שימוש בביטקוין לרכישת מטבעות דיגיטליים אחרים לא צריך להיות מחויב במס (*)

רשות המיסים צריכה לבחון מחדש את עמדתה ביחס למטבעות הדיגיטליים ולהסתכל קדימה: בעוד ש- Security Tokens ו- Utility Tokens צריכים להיחשב כנייר ערך או כנכס, הרי ששימוש ב’מטבעות תשלום’ כדוגמת הביטקוין לרכישת המטבעות הדיגיטליים האחרים לא צריך לגרור אירוע חייב במס בישראל.

דמיינו עולם שכמעט כל תנועה כספית/פיננסית היא ארוע מס. המרתם שקלים לדולרים וקניתם בדולרים מניית צ’ק פוינט – ארוע מס, מכרת את המניה וקיבלתם דולרים – ארוע מס, לקחתם את הדולרים וקניתם כרטיס טיסה – ארוע מס, נחתתם חזרה בארץ והמרתם את יתרת הדולרים חזרה לשקלים – ארוע מס. נשמע הגיוני? ממש לא. אבל זה מה שבדיוק קורה במטבעות הדיגיטליים.

המרתם שקלים לביטקוין וקניתם בביטקוין נכס קריפטוגרפי להשקעה – ארוע מס, מכרתם את הנכס וקיבלתם ביטקוין – ארוע מס, לקחתם את הביטקוין וקניתם כרטיס טיסה – ארוע מס, נחתתם חזרה בארץ והמרתם את יתרת הביטקוין חזרה לשקלים – ארוע מס.

אם ננסה לרגע לפרק את הדוגמאות מעלה, הרי שנמצא את השקל כמטבע העיקרי שלנו, את הדולר או הביטקוין כ’מטבעות תשלום’ (כי אי אפשר לקנות את המניה/הנכס ישירות בשקלים) ואת מניית צ’ק פוינט/הנכס, כנייר הערך (הנכס) בו השקענו. אז למה בעצם המיסוי בין שתי הדוגמאות כה שונה?

אין שום סיבה כלכלית שביטקוין ודומיו יהיו שונים מהדולר בכובעו כ’מטבע תשלום’ לנכסים אחרים. גם אלו וגם אלו נועדו לשמש כתשלום לרכישת נכסים אחרים וכתמורה בעת מכירתם. אין זה אומר ש’מטבעות התשלום’ (Payment Tokens) ייחשבו כ’מטבע’ לכל דבר ועניין, אולם כל עוד הם משמשים כאמצעי תשלום לרכישה ומכירה של נכסים אחרים, הרי שלא צריך לחול ארוע מס בהמרתם. עם זאת, במועד המרתם למטבע מסורתי המכונה פיאט (FIAT) או מטבע עוקב אחר מטבע מסורתי או שימוש במטבעות התשלום לרכישת מוצרים ושרותים, או אז צריך לחול ארוע חייב במס.

מתי מתקיים עקרון המימוש?

גישה זו, מבוססת בעיקרה על עיקרון המימוש המהווה עיקרון יסוד בדיני המס בישראל. בהתאם לעקרון זה, אין לחייב אדם במס על הכנסה או רווח שטרם מומשו, ולו מן הטעם שרווח שטרם ממומש אשר נוצר מעליית ערך תיאורטית, יכול להיעלם בשל ירידת ערך שיכול ותבוא לאחר מכן, מבלי שאותו אדם באמת מימש רווח זה. ובענייננו, מהו המועד בו ‘מטבעות התשלום’ מומשו – רשות המסים קבעה בעמדתה שכל טרנזקציה גם ב’מטבעות התשלום’ כדוגמת הביטקוין הינה מימוש. מנגד גישה כלכלית והשוואתית כאמור  תביא למסקנה שרק המרה מביטקוין לפיאט (FIAT), או לחילופין שימוש בביטקוין לתשלום עבור מוצרים ושירותים, תגרור אירוע מס לפי עקרון המימוש. גישה כלכלית זו תופסת לאט תאוצה בעולם עת מדינות נוספות, כדוגמת , צרפת ואוסטריה, מפרסמות הנחיותיהן ביחס לאי מיסוי החלפת מטבעות וירטואלים ובכללם ‘מטבעות התשלום’.

לזכותה של רשות המסים יש לזקוף את העובדה שהיא היתה בין הראשונות לפרסם את עמדתה בקשר למיסוי מטבעות וירטואליים, עוד בינואר 2018. עמדה זו הוצגה בצורה ברורה אך גורפת, שעיקרה הוא שמטבע וירטואלי הוא נכס.  פרסום מוקדם זה יצר אמנם וודאות מיסויית בשוק, אך כנראה נועד בעיקר למנוע “בריחת” מס (לשיטת רשות המסים) אגב הסתמכות על חוות דעת שטענו כי מדובר במטבע לכל דבר ועניין או בנכס פרטי, ולכן לא קמה חבות מס גם בהמרת הביטקוין לפיאט אצל יחידים.

החיסרון בלפרסם את עמדתך ראשון הוא כפול – ראשית, יש קושי לשנות את עמדתך מרגע שפרסמת ברבים (במיוחד כשמדובר בגוף שלא ידוע בגמישותו הרבה..), וכשמדובר בתחום חדש יחסית ודינמי, קושי זה יוצר חסמים והשפעות שליליות על השוק עד כדי בריחתו מישראל למדינות אחרות או ‘הרחקתו’ מעיני הרשויות. שנית, רשות המסים נאלצה להניח הנחות ולהסתמך על הגדרות קיימות של רשויות וחוקים אחרים, אשר טרם הביעו את עמדתם בתחום. הסתמכות על הגדרות קיימות וספק אם רלוונטיות, לשם ניתוח תחום חדש ודינמי תיצור בהכרח קשיים בעתיד לבוא, עת רשויות אלו יביעו עמדתם בפומבי.

ואכן בשנת 2019 פרסמה רשות ני”ע את דוח הועדה לבחינת אסדרה של הנפקת נכסים קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור. הרשות הבחינה בין 3 קבוצות של נכסים קריפטוגרפיים: 1. נכסים שנועדו לשמש כאמצעי תשלום, חליפין או סליקה (Currency) ; 2. נכסים שנועדו להעניק זכויות בעלות, חברות, השתתפות וכו’ במיזם (Security or Investments) ; 3. נכסים שנועדו להקנות זכויות שימוש בשירות או מוצר שמציע המיזם (Utility). בדוח הועדה הוסבר, כי הקביעה אם נכס קריפטוגרפי הוא נייר ערך תלויה בנסיבות המקרה ובמהות העסקה האמיתית, ואינה מבוססת על התווית המוצמדת לו. ככלל, נכסים מהקבוצה הראשונה (Currency) קרי נכסים שנועדו לשמש כאמצעי תשלום, סליקה או חליפין בלבד, לא ייחשבו לנייר ערך. אימוץ הגישה שתוארה בדוח רשות ני”ע גם על ידי רשות המסים תוביל דווקא להבחנה בין מיסוי ‘מטבעות התשלום’ לבין מיסוי יתר הנכסים הקריפטוגרפיים, ובמיוחד אלו שייחשבו כניירות ערך. התפתחויות ביצירת לגיטימציה של תחום הקריפטו ניתן לראות גם לאחרונה בצעדים של בנק לאומי ואחרים. בנוסף, ב 2021 פורסם ברשומות צו איסור הלבנת הון בנושא, בעקבותיו נראה שאפילו בנק ישראל מתרכך בנושא תוך קידום הפקדת כספים שמקורם בנכסים קריפטוגרפיים בבנקים בישראל תחת מגבלות ותנאים שיקבעו.

מובילה טכנולוגית

לאור החשיבות העצומה של תחום הקריפטו לעוצמת הכלכלה הישראלית על רקע ההתפתחות המואצת הכלל עולמית בנושא, שר האוצר סימן את התחום כבעל חשיבות לאומית וככזה שדורש בחינה כוללת. כצעד מתבקש נראה כי הגיעה העת שרשות המסים תבחן מחדש את עמדתה ביחס למטבעות הדיגיטליים תוך הבחנה בין ‘מטבעות התשלום’ לבין Security Tokens וה- Utility Tokens. כך ששני האחרונים ייחשבו כנייר ערך או כנכס, אולם שימוש ב’מטבעות תשלום’ כדוגמת הביטקוין לרכישת המטבעות הדיגיטליים האחרים לא יגרור אירוע חייב במס בישראל. בשורה התחתונה, גם אם תחום הקריפטו עדיין לא בשל לחלוטין, לרבים ברור כיום כי שם נמצא העתיד וישראל שנתפסת בעולם כמובילה טכנולוגית לא יכולה להרשות לעצמה שלא להתאים את הרגולציה שלה לעולם החדש.

(*) נכתב בשיתוף עם ניר הלפרין, מרכז לימודי המיסים בתוכנית לחשבונאות Accountech באוניברסיטת רייכמן