלקת רווחים; ומן הצד האחר, בפירמות הפועלות באחריות חברתית גדל ניהול הרווחים האגרסיבי; ניהול הרווחים הנמדד על ידי צבירויות חשבונאיות (TACC).

גלב וסטרווסר (Gelb & Strawser, 2001) בחנו את הקשר בין אחריות חברתית ובין הגילוי בדוחות הכספיים, ומצאו שהגילוי בדוחות הכספיים גדול יותר בפירמות העוסקות בקידום מטרות חברתיות לעומת פירמות אחרות[20]. מקוויליאמס וסגל (McWilliams & Siegel, 2000) לא מצאו קשר בין אחריות חברתית לביצועים פיננסיים[21].

 

[1] Amihud, Y. and B. Lev. (1981). “Risk Reduction as Managerial Motive for Conglomerate Mergers”. The Bell Journal of Economics 12, 605-617; Agrawal, A., and G. N. Mandelker. (1987). “Managerial Incentives and Financing Decisions”. Journal of Finance 42, 823-837.

[2] Leuz, C., D. Nanda, P. Wysocki. (2003). “Earnings Management and Investor Protection: An International Comparison”, Journal of Financial Economics 29, 53–72.

[3] Ronen, J., and S. Sadan. (1981). “Smoothing Income Numbers: Objectives, Means and Implications”. Addison-Wesley, Reading, MA; DeFond, M., and C. Park. (1997). “Smoothing Income in Anticipation of Future Earnings”, Journal of Accounting and Economics 23, 115-139.

[4] Degeorge, F., J. Patel, and R. Zeckhauser. (1999). “Earnings Management to Exceed Thresholds”. Journal of Business 72, 1-33

[5] Bartov, E., D. Givoly, and C. Hayn. (2002). “The Rewards to Meeting or Beating Earnings Expectations”, Journal of Accounting and Economics 33, 173–204.

[6] Guidry, F., A. Leone, and S. Rock. (1999). “Earning Based Bonus Plans and Earnings Management by Business-Unit Managers”. Journal of Accounting and Economics 26, 113-142.

[7] Holthausen, R., D. Larcker, and R. Sloan. (1995). “Annual Bonus Schemes and Manipulation of Earnings”. Journal of Accounting and Economics 19, 29- 74.

[8] Healy, P. M., and J. M. Wahlen. (1999). “A Review of the Earnings Management Literature and its Implications for Standard Setting”. Accounting Horizon 13(4), 29-74; Christie, A. A. (1990). “Aggregation of Test Statistics: An Evaluation of the Evidence of Contracting and Size Hypotheses”. Journal of Accounting and Economics 12(1-3), 15-36.

[9] Watts, R. L., and J. L. Zimmerman. (1986). “Positive Accounting Theory”, Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall.

[10] DeFond, M. L., and J. Jiambalvo. (1994). “Debt Covenant Violation and Manipulation of Accruals”. Journal of Accounting and Economics 17(1-2), 145-176.

[11] Teoh, S. H., I. Welch, and T. J. Wong. (1998). “Earnings Management and the Underperformance of Seasoned Equity Offerings”. Journal of Financial Economics 50, 63-99; Rangan, S. (1998). “Earnings Management and the Performance of Seasoned Equity Offerings”. Journal of Financial Economics 50, 101-122.

[12]  Trueman, B., and S. Titman. (1988). “An Explanation for Accounting Income Smoothing”, Journal of Accounting Research 26, 127-139

[13] Bartov, E. (1993). “The Timing of Asset Sales and Earnings Manipulation”. The Accounting Review 68(4), 840-855.

[14] למשל: (Stockhammer (2006, (, Bakan (2004(Argondona (1998

[15] כל מי שיש לו השפעה על החברה, וכל מי שמושפע  מהחברה. מחזיקי עניין יכולים להיות יחידים או קבוצות.

מחזיקי עניין עיקריים כוללים בעלי מניות, עובדים, לקוחות, ספקים וקבוצות חיצוניות כגון: עמותות ואקטיביסטים

בנושאי חברה וסביבה  (כהן ,2008).

[16] ראו למשל: Lee & Heo, 2009; Jo & Harjoto, 2011

[17] זכלינסקי וחבריו, 2008

[18] Davidson, 2010

[19] Lin Chin, H., C. Hua Shen, and F. Ching Kang. (2008). “Corporate Social Responsibility, Investor Protection, and Earnings Management: Some International Evidence. Journal of Business Ethics 79, 179-198

[20] Gelb, D. S., and J. A. Strawser. (2001). “Corporate Social Responsibility and Financial Disclosure: An Alternative Explanation for Increased Disclosure”. Journal of Business Ethics 33, 1–13.

[21] McWilliams, A., and D. Siegel. (2000). “Corporate Social Responsibility and Financial Performance: Correlation or Misspecification?”. Strategic Management Journal 21(5), 603–609.