עמדתה המפתיעה של רשות המיסים כי יש להחיל את חוק הרווחים הכלואים על חברות אג”ח, עומדת בניגוד לרוח ומהות החוק החדש וכן בניגוד לקונספט שעומד בבסיס שוק ההון בישראל. היעלה על הדעת שחברה שהנפיקה אג”ח לציבור היא חברה שלציבור אין עניין בה? בנוסף, “כפייה” של חלוקה דיבידנד על חברות האג”ח בחסות חוק מס, תפגע ישירות במחזיקי אגרות החוב ובמצגים שהיו כלפיהם בעת ההנפקה ותשרת דווקא את בעלי המניות הפרטיים, בניגוד לאינטרס הציבורי. אנו לא רואים כיצד פרשנות כזאת יכולה לעבור את הערכאות השיפוטיות בישראל ומקווים עדיין שברגע האחרון רשות המיסים תיסוג בה מכוונתה הנוכחית
לפי עמדתה המסתמנת והמפתיעה (יש לומר) של רשות המיסים, כפי שהובעה לאחרונה נחרצות בפורומים שונים, יש להחיל את חוק הרווחים הלא מחולקים (‘חוק הרווחים הכלואים’) על חברות אג”ח. יש לציין כי קיימות עשרות רבות של חברות אג”ח בישראל (חברות שהנפיקו אגרות חוב לציבור אך לא מניות) שכוללות בין היתר חברות ממשלתיות כדוגמת תעשייה אווירית, חברת חשמל ומקורות, וחברות בולטות אחרות כדוגמת דליה אנרגיה, אלבר, אלדן, שלמה החזקות ולוינשטיין נכסים.
אנו סבורים כי מדובר בעמדה מנהלית שרירותית, ללא כל הלימה לחוקים האחרים שחלים על שוק ההון הישראלי. חמורה לא פחות היא הכוונה לפרסם עמדה זו במסגרת חוזר של רשות המיסים ולא במסגרת חקיקה מסודרת, ואף ללא שעמדה זו נדונה כלל במסגרת הליך החקיקה של חוק הרווחים הכלואים. כמה נקודות למחשבה:
- חוק הרווחים הכלואים נועד לטפל בסוגיה ספציפית של ניצול שיטת המיסוי הדו שלבי בחברות מעטים ‘אגרניות’. דהיינו, בהתאם להגדרה בחוק, מדובר בחברות פרטיות שאוגרות רווחים ושלציבור אין עניין בהם.
- חברות אג”ח הן תאגיד מדווח לעניין חוק ניירות ערך, הן נחשבות כ’שכבה שלציבור עניין בה’ לצרכי חוק הריכוזיות, אגרות החוב שלהן מונפקות על פי תשקיף והציבור משקיע בהן במישרין ובאמצעות קופות הגמל, קרנות הנאמנות והמכשירים הפיננסיים השונים. לא ברור איך יעלה על הדעת שכלפי כל החוקים במדינת ישראל מדובר בתאגיד שלציבור עניין בו, אבל בדיני המס מדובר בחברת מעטים שלציבור אין עניין בה?! חובות הדיווח לציבור רק מעידות על כך שרמת העניין שיש לציבור בחברות אג”ח אינה פחותה מזו שיש לו בחברות שמניותיהן נסחרות (חברות ציבוריות). גם ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת, שברובם ככולם של הסדרי החוב, מחזיקי אגרות החוב (=הציבור) היו/הפכו הלכה למעשה לבעלי המניות בחברה.
- “כפייה” של חלוקה דיבידנד על חברות האג”ח בחסות חוק מס, תפגע בראש ובראשונה במחזיקי אגרות החוב וביכולת החזר החוב אליהם – היינו בציבור. ודווקא תשרת את בעלי המניות ה’פרטיים’ של החברה. בניגוד לאינטרס הציבורי.
- מבט חטוף ברשימת חברות האג”ח יכול ללמד עד כמה מדובר בהחלטה שרירותית. כך, נמצאות ברשימה חברות האג”ח המובנות, חברות איגוח, חברות מהסקטור הפיננסי, חברות ממשלתיות, חברות זרות, חברות בנות של חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה (ציבוריות) וחברות נדל”ן מניב שאך סביר להניח שמרבית רווחיהן הצבורים הם בכלל רווחי שיערוך שמימושם אמור לשרת בראש ובראשונה את מחזיקי האג”ח. כלומר חברות שמנועות מלחלק רווחים או שהרווחים שלהן לא רלוונטיים לחוק הרווחים הכלואים או שחלוקה מהן בכלל פטורה או לא חייבת במס בישראל.
בשורה התחתונה, אנו לא רואים כיצד פרשנות כזאת יכולה לעבור את הערכאות השיפוטיות בישראל ומקווים שברגע האחרון רשות המיסים תיסוג בה מהכוונה הנוכחית ולא תכלול זאת במסגרת החוזר המקצועי שעל הפרק.
(*) נכתב על ידי שלומי שוב וניר הלפרין, מרכז לימודי המיסים בתוכנית חשבונאות Accountech באוניברסיטת רייכמן.