תחזית לתזרימי המזומנים העתידיים

לפני עריכת התחזית יש לבדוק האם מדובר בתחזית שהיא במונחים ריאליים (מנוטרלי אינפלציה) או במונחים נומינליים (ואז יש כביכול לתת ביטוי בתחזית להנחות לגבי שיעורי האינפלציה החזויים בעתיד).
עם הירידה בשיעורי האינפלציה שחלה בשנים האחרונות נחלשה ההצדקה לעריכת תחזית במונחים ריאליים, וכיום הנטייה היא לעריכת תחזית במונחים נומינליים.
חשוב להדגיש כי שיעורי ההיוון בהם נשתמש חייבים להיות מותאמים לסוג התחזית: שימוש במונחים נומינליים מחייב הצבת שיעורי היוון נומינליים, שהם גבוהים יותר בדרך כלל משיעורי ההיוון הריאליים. ומכאן להכנת התחזית הלכה למעשה.
הניתוח מחייב הערכות מפורטות לגבי הפעילות בכל אחת מן השנים הבאות. בדרך כלל מקובל לחלק את הניתוח לשתי תקופות: תקופה של 7-3 שנים קרובות, ויתרת התקופה, לגביה נערך היוון לפי הערכת “תזרים מייצג” בהיעדר יכולת אובייקטיבית לגבש תחזית מפורטת לטווח רחוק יותר.
אורך תקופת התחזית המפורטת נקבע לפי המידע אותו יכול מעריך השווי לאסוף. התזרים המייצג נגזר, בדרך כלל, מתזרים המזומנים לשנת התחזית המפורטת האחרונה.
התזרים המייצג מהוון לאינסוף, לפי שיעור היוון המבטא את מחיר ההון של החברה בניכוי שיעור הצמיחה הממוצע החזוי. היוון התזרים המייצג מהשנה היציגה אינסוף, הינו שקול להכפלת התזרים המייצג במכפיל והיוון המכפלה מתחילת השנה היציגה למועד ההערכה.

תזרים המזומנים לכל אחת מהתקופות הנכללות בתקופת התחזית המפורטת כולל, למעשה, את הרכיבים שלהלן:

א. הרווח התפעולי החזוי לפני פחת, מימון ומיסים של החברה.

ב. בניכוי הוצאות הפחת לצרכי מס הצפויות; למרות שהוצאות הפחת אינן כרוכות בתזרימי  מזומנים, הפחתה זו נעשית לצורך חישוב המס שבשלב הבא. בשלב (ד) תוספנה הוצאות פחת אלו לתזרים.

ג. בניכוי המס הצפוי לחול על יתרת הרווח התפעולי כפי שחושבה לעיל (לאחר שהופחתו ממנו הוצאות הפחת לצרכי מס).

סיכום ביניים של שלושת הרכיבים הנ”ל מבטא את הרווח התפעולי לאחר מס –

Net Operating Profit After Tax – NOPAT

ד. הוסף חזרה – הוצאות הפחת שנגרעו בשלב (ב) לעיל.

ה. פחות: הוצאות הוניות (CAPEX – Capital Expenditures), שהן השקעות צפויות בנכסים תפעוליים (מוחשיים ובלתי מוחשיים), נטו (תקבולים ממכירת נכסים תפעוליים מובאים בחשבון).

ו. פחות (ועוד) השינויים בהון החוזר.