רפורמת המס של טראמפ: מי ירוויח ומי יפסיד בשוק ההון הישראלי

חברות שנסחרות בישראל ומושפעות מהרפורמה האמריקאית צפויות לרשום בדו”חות ל-2017 רווחים והפסדים חד־פעמיים, כתוצאה מעדכון יתרות המסים הנדחים ■ נכסים ובניין, למשל, עשויה לרשום רווח מס של 100-50 מיליון שקל, בעוד לדיסקונט צפוי הפסד מס של 30 מיליון שקל

לרפורמת המס של הנשיא דונלד טראמפ, שנכנסה לתוקף בתחילת 2018, צפויות השפעות מיידיות על הדו”חות הכספיים ל–2017 של חברות שנסחרות בישראל ופועלות בארה”ב, שיתפרסמו בחודש וחצי הקרובים.

ברפורמה המורכבת, שיש לה השלכות ניכרות על הערך הכלכלי של חברות, יופחת בין היתר שיעור מס החברות בארה”ב מ–35% ל–21% עבור שנות מס המתחילות ב–2018. אלא שיש לרפורמה גם השפעה מיידית על מדידת המסים הנדחים לתום 2017, מאחר שחקיקת הרפורמה הושלמה כשבוע לפני תום השנה, עם חתימתו של טראמפ.

הרישום החשבונאי של מסים נדחים מתייחס לעתיד, ונובע מהפער שבין ערכם בספרים של הנכסים וההתחייבויות לבין בסיס המס שלהם — כלומר, פערי העיתוי בין רישום הכנסות והוצאות בדו”חות לבין האופן שבו שלטונות המס מתייחסים אליהם. המסים הנדחים מחושבים בהתאם ל–IFRS לפי שיעורי המס וחוקי המס, או שחקיקתם הושלמה למעשה ליום המאזן. להבדיל מהמצב בישראל, למשל, לנשיא האמריקאי יש זכות וטו, ולכן חתימתו חיונית כדי שהחקיקה תושלם למעשה. לצורך המחשה, ככל שטראמפ היה חותם על החקיקה בימים הראשונים של ינואר 2018, הרפורמה היתה משפיעה על מדידת נכסי המסים הנדחים רק בדו”חות הרבעון הראשון של 2018. יש לציין כי לפי תקני USGAAP, מדידת המסים הנדחים מתבססת רק על חקיקה שהושלמה סופית, כך שבמקרה של רפורמת טראמפ לא נוצר הבדל בין מועדי הטיפול בכל אחת מהתקינות.

כפועל יוצא, בחברות נדל”ן שהשקיעו בארה”ב מדובר בדרך כלל ברווח חד־פעמי, שנובע מעדכון כלפי מטה של יתרת התחייבות המסים הנדחים שנוצרה בגין שערוכי הנדל”ן שנרשמו בדו”חות ואינם ממוסים לצורכי מס, אלא רק במועד המימוש. בהקשר זה צריך לזכור כי דווקא הדו”חות של חברות נדל”ן אמריקאיות שגייסו חוב בישראל לא אמורים להיות מושפעים מהרפורמה. הסיבה לכך היא שברוב המקרים מדובר בחברות ושותפויות שקופות לצורכי מס, שחבות המס בגינן חלה ברמת הבעלים ולא ברמת החברה או השותפות.

לשם המחשת ממדי ההשפעה הפוטנציאליים על שוק ההון הישראלי, ניתן לקחת כדוגמה את חברת נכסים ובניין, בהתייחס לבניין HSBC בניו יורק שבבעלותה המלאה שמוחזק באמצעות חברה בת אמריקאית. שוויו ההוגן של הבניין עלה מ–410 מיליון דולר ב–2011 עד ל–855 מיליון דולר בסוף 2016. חשוב להדגיש כי בניו יורק, חברה מתחייבת במס לא רק במישור הפדרלי שאליו נוגעת הרפורמה, אלא גם במס מדינתי של 6.5% ובמס עירוני של 8.85%. המס המדינתי והמס העירוני ניתנים כניכוי בעת החישוב של חבות המס הפדרלי, בעוד המס העירוני ניתן כניכוי בעת חישוב המס המדינתי. כפועל יוצא, אם עד כה שיעור המס המשוקלל היה 44.6%, הרי שהוא יורד בעקבות הרפורמה ל–32.6%. במלים אחרות, מדובר לכאורה בהפחתה של כ–27% ביתרת התחייבות המסים בגין נכסים הנמצאים בניו יורק.

אם נניח כי יתרת התחייבות המסים הנדחים לפני כניסת הרפורמה היא 100 מיליון דולר, תוך התחשבות בכך שמחצית הבניין נרכשה בזמנו מכור ובהשקעות בבניין ובפחת, הרי שמדובר ברווח מס מיידי של פחות מ–30 מיליון דולר. לאור השלכות של השפעות מקזזות ברפורמה, כמו ניכוי הוצאות ריבית והגבלת ניכוי הפסדים מועברים, ניתן להעריך באופן גס כי כתוצאה מכך תרשום נכסים ובניין רווח מס של 50–100 מיליון שקל.

הון־שלטון באמריקה

בהתאם ל–IFRS, ההשפעה החד־פעמית של השינוי במס על יתרת המסים הנדחים נזקפת לסעיף הוצאות המסים בדו”ח רווח והפסד, אלא אם כן מדובר במסים נדחים שנזקפו בעבר לרווח כולל אחר (OCI) — כלומר, ישירות להון — שלגביהם העדכון ייזקף לאותו הסעיף (עקיבה לאחור). הרקע לכך הוא העיקרון בנקודת המוצא שלפיו השפעת המס הולכת אחר הטיפול החשבונאי של הפריט שממנו היא נובעת. כפועל יוצא, כאשר נוצרים מסים נדחים בגין פריט שנרשם ברווח כולל אחר, הם נרשמים ישירות כנגד אותו רווח כולל אחר. בניגוד לכך, לפי USGAAP, כל ההשפעה של מסים נדחים נזקפת לדו”ח רווח והפסד, גם בגין סעיפים שנזקפו במקור כנגד רווח כולל אחר, ללא עקיבה לאחור.

הרציונל של ה–IFRS בדרישת העקיבה לאחור הוא שלכאורה אילו מלכתחילה היה ידוע שיעור המס החדש, הרווח הכולל האחר נטו היה שונה, אבל קשה להתעלם מכך שזה לא היה המצב בפועל. ההיגיון של התקינה האמריקאית הוא שהשינוי בשיעור המס הוא תוצאה של מדיניות פוליטית או אחרת, שאינה קשורה לעצם הסיווג הראשוני של הפריט שבגינו נוצר במקור המס הנדחה. בלי להיכנס למי מבין הגישות נאותה יותר, הדבר מקבל משנה תוקף, מאחר שלפי הגישה בתקנים החדשים של ה–IFRS, הרווח הכולל האחר לא יחזור בהכרח לדו”ח רווח והפסד בעתיד.

ניתן להמחיש זאת באופן הבא: נניח כי לחברה יש השקעה בניירות ערך סחירים הנמדדת לפי שווי הוגן דרך רווח כולל אחר, ויתרת קרן ההון לפני מס, המשקפת את עלית הערך ממועד הרכישה, היא 10 מיליון שקל. מאחר ששלטונות המס ממסים את הרווח ממכירת המניות רק במועד המימוש, הרי שקיימת בגינה התחייבות מסים נדחים של 3.5 מיליון שקל על בסיס שיעור המס טרום הרפורמה, ולכן יתרת קרן ההון בניכוי מס היא 6.5 מיליון שקל. כעת שיעור המס יורד ל–21%, ונוצר רווח מקיטון התחייבויות המסים הנדחים של 1.4 מיליון שקל — (10x(35%-21%. לפי ה–IFRS, הוא יגדיל ישירות את קרן ההון, בעוד שלפי ה–USGAAP הוא יירשם בדו”ח רווח והפסד.

אם ההמחשה לעיל היתה לגבי קרן הון שלילית, בעקבות ירידת מחיר ניירות הערך, התוצאה היתה הפוכה — כך שהטיפול ב–IFRS היה דווקא מקל על דוח רווח והפסד, בעוד ה–USGAAP מחמיר. זוהי בדיוק המוטיבציה של הבנקים בארה”ב שעומדת כיום מאחורי תקינת בזק חשבונאית, שאותה משלים המוסד האמריקאי לתקינה בחשבונאות (FASB) בימים אלה, ואמורה להקל על חישוב יתרת העודפים שלהם במצבים אלה לצורכי הלימות הון.

סקייליין: רוב השינוי — לא ברווח הנקי

חברה שכבר דיווחה במסגרת דיווח מיידי על ההשלכות הצפויות, ולכאורה נפגעת מקביעה זו של ה–IFRS, היא החברה הקנדית סקייליין, שפועלת בתחום בתי המלון בארה”ב ובקנדה ונסחרת בישראל. סקייליין נשלטת על ידי החברה הציבורית הישראלית מישורים. בהקשר של רפורמת המס בארה”ב דיווחה סקייליין, שעורכת את דו”חותיה לפי IFRS, כי על בסיס נתוני הדו”חות לתום 2016, היא צפויה לרשום ברבעון רביעי של 2017 קיטון של כ–10 מיליון דולר קנדי בהתחייבות המסים הנדחים.

סקיילין מיישמת את מודל הערכה מחדש לגבי המלונות שבבעלותה, שמסווגים כרכוש קבוע, ולפיו המלונות נמדדים מדי כמה תקופות לפי שווי הוגן, כשהפרשי השערוך נזקפים לקרן הערכה מחדש. כך למשל, בעת המעבר ממודל עלות למודל הערכה מחדש בסוף 2016, רשמה קרן הערכה מחדש לפני מס של 132 מיליון דולר קנדי, וכנגדה רשמה במקביל התחייבות מסים נדחים של 35 מיליון דולר קנדי.

בהתאם לכך, סקיילין מדווחת כי הקיטון בהתחייבות המסים הנדחים צפוי להגדיל את הרווח הנקי שלה לשנה שהסתיימה ב–31 בדצמבר 2017 בכ–4 מיליון דולר קנדי, ואת קרן הערכה מחדש בכ– 6 מיליון דולר קנדי. סקייליין למעשה “נפגעה” מהקונספט של הטיפול בשינוי ב–IFRS לעומת ה–USGAAP, אם כי נראה במקרה זה כי מדובר בתוצאה חשבונאית נאותה. מדובר בהשפעה משמעותית עבורה, שגם משתרשרת לדו”חות הכספיים של החברה האם מישורים.

להבדיל מחברות הנדל”ן שפועלות בארה”ב, שם ההשפעה החד פעמית של הרפורמה היא לרוב חיובית, ההשפעה החד־פעמית בגופים פיננסיים יכולה להיות שלילית. הסיבה היא עודף נכסי מסים נדחים בדרך כלל, כתוצאה מהתחייבות להטבות לעובדים, שאינה מוכרת לצורכי מס אלא על בסיס התשלום בפועל. רישום הפסד המס בגופים אלא הוא פרדוקסלי, שהרי על פניו הפחתת שיעור המס היא מהלך חיובי אשר בדרך כלל אמור להעלות את השווי של הפעילות.

כך למשל, דיסקונט ארה”ב, חברה בת של בנק דיסקונט, מדווחת כי הרפורמה יצרה לה הפסד של 15.5 מיליון דולר בגין עדכון המסים הנדחים. לאור הסדרים שיש לבנקים בישראל עם רשות המסים בהקשר של השלמות מס, ניתן להעריך באופן גס שבדו”חות המאוחדים של דיסקונט ל–2017, שיתפרסמו במארס, רק כמחצית תקבל ביטוי — והמשמעות היא הפסד של כ–30 מיליון שקל.

לרפורמת המס בארה”ב יש היבטים ומורכבויות הרבה מעבר לשינוי בשיעור המס, שגם להם יכולות להיות השלכות מיידיות על הדו”חות הכספיים. דוגמה מעניינת היא של קורנרסטון, חברת נדל”ן מניב אמריקאית, שהנפיקה אג”ח בישראל. קורנרסטון דיווחה כי בדו”חות ל–2017 היא עתידה להכיר ברווח בגין גידול בשווי הכולל של הנכסים ב–70–100 מיליון דולר, בעיקר כתוצאה מירידת שיעור ההיוון של דיור בר השגה בפלורידה, וכן בשל שינוי חקיקה בדיני המס, שלפיו יינתן פטור של 50% מהמס השנתי הנגבה בגין נכסי דיור בר השגה שמתקיימים בהם תנאים מסוימים.

התירוץ של טבע

את השלכות הרפורמה בהיבט של רווחים כלואים היה ניתן לראות היטב, למשל, בדו”חות הכספיים ל–2017 של אלפבית, החברה האם של גוגל, ושל פייסבוק, שרשמו הפרשות חד פעמיות של מיליארדי דולרים בגין יתרות רווחים בלתי מחולקים. בצעד לא טריוויאלי, על מנת להתמודד עם התהליך המורכב והמשמעותי של בחינת השפעת הרפורמה בפרק זמן יחסית קצר, העניקה רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) באחרונה הקלה חריגה ביותר, שמאפשרת לחברות להכיר בסכומים ארעיים ב”תקופת המדידה”, בדומה להקצאת מחיר הרכישה במסגרת צירוף עסקים, כל עוד לא סיימו את בדיקתם בנושא השפעת הרפורמה למועד פרסום הדוחות ל–2017.

מעבר להשפעות החשבונאיות על סעיף המסים כשלעצמו, לרפורמה השלכות רבות על השווי של חברות הפועלות בארה”ב ותמחור מניותיהן, ולכך השלכות על מדידת שווי הוגן של השקעות רלוונטיות בדו”חות הכספיים והשלכות עקיפות נוספות. כקוריוז, אפשר לציין כי טבע השתמשה ברפורמה כחלק מהנימוקים לירידת הערך המשמעותית של המוניטין בדו”חותיה ל–2017. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות את השלכות הרפורמה בדוחות הכספיים השנתיים הקרובים שידווחו לשוק ההון הישראלי.