בשלב הפיתוח נרשמות רק הוצאות; במכירות – רק הכנסות
לצורך הטיפול במו”פ, מבצע ה-IFRS הבחנה בין שלב המחקר, שבו נזקפות העלויות כהוצאות, לבין שלב הפיתוח שבו מהוונות העלויות לנכס בלתי מוחשי רק לאחר השגת ישימות טכנולוגית (technological feasibility) ובהתקיים תחזית ברורה להטבות כלכליות. אי הוודאות בפרויקטים אלה מובילה לכך שעיקר העלויות אינו עומד בתנאים להיוון.
צ’ק פוינט, למשל, שמיישמת את הכללים האמריקאיים לתעשיית התוכנה, שדומים במהותם, מכירה בכל עלויות המו”פ כהוצאה מאחר שעלויות שמתהוות לאחר שמושגת הישימות הטכנולוגית – השלמת אבטיפוס פועל (working model) ועד לנקודה שבה המוצר מוכן – אינן משמעותיות. מנגד, פיתוח תוכנה לשימוש עצמי, שנפוץ בחברות פיננסיות, בדרך כלל עומד בתנאים להיוון. כך למשל, רק ב-2009 היוונה מגדל פיתוח עצמי של תוכנות בגובה 81 מיליון שקל.
בענף התרופות רמת הוודאות נמוכה אף יותר: התנאים להיוון לא נחשבים כמתקיימים לפני קבלת אישור לשימוש בתרופה, אף שעיקר העלויות מתהוות לפני כן. בחברת קמהדע, שזכתה לאישור ה-FDA ואינה מהוונת עלויות פיתוח, יתרת ההפסד המצטברת לרבעון השני היא כ-300 מיליון שקל, ומובילה להון עצמי של כ-113 מיליון שקל, בעוד שווי השוק גדול כמעט פי חמישה.
חברה שעומדת בתנאים להיוון היא התעשייה האווירית שמהוונת עלויות פיתוח רישיונות להסבת מטוסי נוסעים למטען ופיתוח מטוס G250 ב-2009. העלויות שהוונו הסתכמו בכ-34 מיליון שקל ויתרת הנכסים הבלתי מוחשיים בפיתוח הסתכמה ב-81 מיליון שקל. עלויות פיתוח המטוס, למשל, הוונו לאחר שנבחנה ישימות טכנולוגית ועמידה בתכנון המוקדם לאור ניסיון קודם בפיתוח וייצור מטוסים, כמו גם קיום שוק למטוס על פי סקרי שוק.
נושא נוסף שמשפיע על חברות המו”פ הוא הטיפול במענקי מדען: בהתאם ל-IFRS, מענק שהתקבל מוכר כהתחייבות על בסיס התחזית להחזרו, כשההפרש בין התמורה שהתקבלה מהמדען להתחייבות שמוכרת במאזן ועדכונה מוכרים כהתאמות להוצאות המו”פ.
אין בהכרח הקבלה בין רישום הכנסות מהמענק לטיפול בהוצאות המו”פ כפי שהיתה בעבר, אז נרשמו המענקים כהקטנת הוצאות המו”פ במועד קבלתם ומנגד התמלוגים למדען הגדילו את עלות המכר רק במועד ההכרה בהכנסה. לדוגמה מפתחת התרופות ביוליין הגדילה ב-2009 את הוצאות המו”פ שלה בכ-9 מיליון שקל כתוצאה מיצירת התחייבות לתמלוגי מדען, בעקבות הסכם המסחור. עם זאת, הנחות הבסיס צריכות להיות תואמות: חברת אקסלנז ביוסיינס, למשל, תיקנה את דו”חותיה בשנה שעברה כדי להגדיל את ההתחייבות למדען בכ-10 מיליון שקל, לאור התחזית החיובית שהובאה בחשבון בבדיקת ירידת ערך של הנכס.
קשה להתעלם מהפספוס של חשבונאות המו”פ. העיוות בדו”חותיהן כפול: הן בשלב הפיתוח שבו נרשמות רק הוצאות והן בשלב המכירות שבו נרשמות רק הכנסות, ללא הקבלת הוצאות, והוא מתחדד לאור העובדה שרכישת מו”פ בתהליך מוכרת כיום כנכס. נראה כי הפתרון טמון בהיוון העלויות על בסיס תפישת התוחלת במקביל לבדיקת ירידת ערך.