בנקים למשכנתאות מכירים בעמלות “פתיחת תיק” כחלק מהעמלות התפעוליות, במקום לדחות אותן למשך חיי המשכנתא. רק מעבר מלא ומוחלט ל-IFRS יחבר את הבנקים לחשבונאות
לצורך ההכרה בהכנסה מעמלות שקשורות להלוואות, ה-IFRS מבחין בין עמלה המהווה חלק בלתי נפרד משיעור הריבית שתוכר כהכנסה על פני הזמן כהתאמה לריבית, לבין עמלה הצומחת עם ביצוע פעולה משמעותית שתוכר כהכנסה כבר עם השלמתה.
עמלה היא במהותה חלק מהריבית והיא מייצגת “תגמול” בגין פעילויות כמו הערכת מצבו הכספי של הלווה, הערכה ורישום של ערבויות, ביטחונות, ניהול מו”מ, עיבוד מסמכים וסגירת העסקה. לדוגמה, בנקים נדרשים לדחות את ההכרה בעמלת “עריכת מסמכים” המשולמת בעת גיוס הלוואה, ולהכיר בה על פני תקופת ההלוואה עם ההכנסות מריבית. הרציונל הוא שהבנק יכול היה “לוותר” על העמלה ולהגדיל מעט את שיעור הריבית.
הדבר דומה לעמלת “התקנת הקו” של בזק. לא מדובר במוצר שעומד בפני עצמו, אלא בדרך שיווקית לגבות תשלום נוסף. בהתאם לעיקרון ההקבלה החשבונאי, אם ניתן לייחס עלויות ראשוניות ישירות לעסקה יש לדחותן ולהכיר בהן במקביל.
HOT למשל דוחה את ההכרה בהכנסות מעמלת התקנה בבית הלקוח ומכירה בהן לאורך תקופת ההתקשרות הצפויה, שנאמדת כיום בשבע שנים וחצי. בתום הרבעון השני הציגה HOT, כחלק מהתחייבויותיה הלא שוטפות, הכנסות מראש של 38 מיליון שקל בגין עמלת התקנת ציודי קצה.
מנגד, עמלת סינדיקציה בגין הסדרת ההלוואה שמשולמת גם במועד קבלתה, מייצגת שירות נפרד כל עוד הבנק המארגן אינו משמר חלק מחבילת ההלוואה, או לחלופין משמר חלק מהחבילה שנושא שיעור ריבית דומה לזה של המשתתפים האחרים בסיכון דומה. במקרים אלה העמלה מוכרת כהכנסה כבר עם השלמת הסינדיקציה.
כתוצאה מרישום עמלות חד-פעמיות בגין ארגון סינדיקציות, דיווח בנק הפועלים ברבעון השני על עלייה בהכנסות מעמלות התפעוליות בגין טיפול באשראי, שהסתכמו ב-154 מיליון שקל לעומת 66 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. חלק מכך נובע, ככל הנראה, מהסכם המימון אליו נכנסה בי קומיוניקיישנס של שאול אלוביץ’ לרכישת בזק בתחילת הרבעון השני, בהיקף של כ-4 מיליארד שקל מול קונסורציום של בנקים.
הרציונל הוא שמדובר בשירות נפרד שהעניק הבנק ללקוח, וזאת בהתבסס על כך שהבנקים האחרים בקונסורציום היו מוכנים להסתפק באותו שיעור ריבית כמו הבנק המארגן, מבלי להשתתף אתו בעמלת הסינדיקציה. דומה הדבר למצב שבו מוכר מזגנים מבצע עבור הלקוח גם התקנה שיכולה להתבצע על ידי ספק אחר, ולכן יש לה ערך נפרד בעיני הלקוח. מנקודת הראות של הלווה, עמלת הסינדיקציה מהווה חלק מעלויות העסקה שלא יוכרו כהוצאה מיידית אלא יתוספו להוצאות הריבית בעתיד.
בסתירה לכללי החשבונאות, מכירים הבנקים למשכנתאות בעמלות “פתיחת תיק” באופן מיידי במסגרת העמלות התפעוליות לאור הוראות המפקח, במקום לדחות אותן למשך חיי המשכנתא. מזרחי טפחות הכיר ב-2009 בהכנסות של 124 מיליון שקל מעמלות בגין “טיפול באשראי ועריכת חוזים”. הוראה זו אינה נאותה חשבונאית, ללא קשר לשאלה אם ניתן לזהות באופן מהימן עלויות ישירות קשורות ומה סכומן, והיא מצטרפת לשורת כללים מוזרים שמוכתבים לבנקים.
בקצה השני של שורה זו עומדת למשל הדרישה לפרוס את ההכרה בעמלת פירעון מוקדם על פני שלוש שנים, אף שדווקא כאן, לאור גריעת ההלוואה, היה צורך להכיר בהכנסה מיידית. נדמה שרק מעבר מלא ל-IFRS ימנע את הנתק של הבנקים מהחשבונאות. מעבר לפן הדיווחי, לנתק זה עלולות להיות השלכות בלתי רצויות על ההתנהלות העסקית של הבנקים, כמו למשל בהעדפת עמלת “פתיחת תיק” על חשבון ריבית.