חברות הליסינג נקראות לפירעון

חוק ההסדרים צפוי לפגוע במצבן הכלכלי – ועלולות להיות לכך השלכות על התעריפים

חוק ההסדרים החדש קובע כי מתחילת אוגוסט 2013 שיעור הפחת לרכב ליסינג פרטי חדש יירד מ–20% ל–16%, וכן כי חברות הליסינג לא יוכלו לבצע שחלוף לצורך מס בעת מכירת הרכב. אלה חדשות רעות מאוד לחברות הליסינג, שכן השילוב של שתי ההטבות האלה איפשר להן ליהנות מדחייה אינסופית של תשלום מס – כל עוד לא היה צמצום בהיקף פעילותן.

הפחת החשבונאי, בניגוד לפחת לצורכי מס, הוא אומדן שנתון לשיקול הדעת של ההנהלה, ומחושב לפי ההפרש בין עלות הנכס לבין ערך השייר שלו ‏(שוויו ההוגן בתום השימוש בו‏) המחולק בתקופת השימוש הצפויה – ולא בהכרח באורך החיים הפיסי של הנכס. מאחר שלפי מהות עיסוקן, חברות הליסינג מוכרות את כלי הרכב כעבור שלוש שנים במחיר המשקף כ–55% מהעלות המקורית, הרי שהפחת החשבונאי הממוצע בכל שנה הוא 15%.

לעומת זאת, לצורכי מס הפחת מחושב לפי סוג הנכס לפי תקנות הפחת. כפועל יוצא מכך, נוצר רווח הון לצורכי מס בכל מחזור של שלוש שנים שבו נמכר כלי רכב.

בגין הפרשי הפחת הנוצרים בין הפחת החשבונאי לפחת לצורכי מס נרשמים נכסים והתחייבויות של מסים נדחים, שאמורים לבטל את בעיית הפרשי העיתוי מהבחינה החשבונאית. לפיכך, כאשר רשות המסים מתירה ניכוי של הוצאות פחת גבוהות מאלה שנכללו בדו”חות הכספיים, ההטבה נזקפת להתחייבות מסים נדחים שתיסגר במועד המימוש של הנכס או כשתיגמר ההפחתה לצורך מס.

ואולם, השילוב בין הפחת הגבוה יותר לצורכי מס בכלי רכב בליסינג תפעולי (20%) לבין האפשרות לבצע שחלוף (ניכוי של רווח ההון לצורך מס הנובע ממכירת המכונית החדשה מהעלות לצורך מס של המכונית החדשה) מוביל לכך שהפרש המס הזה אינו משולם לעולם – כל עוד אין צמצום בפעילות. כפועל יוצא מכך, התחייבות המסים הנדחים גדלה והולכת עם השנים.

ניתן להמחיש זאת באמצעות דוגמה. נניח שבתחילת הדרך חברת ליסינג רוכשת כלי רכב ב–100 אלף שקל, ושיעור הפחת בספרים הוא 15% ולמס 20%. כעבור שלוש שנים, העלות המופחתת בספרים היא 55 אלף שקל: 100,000 * ‏(15% * 3 – 1‏), והעלות המופחתת לצורכי מס היא 40 אלף שקל: 100,000 * ‏(20% * 3 – 1‏). בתום שלוש השנים הרכב נמכר תמורת 55 אלף שקל, ולכן אף שמבחינה חשבונאית לא נוצר רווח במכירה הרי שלצורך מס נוצר רווח הון של 15 אלף שקל, שהרי העלות המופחתת לצורכי מס היא 40 אלף שקל.

לצורך הדוגמה, נניח שמחירי כלי הרכב אינם משתנים ולכן חברת הליסינג רוכשת כעת רכב חדש תמורת 100 אלף שקל ובוחרת לבצע שחלוף, כך שהעלות של הרכב החדש לצורכי מס היא 85 אלף שקל ‏(=15,000 – 100,000‏). כעת הוצאות הפחת בספרים הן 15% מתוך 100 אלף שקל בעוד הוצאות הפחת לצורכי מס הן 20% מתוך 85 אלף שקל. לפיכך, בתום שלוש שנים מרכישת הרכב השני, העלות המופחתת לצורכי מס היא 34 אלף שקל ‏(40% מ–85 אלף‏), ורווח ההון לצורכי מס הוא 21 אלף שקל ‏(34,000 – 55,000‏). חישוב פשוט יחסית מלמד שבתום שלושה סבבים, היתרה המצטברת של ההטבה שעליה לא שולם מס היא 23,400 שקל. שוויה של הטבה זו, במונחי שיעור מס חברות של 25%, הוא 5,850 שקל – מהווה כ–7.5% מהעלות המופחתת החשבונאית הממוצעת של כלי הרכב.

כלומר, חברות הליסינג נהנות מדחייה אינסופית של תשלום המס, שאף גדלה והלכה עם השנים, גם כשהיה מדובר באותו ערך כספי של כלי הרכב. עד כמה הנושא משמעותי עבור חברות הליסינג ניתן לראות באמצעות גודל התחייבות המסים הנדחים שלהן בגין כלי הרכב. כך, יתרות התחייבות המסים הנדחים בגין כלי רכב בקרדן רכב ‏(בעלת מותג Avis‏) ובאלבר לתום 2012 היו סכומים גדולים – 172 מיליון שקל ו–177 מיליון שקל בהתאמה – שלמעשה מבטאים את גודל ההטבה שהחברות קיבלו מהמדינה. יתרה זו משקפת בקרדן רכב ובאלבר סדר גודל של 7%–9% מתוך העלות המופחתת של צי הרכב.

ההטבה שקיבלו עד כה חברות הליסינג לא השתקפה בהון העצמי שלהן. הדבר נובע מכך שהתחייבות מסים נדחים נרשמת בהתאם לכללי החשבונאות לפי ערך מלא ולא לפי ערך מהוון, כפי שהיה נדרש אם היתה מתבצעת הערכת שווי. כלומר, אף שהערך הכלכלי המהוון שלה אפסי – שהרי בדחייה לאינסוף הערך הנוכחי בכל שיעור היוון שואף לאפס – היא נרשמה בהתאם לכללים החשבונאיים באופן מלא בדו”חות. כפועל יוצא מכך, הבשורה החיובית החשבונאית היא שהשינוי הדרמטי אינו צפוי להשפיע על ההון העצמי של חברות הליסינג.

עם זאת, השינוי בחוק טומן בחובו פגיעה משמעותית בשווי הכלכלי של החברות, שכן התחייבות תיאורטית תיהפך להתחייבות מוחשית מאוד בתוך מחזור הפעילות, תוך הכבדה ניכרת על מקורות המימון של חברות הליסינג. לצורך פרופורציות די לציין כי גודלה של התחייבות המסים הנדחים הנ”ל הוא עשרות אחוזים מההון העצמי של קרדן רכב ואלבר לתום 2012, שהיה 455 מיליון שקל ו–368 מיליון שקל בהתאמה.

החזר של 130 מיליון שקל תוך שלוש שנים

השינוי בהחלט צפוי להשפיע על הנזילות של חברות הליסינג ועל התזרים מפעילות שוטפת שלהן, המכיל את תשלומי המס. מדובר הן בהשפעה בעלת אופי חד־פעמי במהותה – המייצגת למעשה החזר למדינה ותיפרס על פני שלוש השנים הקרובות, עד מכירתו של כל הצי הקיים – והן בהשפעה פרמננטית ארוכת טווח. בהקשר זה יש לציין כי ראשית חברות הליסינג ינצלו הפסדים מועברים לצורך מס. כך, לקרדן קיים לתום 2012 נכס מס נדחה בסך של 43 מיליון שקל ולכן החזר ההלוואה נטו למדינה הוא 129 מיליון שקל בתוך שלוש שנים.

ניתן להעריך את ההשפעה הפרמננטית באופן גס בכ–5% מיתרת כלי הרכב במאזן כפול שיעור המס ‏(25%‏). כך, ההשפעה באלבר, שלה כלי רכב בערך של 2.3 מיליארד שקל בליסינג תפעולי, צפויה להסתכם בכ–29 מיליון שקל בשנה. בחישוב דומה, ההשפעה הפרמננטית הצפויה בקרדן רכב היא כ–23 מיליון שקל בשנה. עם זאת, יש לזכור כי לאור הרווחיות הנמוכה יחסית בענף אין הכרח שכל הסכום יקבל ביטוי תזרימי מלא.

כדי להבין עד כמה השפעות אלה משמעותיות לחברות הליסינג, מספיק לראות כי תזרים המזומנים מפעילות שוטפת בניכוי תשלומי ריבית של קרדן רכב, למשל, היה בממוצע בשלוש השנים האחרונות ‏(2010–2012‏) 54 מיליון שקל בלבד. המשמעות היא שתשלומי המס השוטפים בעתיד עלולים להקטין תזרים מזומנים זה בעשרות אחוזים.

סיבה נוספת לפגיעה הגדולה בחברות הליסינג היא ההון החוזר הגבולי שלהן. כך, לקרדן רכב היה גירעון בהון החוזר של 441 מיליון שקל לתום 2012, אך בדו”ח של 2012 היא דיווחה כי לאחר התאמות בגין כלי רכב שהיא צופה לממש ב–2013 וכן הכנסות עתידיות בגין ליסינג תפעולי בשנה זו, ההון החוזר המותאם יהיה 69 מיליון שקל.

מטעמים יישומיים בעיקרם אין כרגע דרישה ב–IFRS לסווג התחייבות מסים נדחים שעומדת לפירעון בשנה הקרובה כהתחייבות שוטפת – בשונה מכל יתר ההתחייבויות. עיוות חשבונאי זה נכון במיוחד לגבי חברות הליסינג, שהמחזור התפעולי האמיתי שלהן הוא שלוש שנים, ולכן ניתוח המצב הכספי שלהן צריך להביא בחשבון את החזר ההלוואה נטו.

יתרה מכך, בעוד במכשירים פיננסיים קיימת חובה לתת גילוי בדבר מועדי הפירעון הצפויים שלהן, בהתחייבות מסים נדחים לא קיימת דרישה כזאת, דבר הבא לידי ביטוי בכך שהדו”חות של חברות הליסינג הקרובים לא בהכרח ייתנו ביטוי לדרמה הצפויה – הפיכת התחייבות תיאורטית להתחייבות מוחשית על פני שלוש שנים.

ללא כל קשר לאמור, בעקבות העלאת שיעור מס החברות מ–2014, התחייבות המסים הנדחים צפויה לגדול בתום הרבעון השלישי ‏(לאור העובדה שהחוק התקבל במהלך הרבעון השלישי‏) מ–25% ל–26.5%, כך שהפגיעה בחברות עלולה להיות אפילו גדולה יותר.

ניתן לצפות כי השינוי יוביל לשינוי ריאלי בפעילות של חברות הליסינג. כדי לשמור על רמת הפעילות הנוכחית שלהן, יידרשו חברות הליסינג לגייס מקורות להחזר ה”הלוואה”, דבר שיגדיל את המינוף שלהן בשנים הקרובות ואת הוצאות הריבית שבהן יידרשו לעמוד ועלול לבוא לידי ביטוי גם בדירוגי האשראי שלהן. במצב דברים זה, כדי לשמור על רווחיות יידרשו חברות הליסינג להעלות את תעריפי הליסינג בגובה עלויות הריבית בגין החוב הפיננסי חדש.