כמה יפסיד פישמן מההרפתקה בקפריסין

קפריסין תמיר פקדונות מעל 100 אלף יורו למניות ■ בבסיס הצעד, הפסד אשראי

התספורת העמוקה המתוכננת לחלק מהפיקדונות בקפריסין מגלמת הפסד כבד לחברות שהפקידו אותם, לרבות חברות ישראליות, ומעלה שאלות חשבונאיות מעניינות ביחס למועד הרישום של ההפסד ולאופן חישובו. הוראות החקיקה החדשות בקפריסין מתייחסות לפיקדונות בסכומים של יותר מ–100 אלף יורו בבנקים קפריסאיים, ומתייחסת אליהם בשלוש דרכים.

37.5% מהפיקדונות יומרו למניות The Bank of Cyprus, שלפי פרסומים שוויין נמוך בכ-60%. 22.5% מהכספים מוקפאים זמנית והמרתם למניות ‏(בדומה למרכיב הקודם‏) נבחנת בימים אלו. יתרת הפיקדונות, בשיעור של 40%, תוקפא ללא יכולת משיכה, למעט בסכומים נמוכים או למטרות ספציפיות בהתאם למגבלות שפירסם הבנק המרכזי בקפריסין. לפי כל ההערכות, מדובר בתספורת של עשרות רבות של אחוזים בפיקדונות שחשופים למהלך.

לאחרונה הודיעה רשות ני”ע לחברות הציבוריות כי בעקבות ההתפתחויות בתוכנית החילוץ של האיחוד האירופי למערכת הבנקאות בקפריסין והאפשרות המסתמנת שלפיה ייתכן מיסוי של פיקדונות המופקדים בבנקים בקפריסין, חברות שמושפעות מכך באופן מהותי נדרשות לתת לכך גילוי.

כלכלית ירושלים דיווחה השבוע כי סך הסכומים המופקדים בחשבונות הבנק של החברה וחברות שבשליטתה בבנקים קפריסאיים ושעליהם עשויות לחול הוראות החקיקה הוא 56.5-32 מיליון שקל. דוגמה נוספת היא בסר אירופה, שדיווחה בדו”חות 2012 על חשיפה של עד 6.5 מיליון יורו ‏(כ-31 מיליון שקל‏). לפי הנתונים העולים מדו”חותיהן, שתי החברות טרם נתנו ביטוי להפסד הצפוי מהמהלך.

אין מדובר בהלאמה

לצורך ההחלטה החשבונאית על מועד רישום ההפסד חשוב לזהות את מקורו. במקרה זה, לא בהכרח מדובר במיסוי הפיקדונות, כפי שהדבר הוצג בתקשורת. הבסיס לתספורת הוא הפסדי האשראי בגין הפיקדונות, שהם בעצם הלוואות שנתנו החברות לבנקים הקפריסאיים ולכן מסווגים בדו”חות הכספיים של החברות כנכסים פיננסיים שנמדדים לפי עלות מופחתת, ולכן נדרש בגינם לכאורה רישום של הפרשה לחובות מסופקים.

הסיבה לכך היא שבמהלך 2012 חלה החמרה ניכרת בזמינות המימון ממוסדות פיננסיים בקפריסין, הנובעת בעיקר מחוסר היציבות הפיננסית באי, המיוחסת במידה רבה להשפעת משבר החוב היווני על כלכלת קפריסין. למרות הפרסומים על הלאמה כוללת של פיקדונות, צריך לזכור שאין מדובר בכל הבנקים בקפריסין, אלא רק בבנקים שבהם נוצרו בעיות מיוחדות, בעיקר בעקבות ההפסדים הכבדים שנרשמו בגין משבר האג”ח היווני.

תחת ניתוח זה, אירוע הפגימה התרחש כבר בתום 2012 ולכן היה צורך לכאורה להכיר בהפסד כבר בדו”חות של 2012 גם אם המידע ביחס לתספורת התקבל בתחילת 2013. במקרה כזה, מדובר באירוע המוגדר בחשבונאות כאירוע מחייב התאמה, המייצג אירוע המספק מידע נוסף ביחס למצב שהיה קיים בתאריך המאזן. אחת הדוגמאות הקלאסיות לאירוע שכזה היא חוב של לקוח שפשט את הרגל לאחר תאריך המאזן. במקרה כזה, סביר להניח כי להוציא מקרים חריגים ומזוהים, כמו שריפה במחסני הלקוח לאחר תאריך המאזן, הלקוח היה בקשיים כבר בתאריך המאזן, ולכן המידע על פשיטת הרגל מעידה על כך שההפסד נוצר כבר ליום המאזן.

אף שלפי הניתוח לעיל נראה כי המסקנה די ברורה, יכולה לעלות טענה נגדית ביחס לעיתוי ההכרה בהפסד לגבי פיקדונות שניתנים למשיכה מיידית בתום 2012. בהתאם לטענה זו, עצם העובדה שהיתה לחברות אפשרות למשוך את הפיקדונות במלואם בתום 2012 מעידה לכאורה כי אין להכיר בהפסד בדו”חות 2012. בהתאם לכך, ההכרה בהפסד צריכה להידחות לרבעון הראשון של 2013 שהרי בתום מארס כבר נסגרו הבנקים בקפריסין. לפי תפישה זו, הפיקדונות הניתנים למשיכה מיידית כאילו נמשכים בכל יום ומושקעים מחדש בבנק.

ניתן להרחיב טענה זו, אם כי בעוצמה פחותה, גם ביחס לפיקדונות שמועד הפירעון שלהם היה לפני פרסום ההחלטה על התספורת. טענה זו, שיש בה היגיון כלכלי רב, דורשת מעט גמישות מחשבתית שכן הפיקדונות לא באמת נמשכים. בכל מקרה, נראה כי לגבי פיקדונות שמועד פירעונם הוא לאחר ההודעה לא יהיה פשוט לבסס את הטענה כי לא נדרשת הפרשה ב-2012. עם זאת, חלק מהכספים שחשופים כעת בפיקדונות הועברו לקפריסין כבר ב-2013 ולכן השאלה של רישום הפרשה ב-2012 אינה רלוונטית לגביהם.

מחכים לאישור החקיקה

עם זאת, לא בטוח שניתן לייחס את כל ההפסד לסיכון אשראי, כך שהתמונה יכולה להיות מורכבת יותר. יש לזכור כי המהלך הוא תוצר של משא ומתן כולל בין ממשלת קפריסין לנציבות האירופית, הבנק המרכזי באירופה וקרן המטבע הבינלאומית, שלפיו קפריסין תקבל סיוע של עד כ-10 מיליארד יורו. בנוסף, עצם העובדה שהמהלך אינו פרופורציונלי בין כל בעלי הפיקדונות בבנקים הרלוונטיים, בעיקר לאור העובדה שפיקדונות של עד 100 אלף יורו אינם נפגעים, מעידה על כך שלא מדובר בהסדר חוב רגיל, אלא בהתערבות שלטונית שיש בה מרכיב של היטל או הפקעה.

יתר על כן, לפי הפרסומים האחרונים פיקדונות בבנקים הבעייתיים שהפקידו ארגוני צדקה, ארגוני חינוך וגופי ממשלה, צפויים להיות מוגנים מהמהלך, גם אם הם מעל 100 אלף יורו. מבחינה כלכלית, ככל שגדלה כמות הפיקדונות שהממשלה הקפריסאית מחליטה להגן עליה, גדל גם מרכיב התספורת לפיקדונות הלא מוגנים.

הפקעת נכס על ידי המדינה צריכה להיות מטופלת חשבונאית על בסיס מועד ההפקעה בפועל. ניתן אולי להסיק לגבי מצב כזה מהטיפול החשבונאי בהקשרים אחרים של התערבות ממשלתית, כמו מסים על הכנסה. לפי הכללים לטיפול במסים על הכנסה, גם אם צפוי חוק מס חדש הדורש מהחברות לשלם סכומי מס נוספים בגין העבר, רישום ההוצאה הנוספת לא יתבצע עד למועד חקיקת החוק בפועל או למועד השלמת הליכי החקיקה המשמעותיים. הרציונל החשבונאי הוא לראות את מהלך החקיקה עצמו כאירוע ולא את הנסיבות שהביאו לחקיקה. לצורך ההמחשה, גם אם מהלך החקיקה הצפוי החל לפני סוף התקופה אך החוק נחקק רק לאחר תאריך המאזן והדבר כבר ידוע במועד פרסום הדו”חות הכספיים – הרי שהשלכותיו יירשמו רק בתקופה העוקבת.

בהקשר של הפיקדונות בקפריסין, ניתן לכאורה לומר כי מרכיב ההפקעה, אם קיים, אינו חלק מהפסד האשראי, והאירוע החשבונאי שיוצר את ההפסד בגינו צריך להיות האישור הסופי של החקיקה, שלפי הפרסומים טרם התרחש. עם זאת, ככל שקיים קושי להפריד בין שני המרכיבים – מרכיב ההפסד בגין סיכון האשראי ומרכיב ההפקעה – הרי שלכאורה מטעמי זהירות יש לייחס את ההפסד בכללותו לסיכון האשראי ולהקדים את ההכרה בו.

אלמנט נוסף נוגע לאופן המדידה של ההפסד. בהתאם לכללי החשבונאות הקיימים, הפיקדונות מטופלים לפי מודל העלות המופחתת, ולכן המדידה של ההפסד שמייצג הפרשה לחובות מסופקים מתבססת על הריבית האפקטיבית המקורית של הפיקדונות. עם זאת, הנסיבות המיוחדות מעידות על כך שמדובר כאן בהחלפה של הפיקדון הקודם במרכיבים שונים.

בשנה שעברה החליט ה-IASB ‏(המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות‏) כי הסדר החוב היווני, לאור נסיבותיו המיוחדות, הוא בבחינת החלפה של מכשירים פיננסיים הדורשת גריעה של החוב הקודם והכרה בנכסים פיננסיים חדשים לפי שווי הוגן. החלטה זו העמיקה את גובה ההפסד החשבונאי של מחזיקי איגרות החוב ופגעה בעיקר בבנקים האירופיים שהחזיקו באיגרות חוב של ממשלת יוון.

לאור הגידול החד ברמת הסיכון של קפריסין ממועד ההפקדה המקורי, טיפול כזה בנושא הפיקדונות בקפריסין עלול להעמיק מאוד את גובה ההפסד של החברות, בין היתר לאור המרכיב של הפיקדונות שפירעונו יידחה. בשיעורי היוון כה גבוהים, דחייה של כמה שנים בפירעון יכולה לשחוק את השווי ההוגן בצורה משמעותית. המשמעות של מדידת ההפסד בנסיבות העניין היא שרוב ערכן של הפיקדונות החשופים, לרבות אלה של החברות הישראליות, עלול להירשם כהפסד.