מדוע מסי לא מופיע במאזן של ברצלונה

המלכוד של הכרה בנכסים לא מוחשיים מטריד חברות רבות

הנכסים הבלתי מוחשיים שמוכרים במאזני החברות מהווים רק חלק קטן מהמשאבים הלא מוחשיים שלהן. מדובר בדרך כלל רק בנכסים שנרכשו בנפרד או במסגרת צירוף עסקים כמו פטנט, זיכיון, זכויות הפקה, קשרי לקוחות, רשימת לקוחות, סימני מסחר ומותגים. בכלל זה נמצא גם מוניטין, אך מאחר שאינו נכס מזוהה לא ניתן לרוכשו בנפרד אלא רק בצירוף עסקים, וגם אז ערכו מחושב באופן שאריתי.

המשאב האנושי בדרך כלל לא מוכר במאזן, מתוך תפישה שלרוב לא ניתן לזהותו ולשלוט בו, להוציא ענפים שמתנהגים אחרת כמו מועדוני ספורט. לדוגמה, יתרת “כרטיסי השחקן” של ריאל מדריד, רוכשת סדרתית של כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו וקקה, היתה בתום יוני 2010 353 מיליון יורו, והיא הופחתה בשנה זו ב-102 מיליון יורו. “כרטיסי השחקן” מתנהגים כנכס לכל דבר: הם מוכרים לפי עלותם ומופחתים לאורך תקופת ההנאה הרלוונטית, כפופים לירידת ערך ועשויים לייצר רווחי הון בעת מכירת השחקן, כמו במקרה של דייוויד בקהאם.

נכסים בלתי מוחשיים כמו מוניטין, סימני מסחר ומותגים, שצמחו עם התפתחות העסק, אינם מוכרים במאזן מאחר שעלותם לא הופרדה במקור, כך שאי אפשר למדוד אותה לאור יישום מודל העלות. מסיבה זו גם “כרטיסי שחקן” של שחקנים שגדלו במועדוני ספורט, כמו ליונל מסי בברצלונה, אינם מופיעים במאזן.

גם כשעלויות הפיתוח כבר מופרדות, רמת האי-ודאות בדרך כלל כה גדולה, להוציא אולי מקרים כמו פיתוח תוכנה לשימוש עצמי, כך שרובן המכריע מתהוות בטרם ההגעה לנקודה שמצדיקה הכרה בנכס שמייצג הטבות כלכליות עתידיות. כדי להגיע לנקודה זו יש להוכיח היתכנות טכנולוגית, תחזית ביקוש ולא פחות חשוב – קיום משאבים פיננסיים להשלמת הפיתוח, דבר שמטבע הדברים אינו פשוט להוכחה בחברות סטארט-אפ, ולכן כשלעצמו יכול למנוע את ההיוון.

מודו, לדוגמה, שנמצאת בתהליך של הנפקה לציבור והכירה בשלוש השנים מהקמתה בהוצאות מו”פ של כ-62 מיליון דולר, החליטה כי נקודה זו הגיעה במחצית הראשונה של 2010 ולכן היוונה עלויות פיתוח של כ-7 מיליון דולר בגין מוצרי מודו T ו-W, שנמצאים עדיין בפיתוח. סיפור מעניין הוא שבאותם דו”חות ממש נותנת מודו גילוי לספקות משמעותיים ביחס להיותה “עסק חי”, ונכללת בהתאם הפניה של רואה החשבון (“הערת עסק חי”). ספקות אלה אינם עולים לכאורה בקנה אחד עם רמת הוודאות הנדרשת לצורך היוון עלויות הפיתוח.

ציד מכשפות ארכאי

עד כמה שזה נשמע מוזר עד לכניסת ה-IFRS, שהגדיר לראשונה באופן מסודר נכס בלתי מוחשי כנכס לא פיננסי חסר מהות פיסית סווגו תוכנות במסגרת סעיף הרכוש הקבוע במאזן. לקראת המעבר ל-IFRS מיינו החברות את התוכנות שאינן מהוות חלק אינטגרלי מהחומרה המתייחסת לסעיף נכסים בלתי מוחשיים.

אף שהמיון נראה טכני, עלולות להיות לו השלכות שליליות כתוצאה משימוש בקריטריון “הון עצמי מוחשי”, שמנכה מההון את הנכסים הבלתי מוחשיים. קריטריון זה משמש את מערכת הבנקאות לצורך קובננטס בהסכמי הלוואות ולצורך קביעת הלימות ההון של הבנקים עצמם, כך שלפי הנחיות המפקח ביחס לבאזל II יש לנכות מההון ברובד הראשון את יתרת הנכסים הלא מוחשיים.

הבנקים בישראל שצפויים ליישם ב-2011 את השלב הראשון במעבר ל-IFRS, שמתייחס לתקנים שאינם בליבה הבנקאית שעלולים להיפגע ממיון התוכנות, יהיו נתונים לחסדי המפקח בכדי שיחריג זאת. כך לדוגמה, מיון התוכנות בפיתוח עצמי בבנק הפועלים, שיתרתן היתה בתום 2009 כמיליארד שקל, עלול להקטין מהותית את רובד 1 של ההון – כ-22.5 מיליארד שקל.

ציד המכשפות הארכאי אחר נכסים בלתי מוחשיים הוא נחלתה של כלל הרגולציה הפיננסית: לדוגמה, בהתאם לטיוטת החוזר החדש של אגף שוק ההון בנושא דרישות הון מחברות מנהלות, ינוכו באופן גורף כל הנכסים הבלתי מוחשיים שנוצרו בצירוף העסקים. עקרונות דומים של כללי הון מינימלי חלים גם על חברות הביטוח בישראל.

המגמה צפויה רק להחמיר: דרישות ההון הביטוחיות החדשות של Slovency II הולכות רחוק יותר ודורשות ניכוי של כל הנכסים הבלתי מוחשיים, ולא רק כאלה שנובעים מצירוף עסקים, כל עוד אין להם שוק פעיל, לרבות תוכנות שהן מהותיות בחברות ביטוח.

קיים היגיון רב בניכוי המוניטין, מאחר שבמהותו הוא אינו נכס מזוהה ולכן גם לא יכול לשקף הון ממשי. ניכוי זה מוצדק גם אם הוא מוביל לכך שההון העצמי של הרוכש נפגע מיידית בעת הרכישה. דוגמה בולטת לעניין זה היא כלל פיננסים, שבעקבות הרכישות המסיביות בעבר הונה המוחשי נשען כיום על כרעי תרנגולת: בתום הרבעון השני היה הונה העצמי 443 מיליון שקל, לעומת יתרת נכסים בלתי מוחשיים אימתנית של 499 מיליון שקל, שרובה המכריע נובע ממוניטין.

עם זאת, הרגולציה הפיננסית חייבת להבחין בין מוניטין לבין נכסים לא מוחשיים מזוהים, שבהתאם לחשבונאות המודרנית משקפים בהכרח ערך כלכלי נפרד. בכלכלה המודרנית לא צריך להיות הבדל בהתייחסות לתוכנה לעומת חומרה, וגם לא צריך להיות הבדל בהתייחסות למותג או פטנט שנרכש בנפרד לבין כזה שנרכש במסגרת צירוף עסקים.