מדוע אי אפשר לדעת איזו חברת תקשורת יותר חסכונית בעלויות הניהול

קשה להשוות בין סלקום למתחרות – בשל הבדלים במדיניות ההצגה החשבונאית שלהן

הדו”חות הכספיים של סלקום ל–2014, שפורסמו השבוע, מצביעים על שיפור בתוצאות – למרות השחיקה הנמשכת בהכנסות שלה כתוצאה מהתחרות. השיפור ברווחיות נובע בן היתר מהתייעלות, שמשתקפת דרך חישוב כמה יחסים פיננסיים בסיסיים הנמדדים מתוך ההכנסות.

כך, למרות ירידה של 7.2% בהכנסות ביחס ל–2013, עלה שיעור הרווח הגולמי מ–39.3% ל–40.3%, בעוד שיעור הוצאות ההנהלה והכלליות ירד ב–1.4%. כפועל יוצא, ואף ששיעור הוצאות המכירה נותר קבוע, הציגה סלקום עלייה בשיעור הרווח התפעולי בנטרול הוצאות אחרות, מ–13.2% ל–15.5%.

מדדי רווחיות ויעילות בסיסיים אלה, לא ניתנים לחישוב אצל עמיתותיה של סלקום למלחמת הטריפל המתקרבת, בזק והוט, לנוכח מדיניות הצגת דו”חות הרווח וההפסד של הנהלותיהן.

בעוד דו”ח רווח והפסד מתחיל בשורת ההכנסות, הרי שכל יתר סעיפיו מייצגים בעיקר הוצאות שהתהוו במשך התקופה בכדי להשיג את אותן הכנסות. קיימים שני בסיסי פילוח של הוצאות בדו”ח הרווח וההפסד: האחד, לפי הפונקציה של ההוצאה בפעילות (כמו עלות ההכנסות, הוצאות הנהלה וכלליות והוצאות מכירה) והשני – לפי אופי ההוצאה עצמה (כמו שכר עבודה, פחת וחומרים).

לצורך המחשה, נניח כי לחברה נותנת שירותים שיש לה הכנסות של 400 מיליון שקל קיימות הוצאות פחת בסך של 100 מיליון שקל, ש–60% מהן נובעות מרכוש קבוע ששימש לפעילות מתן השירותים, 30% הוצאו לפעילות שיווק ו–10% הוצאות הנהלה. כמו כן נניח כי קיימות לחברה הוצאות שכר של 200 מיליון שקל, ש–50% מהן נובעות מפעילות מתן שירותים, 20% מפעילות שיווק ו–30% הן הוצאות הנהלה.

במקרה זה, אם החברה מדווחת לפי אופי ההוצאה, הרי שהיא תדווח פשוט על הוצאות פחת של 100 מיליון שקל ועל הוצאות שכר של 200 מיליון שקל. מנגד, אם החברה מדווחת לפי הפונקציה של ההוצאה, הרי שהיא תדווח על עלות מתן השירותים בסך של 160 מיליון שקל (60% מ– 100 ועוד 50% מ–200), על הוצאות מכירה בסך 70 מיליון שקל (30% מ–100 ועוד 20% מ–200) ועל הוצאות ההנהלה וכלליות בסך של 70 מיליון שקל (10% מ–100 ועוד 30% מ–200).

מפתח להבנת האסטרטגיה

כמבוסס עקרונות, 
ה–IFRS, שחל על חברות מענפים וסוגי פעילות שונים, דורש מההנהלה לפלח את ההוצאות על פי הבסיס שמוביל למידע רלוונטי יותר לקוראי הדו”חות. הרציונל שעומד בבסיס מתן שיקול הדעת הזה הוא הנחת היסוד כי חברות שפועלות באותו ענף ובאותו סוג פעילות יפעלו באופן דומה – מה שיאפשר השוואה ביניהן. הניסיון בעולם עם יישום ה–IFRS מלמד כי בדרך כלל פילוח לפי אופי ההוצאה מקובל, לדוגמה, בבנקים ובחברות אנרגיה, כפי שקורה בישראל.

לאופן הפילוח של ההוצאות יש חשיבות – בכדי לאפשר לקוראי הדו”חות לנתח את התוצאות ולחזות את התוצאות בעתיד בהתאם לאסטרטגיה של החברה. החשיבות של הסיווג הפונקציונאלי נובעת בעיקר מכך שהוא מאפשר לחשב את הרווח גולמי שמייצג את ההכנסות בניכוי עלות ההכנסות.

ההבחנה בין הרווח הגולמי לבין הרווח התפעולי מבוססת על כך שהרווח הגולמי מייצג את ההכנסות לאחר ניכוי העלות שלהן; בעוד הרווח התפעולי (EBIT) מייצג את הרווח הגולמי בניכוי הוצאות המכירה והשיווק והוצאות ההנהלה והכלליות. בעוד שיעור הרווח הגולמי ביחס להכנסות מושפע בעיקר מאופי הפעילות ומרמת התחרותיות, הרי ששיעור הרווח התפעולי מושפע גם מרמת היעילות הניהולית.

בפרקטיקה בישראל, הסיווג הנפוץ הוא הפונקציונלי, בעיקר לאור הרלוונטיות של הרווח הגולמי. חשוב לציין כי כאשר בסיס פילוח ההוצאות הוא פונקציונלי, דורש ה–IFRS כמידע משלים, לתת גילוי בביאורים למרכיביה של כל הוצאה פונקציונלית לפי אופי ההוצאות. כלומר בביאור על הוצאות ההנהלה והכלליות הניתן בדו”חות השנתיים מפורט הרכבם, למשל שכר, פחת ושירותים מקצועיים. זוהי קביעה בלתי סימטרית – כך שאם סיווג ההוצאות הנבחר בדו”ח הרווח וההפסד הוא לפי אופי ההוצאה, הרי שלא נדרש לספק בגילויים מידע על הסיווג הפונקציונאלי.

שופרסל – טעות גבולית במשלוחים

כפי שניתן לראות במקרה של סלקום, לאופן ההצגה הפונקציונלי יש חשיבות לצורך חיזוי התוצאות בעתיד, וזאת ככל שההוצאות מתנהגות אחרת בהתאם לפונקציה שלהן. עם זאת, פילוח פונקציונלי הוא קשה יותר ליישום ודורש הפעלת שיקול דעת. ביטוי לכך ניתן לראות, למשל, בדו”חות הכספיים שלשופרסל ל–2014, שבהם סיווגה מחדש את הוצאות המשלוחים והאריזה בדו”ח הרווח וההפסד, שהסתכמו ב–2013 בכ–137 מיליון שקל, מהוצאות מכירה והשיווק לעלות המכירות.

זה נובע מכך שהוצאות המשלוחים והאריזה הן חלק מהעלות הישירה בייצור ההכנסה ברשתות הקמעוניות, במיוחד בעידן האון־ליין. בלי להיכנס לשאלות מהותיות של הסיווג ששינה את שיעור הרווח הגולמי מ–25.7% ל–24.5% – השפעה על שיעור הרווח הגולמי שנושקת לרף הכמותי של תיקון טעות מהותי (5%) הדורש הצגה מחדש של הדו”חות הכספיים – הרי שיכולות להיות לו השלכות על תמחור הפעילות הקמעונאית.

אם נחזור לחברות התקשורת בישראל, הרי שלהבדיל מסלקום, בזק בוחרת לדווח לפי אופי ההוצאה, וזאת אף שהחברות המוחזקות העיקריות שלה – פלאפון ו–yes בוחרות דווקא בבסיס פילוח פונקציונלי.

מבלי להיכנס לשאלה מהו אופן סיווג ההוצאות הרוולנטי ביותר בחברת תקשורת, המצב המוזר ביותר קיים ב–HOT, שיוצרת ערבוב בין שני בסיסי הפילוח, ללא סיכום ביניים של רווח גולמי. ההוצאות התפעוליות המרכזיות ב–HOT הן הוצאות המכירה והשיווק, הפחת והפחתות, הוצאות תפעול אחרות והוצאות הנהלה וכלליות.

הערבוב באופן הסיווג מקשה מאוד על הבנת ההוצאות ומציג אותן לכאורה שלא בשלמות, באופן שניתן לטעון שיש בו כדי להטעות. כך לדוגמה, הוצאות מכירה ושיווק והוצאות הנהלה וכלליות של HOT ב–2014 הסתכמו ב–ב–248 מיליון שקל וב–225 מיליון שקל, בהתאמה. אך האם אלה באמת ההוצאות אם הן אינן כוללות הוצאות פחת?

ערבוב בין בסיסי הפילוח אינו מותר לכאורה ב–IFRS ולכן אינו עניין לשיקול דעת. שעטנז דומה, שיש בו פוטנציאל של הטעיה לכאורה, קיים גם בחברת מלונות דן, שבוחרת לכאורה בסיווג פונקציונאלי, אך באופן היסטורי, לא מקצה את הפחת וההפחתות בין עלות השירותים לבין העלויות התפעוליות האחרות. מדובר בעלות מאוד משמעותית ברשת מלונות, שמגיעה במונחים שנתיים לכ–80 מיליון שקל.

אחת ההשלכות היא חוסר יכולת לבצע ניתוח השוואתי בסיסי בין הרווח הגולמי של מלונות דן לזה של ישרוטל – המתחרה הציבורית. ההשוואה אף יכולה להיות מטעה: כך למשל, בדו”חות הרבעון השלישי של 2014, שהם האחרונים שפורסמו והושפעו כידוע ממבצע צוק איתן, הרווח הגולמי של מלונות דן, שמחושב על פי הפער שבין ההכנסות לעלותן היה 41.8%, בעוד השיעור המקביל של ישרוטל היה 29% בלבד. ואולם מדובר בהשוואה לא הוגנת, שהרי הרווח הגולמי של מלונות דן אינו כולל את הוצאות הפחת של המלונות. יש לציין כי ככלל, מלונות נדרשים לרשום את הוצאות הפחת במלואן, גם כשהתפוסה חלקית.

ואכן, השוואת הרווח התפעולי של רשתות המלונאות מלמדת דווקא על תוצאה הפוכה: בעוד שיעור הרווח התפעולי של ישרוטל היה 15.5%, הרי שהנתון המקביל של מלונות דן היה 7.5% בלבד. הבעיה היא שלא ניתן לבדוק עד כמה שיעור זה נובע מהתנהלות יעילה של המטה או של המלונות עצמם.

הנהלות אחראיות להציג את הפילוח

לקראת סוף עונת הדו”חות השנתיים ל–2014, שהם כבר הדו”חות השביעיים במספר בעידן ה–IFRS, נדרשת תשומת לב ואחריות של ההנהלות גם לנושא פילוח ההוצאות. אף שלעתים נהוג להקל ראש בענייני הצגה, בשל היעדר השפעה על השורה התחתונה, חשוב לציין כי המדיניות החשבונאית של ההנהלה מתייחסת לפילוח ההוצאות באותה מידה שהיא מתייחסת לשאלות הכרה ומדידה.

חשוב להדגיש כי מעבר לחשיבות הרבה של דו”ח הרווח וההפסד עצמו, הוא משמש בסיס להסברי הדירקטוריון וליתר התיאורים בדו”ח התקופתי, כמו גם לניתוחים של אנליסטים לגבי המגמות העתידיות. לכן, אם הדו”ח אינו מציג את הפרמטרים הרלוונטיים, הרי שהמשקיעים אינם מקבלים גם את הסברי הדירקטוריון הנדרשים ברזולוציה המתאימה. בכל מקרה, קשה לקבל נימוקים של חוסר יכולת להפעיל שיקול דעת או חוסר יכולת מעשית לבצע הפרדה של נתונים כספיים, במיוחד כאשר מדובר בחברות ציבוריות.