מכשירים פיננסיים: ירידת ערך

הטיפול החשבונאי בירידת ערך של נכסים פיננסיים שהם מכשירי חוב, הנמדדים על פי שיטת העלות המופחתת או בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר, נקבע בתקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים (להלן: “התקן”).

ניתן לומר, כי הטיפול החשבונאי בירידת ערך של נכסים פיננסיים שהם מכשירי חוב מהווה רכיב דומיננטי במדידתם על פי שיטת העלות המופחתת או בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר. שיעור הריבית האפקטיבי על השקעות במכשירי חוב שסווגו לקבוצת העלות המופחתת או לקבוצת שווי הוגן דרך רווח כולל אחר מחושב לפי תזרים המזומנים החוזי של הנכס, ולפיכך, הלכה למעשה, משקף את ההנחה לפיה לא יתהוו לישות המדווחת הפסדי אשראי כלשהם מההחזקה בנכס הפיננסי. זאת, למעט כאשר מדובר על נכס פיננסי שהוכר לראשונה כאשר הוא כבר פגום עקב סיכון אשראי.

מעבר לאופן החישוב של שיעור הריבית האפקטיבי, שיטת העלות המופחתת מבוססת על תזרים המזומנים החוזי של המכשיר גם בתקופות העוקבות, ומשכך היא לא מביאה כשלעצמה לידי ביטוי (אלמלא הייתה מתבצעת במסגרתה גם התאמה נוספת בגין ירידת ערך) שינויים אשר חלו בצפי בכל הנוגע להפסדי אשראי חזויים מאז מועד ההכרה לראשונה בנכס הפיננסי.

מעניין לציין, כי ההתעלמות מהפסדי אשראי פוטנציאליים בעת חישוב שיעור הריבית האפקטיבי מביאה בדרך כלל לניפוח מסוים בשיעור הריבית האפקטיבי ביחס לשיעור התשואה הכלכלי הצפוי מראש אשר מגולם בהשקעה.

על מנת להמחיש, נניח כי הישות המדווחת רוכשת תמורת סכום של 87,982 ש”ח פורטפוליו המורכב ממספר הלוואות דומות שאינן נושאות ריבית נקובה (zero coupon), שהקרן שלהן עומדת (במצטבר) על 100,000 ש”ח. הפורטפוליו מסווג לקבוצת העלות המופחתת. ההלוואות אינן מוגדרות למועד ההכרה לראשונה בהן כפגומות עקב סיכון אשראי, והן אמורות להיפרע בחלוף שנתיים ממועד הרכישה. עוד נניח כי במועד הרכישה, בהתבסס על הניסיון ההיסטורי כמו גם על משתנים צופי פני עתיד, חזוי שכ-3% מן ההלוואות לא תיפרענה עקב כשל אשראי של החייב (לצורך הפשטות, נניח כי שיעור האובדן יעמוד על 100% בקרות אירוע של כשל אשראי). במילים אחרות, תוחלת תזרימי המזומנים מן הפורטפוליו עומדת על 97,000 ש”ח (=97% * 100,000), אשר חזוי שיתקבלו בתוך תקופה של שנתיים ממועד הרכישה.

במצב זה, התשואה השנתית הכלכלית המגולמת בהשקעה עומדת על 5% (= 1 – 0.5 ^ (87,982 / 97,000)). בנוסף, ברי כי תחת ההנחה שהפסדי האשראי שיתהוו בפועל אכן יעמדו ברף שנצפה מראש, התשואה של המשקיע בפורטפוליו תעמוד באופן תואם על 5% לשנה. ואולם, חישוב שיעור הריבית האפקטיבי לפי הוראות התקן, הנעשה על בסיס תזרים המזומנים החוזי ובהתעלם מהפסדי האשראי החזויים, יניב תוצאה העומדת על 6.61% (= 1 – 0.5 ^ (87,982 / 100,000)). הפער בשיעור הריבית האפקטיבי לא ישפיע על מדידת הנכס בעת ההכרה לראשונה בו, אולם בתוך שנה הפער ביתרת הנכס (ובמקביל, בהכנסות הריבית שהוכרו) הנובע מהפער שבין שימוש בשיעור הריבית האפקטיבי שנקבע בתקן (6.61%) לבין שיעור התשואה הכלכלי החזוי (5%) יעמוד על 1,417 ש”ח, ובתוך שנתיים הוא יצטבר ל-3,000 ש”ח. בנקודה זו, אם אכן הצפי יתאים להתפתחות שבפועל, ובהיעדרה של הפרשה להפסדי אשראי, היה מוכר הפסד תחת שימוש בשיעור הריבית האפקטיבי שבתקן (6.61%), בגין הפער שבין 100,000 ש”ח לבין הסכום שנגבה בפועל (97,000 ש”ח), בעוד שלא היה מוכר הפסד תחת שימוש בשיעור התשואה הכלכלי (5%).

ניתן לומר, שיש בדוגמה הפשטנית לעיל כדי להמחיש את הצורך ברכיב נוסף, אשר יביא לפיצוי מסוים בגין העובדה ששיעור הריבית האפקטיבי מחושב תוך התעלמות מהפסדי האשראי החזויים. בנוסף, ברי כי ככל שחל שינוי בצפי הנוגע להפסדי האשראי, עשוי להידרש תיאום נוסף לחשבון ההשקעה.

במסגרת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 בדבר ‘מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה’, אשר קדם לתקן ועסק בין היתר בירידת ערך של מכשירים פיננסיים, ההתמודדות עם הבעיה המתוארת לעיל נעשתה באמצעות מודל ההפסדים שהתהוו בפועל (Incurred Loss Model). תחת מודל זה, אשר מקורו ברצון למנוע ניהול רווחים באמצעות הכרה בהפרשות בעיתוי סובייקטיבי, ההכרה בהפסד מירידת ערך בגין הפסדי אשראי נדחתה במרבית המקרים עד למועד בו היו קיימות ראיות אובייקטיביות לירידת הערך. מודל זה הביא, בדומה לדוגמה לעיל, למצב בו הריבית שהוכרה כהכנסה הייתה גבוהה ביחס לריבית הכלכלית, כאשר בנקודות זמן מסוימות, שבהן התהוו ראיות אובייקטיביות לירידת ערך, היו עלולים להיות מוכרים הפסדים משמעותיים. אפקט זה, לפיו הפסדי האשראי מוכרים באופן חריף יחסית בדוח רווח או הפסד, כונה לעיתים בפרקטיקה ‘אפקט הצוק’ (Cliff Effect). כחלק מהניסיון להתמודד עם טענות שעלו בכל הנוגע לאיכות הדיווח הכספי במהלך המשבר הפיננסי העולמי שהחל בשנת 2007 (משבר ה-‘סאב-פריים’), הוקם בשנת 2008 ה-FCAG) Financial Crisis Advisory Group) על ידי ה-IASB וה-FASB במשותף. ואכן, אחד הנושאים הבעייתיים שזוהו על ידי ועדה זו נגע להכרה המאוחרת בהפסדים מירידת ערך של נכסים פיננסיים ולאפקט הצוק שהוזכר לעיל.

דוגמה בולטת לאפקט זה מתוארת במסגרת המחקר: ‘Impairment of Greek Government Bonds under IAS39 and IFRS9: A Case Study’ אשר פורסם מטעם הפרלמנט האירופי בחודש אוקטובר 2015. מחקר זה ניתח את הטיפול החשבונאי בדוחותיהם הכספיים של הבנקים הגדולים אשר החזיקו באגרות החוב של ממשלת יוון בתקופת שיאו של משבר החוב של יוון בשנים 2010-2011. כך, במהלך שנת 2010, אגרות החוב של יוון (לתקופה לפדיון של כ-9 שנים) נסחרו בערכים המשקפים כ-60-80% בלבד מערך הפארי הנקוב שלהן בלבד, ודורגו בדירוג ‘ספקולטיבי’ על ידי סוכנויות הדירוג הבינלאומיות המובילות. בשנה זו, יוון אף קיבלה חבילת סיוע מקרן המטבע ומדינות האיחוד האירופי בסך של כ-45 מיליארד אירו. על אף האמור לעיל, לא הוכרו ירידות ערך בגין ההשקעות האמורות (שסווגו לקבוצת שווי הוגן דרך רווח כולל אחר או לקבוצת העלות המופחתת) על ידי הבנקים האמורים שהחזיקו בהן בשנה זו. רק במהלך המחצית הראשונה לשנת 2011, שבה כבר החלו בפועל דיונים על ביצוע של הסדר חוב הכולל ‘תספורת’ למחזיקי אגרות החוב של ממשלת יוון, לצד רמת מחיר מצוטט של כ-50% בלבד על ערך הפארי הנקוב, הכירו רוב הבנקים בירידת ערך בגין השקעתם.

אחת המטרות העיקריות אשר נקבעו במסגרת גיבושו של מודל ירידת הערך החדש אשר נקבע במסגרת התקן הייתה הקטנת ‘אפקט הצוק’, ומתן ביטוי רב יותר למידע צופה פני עתיד במסגרת קביעת עיתוי ואופן המדידה של הפסדי אשראי. עניין זה בדרך כלל מביא לגידול בהפרשה הכוללת לירידת ערך ביחס למצב אשר היה קיים תחת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39. עם זאת, גם תחת התקן מדידת ההפרשה אינה אמורה להתבצע תחת הנחות או תוצאות שהן שמרניות באופן מלאכותי, שיש בהן כדי לפגוע בעיקרון המצג הנאמן.

ההצעה המקורית לתקן קבעה בתמצית כי ייעשה שימוש בגישת התשואה הכלכלית (ולא התשואה החוזית) לגבי כלל הנכסים הפיננסיים שמודל ירידת הערך רלוונטי לגביהם. בגישה זו, כל הפסדי האשראי החזויים לאורך כל חיי המכשיר היו מובאים בחשבון כבר בעת קביעת שיעור הריבית האפקטיבי וכן במועדים עוקבים, באופן הדומה לטיפול בנכסים פגומים. ואולם, בסופו של דבר, פרט לטיפול במכשירים פגומים, התקן נקט בגישה מופרדת, בה העדכון של ההפרשה לירידת ערך הינו הליך נפרד (או משלים) להליך ההכרה בהכנסה בגישת הריבית האפקטיבית, אשר ככלל אינה מביאה בחשבון הפסדי אשראי. רק בנקודה בה המכשיר הופך פגום עקב סיכון אשראי (או מוכר לראשונה כפגום עקב סיכון אשראי), הכנסות הריבית מוכרות על בסיס נטו על מנת לשקף את המהות הכלכלית של תשואת המכשיר.

חשוב לציין, כי התקן קובע שיוכרו הפסדים מירידת ערך אך ורק בגין הפסדי אשראי (credit losses). על כן, ירידות ערך בשווי ההוגן של נכס פיננסי שטרם נגרע, הנובעות מסיבות אחרות (למשל, ירידה במחיר המצוטט של אגרות חוב הנובעת מעלייה בציפיות האינפלציה או מעלייה כללית בשיעור הריבית חסר הסיכון) לא יובילו כשלעצמן להכרה בהפסד מירידת ערך, אף אם הן הביאו בפועל לפגימה בשווי ההוגן של הנכס הפיננסי, ואף אם הפגימה האמורה נראית כקבועה ואינה צפויה להתהפך בהמשך. מעבר לכך, ובניגוד למצב אשר היה תחת תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39, מודל ירידת הערך שבתקן אינו רלוונטי להשקעות במכשירים הוניים, אף אם הן סווגו לשווי הוגן דרך רווח כולל אחר, כך שבגין השקעות כאמור לא יוכרו הפסדים מירידת ערך.

לגבי נכסים פיננסיים הנמדדים בעלות מופחתת או שווי הוגן דרך רווח כולל אחר ושלא הוכרו לראשונה כפגומים עקב סיכון אשראי, אופן המדידה של ההפרשה לירידת ערך תחת התקן תלוי בשאלה האם חלה עלייה משמעותית בסיכון האשראי של הנכס מאז ההכרה בו לראשונה. כל עוד לא זוהתה עלייה כאמור, ההפרשה להפסד מירידת ערך נמדדת ככלל על בסיס הפסדי האשראי החזויים לתקופת 12 חודש (12-month expected credit losses). אם זוהתה עלייה משמעותית בסיכון האשראי, ההפרשה תימדד לפי הפסדי האשראי החזויים לאורך כל חיי המכשיר (lifetime expected credit losses). משכך, פרט למספר מקרים מוגדרים, התקן מחייב ביצוע של מעקב אחר רמת סיכון האשראי של הנכס הפיננסי על מנת לקבוע האם חלה בה עלייה משמעותית (או, האם העלייה המשמעותית התהפכה). לפי דברי ההסבר הנלווים לתקן, אחת הסיבות לגישה זו, נוגעת לקשיים הפרקטיים בחישוב הפסדי אשראי חזויים לכל אורך חיי המכשיר לכלל סוגי המכשירים הרלוונטיים, ובפרט לגבי תיקים פתוחים, הכוללים נכסים פיננסיים חדשים המתווספים מדי תקופה. בנוסף, חישוב הפסדי האשראי החזויים לתקופת 12 חודש כרוך בשימוש בנתונים ובטכניקות אשר כבר היו קיימים אצל חלק מן המיישמים הפוטנציאליים של התקן עקב צרכים רגולטוריים, וזאת לכאורה להבדיל מהפסדי האשראי החזויים לתקופות ארוכות או קצרות יותר. מעבר לכל, יש לזכור כי בשיטה זו ההפרשה לירידת ערך אשר תוכר על ידי הישויות המדווחות השונות תהיה במרבית המקרים נמוכה יותר משמעותית מאשר ההפרשה שהייתה מוכרת בשיטה שבה היו מוכרים מלוא הפסדי האשראי החזויים לאורך כל חיי המכשיר לכל הנכסים הפיננסיים הכפופים לירידת ערך, ולא רק לאלה אשר הוכרו כפגומים או שחלה עלייה בסיכון האשראי שלהם מאז ההכרה בהם לראשונה. עם זאת, המודל שבתקן מאופיין גם בשמרנות מסוימת, הנוגעת לספירה כפולה של הפסדי אשראי בסמוך להכרה לראשונה בנכס הפיננסי.