עיתוי ההכרה בירידת ערך של השקעה ארוכת טווח בניירות ערך (”השקעת קבע”), הינו עניין חשבונאי רגיש ביותר. כללי החשבונאות עד כה דרשו להכיר בהפסד מירידת ערך רק כאשר מדובר בירידה שאינה נושאת אופי זמני, ומנהלי החברות האופטימיים מטבעם נטו לראות כמעט בכל ירידת ערך כירידה זמנית מה שגם הסתדר מצוין עם האינטרס הדיווחי שלהם.
המעבר ל-IFRS אינו נושא עימו פתרון מלא לבעיה. לעניין זה, השקעת קבע במניות או במקרים מסוימים באג”ח, מכונה ב-IFRS כנכס פיננסי זמין למכירה ( available for sale ). הטיפול בנכס זמין למכירה נשען בשינויים מסוימים על ”פטנט” אמריקאי מתחילת שנות ה-90 , לפיו הנכס הפיננסי נמדד מצד אחד בהתאם לשווי הוגן אך מצד שני השינויים בשווי ההוגן נזקפים לקרן הונית עד למועד המימוש או בעת ירידת ערך שאינה בעלת אופי זמני. הרציונאל מאחורי ”יצור כלאיים” זה הוא הרצון להציג במאזן את הערך הרלבנטי של ההשקעה מצד אחד, אך מצד שני לא ליצור תנודתיות עודפת בדוח רווח והפסד לאור האסימטריה הנובעת מכך שמרבית ההתחייבויות במאזן אינן נמדדות לפי שווי הוגן.
נשאלת השאלה איפוא, כיצד קובעים אם ירידת הערך נושאת אופי זמני בלבד? כללי החשבונאות האמריקאיים הותירו כאן טווח לא מבוטל של שיקול דעת. ניתן למצוא דוגמה מוחשית ואקטואלית למדיניות חשבונאית קריטית זו בתיק ההשקעות של בנק הפועלים בניירות ערך מגובי משכנתאות (MBS),שם מיושמים הכללים האמריקאיים. ירידת הערך עליה דיווח הבנק בדוחות הכספיים לשנת 2007 בתיק ה-MBS(כ-600 מיליון שקל), כולה, טופלה על ידו כירידה זמנית ולכן לא באה לידי ביטוי בדוח רווח והפסד. לאחרונה דיווח הבנק על ירידת ערך נוספת בתיק ה-MBS של 224 מיליון דולר, אך לא ציין כיצד תטופל בדוחות הכספיים של הרבעון הראשון – האם כזמנית או לא? עם זאת, הבנק הותיר לעצמו את האופציות פתוחות בכך שהדגיש בדיווח המיידי כי להערכתו ירידות ערך אלו אינן משקפות את הערך הכלכלי האמיתי של התיק, בהנחה של המשך החזקתו לטווח ארוך ועד מועדי הפירעון.
המקרה המדובר של בנק הפועלים ממחיש היטב את טווח שיקול הדעת הטמון בטיפול החשבונאי לפי הכללים האמריקאיים. עם זאת, ההתייחסות בתקינה הבינלאומית שונה במקצת. ה-IFRS אינו משתמש במונח ”שאינה בעלת אופי זמני”, אלא קובע כי ירידת הערך תוכר בדוח רווח והפסד אם היא משמעותית או מתמשכת. ניתן לראות זאת גם כך, התקינה הבינלאומית מסתכלת יותר על המצב הקיים מאשר על העתיד, מה שעשוי לצמצם את מרחב שיקול הדעת. על אף שה-IFRS אינו נוקב בתקופת זמן מסוימת או בשיעורים מסוימים, נראה כי קביעת תקופת ארוכה משנה כלא מתמשכת או קביעה של ירידה של יותר מעשרים אחוזים ביחס לעלות המקורית שלא משמעותית, אינן סבירות בעבור חברות שמיישמות את ה-IFRS.
אין עוררין כי הירידות בבורסה בתקופה האחרונה על רקע המעבר ל-IFRS צפויות לחדד את נושא ”משמעותית או מתמשכת” בדוחות של החברות לרבעון הראשון, אל מול התמריץ הדיווחי הברור והמוכר של המנהלים שלא להכיר בירידות הערך בדוח רווח והפסד. יתר על כן, גם הקביעות של ה-IFRS לפיהן לאחר שהוכרה ירידת ערך לראשונה, כל ירידת ערך עוקבת תטופל כמתמשכת וכן כי ירידת הערך במכשירים הוניים לא חוזרת לדוח רווח והפסד, מוסיפות לתמריץ הנ”ל.
יש בכוחו של ה-IFRS לשפר באופן משמעותי את המצב הקיים, אך לצורך כך יש לצפות מההנהלות בארץ לפתח מדיניות חשבונאית ברורה לגבי השיעור המינימאלי של ירידת ערך אותו הן רואות כמשמעותי ולגבי תקופת הזמן אותה הן רואות כמתמשכת. לעניין זה, לא ניתן להסתפק בישום הדוק ועקבי של המדיניות הזו אלא יש לתת לה גילוי בדוחות הכספיים.
לסיום וכדי שלא ישתמע אחרת, הטיפול ב-IFRS בנושא התיק הזמין למכירה, סובל מהתחלואים הרבים של התקינה האמריקאית והפתרון האמיתי טמון בביטול השיטה הקיימת ומעבר גורף בעתיד למדידה של כל המכשירים הפיננסיים לפי שווי הוגן תוך זקיפת השינויים לדוח רווח והפסד.