הירידות החדות בשווקים הפיננסיים גורמות להפסדים גדולים בקופות הפנסיה והפיצויים. ואולם מבחינת רוב החברות אין להיבט הפנסיוני משמעות, מכיוון שההפסדים “מועמסים” על גב העובדים. כלומר, החברות משלמות סכומים חודשיים לגופים חיצוניים – כמו קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה – הפוטרים אותן מחבות עתידית.
גם היבט הפיצויים אינו צפוי להשפיע באופן משמעותי על חברות רבות. זאת, מאחר שהעובדים חתומים על “סעיף 14” המעביר אליהם את החשיפה, וכן בשל התייחסות חשבונאית לביטוחי מנהלים מסוימים.
הפסדי הקופות רלוונטיים רק לחברות עתירות כוח אדם, בעלות מחויבות ישירה לפנסיה או לפיצויים של עובדיהן. במאזן של חברות אלה יש התחייבות אקטוארית, הנמדדת באופן עקרוני בהתאם לערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הצפויים להיות משולמים בעתיד, בהתבסס על הנחות פיננסיות ודמוגרפיות רבות. בנוסף, מנוכה מהתחייבות זו השווי ההוגן של נכסי הקופה, המיועד לכיסוי המחויבות – כאשר קיימת כזו.
אף שבמקרים אלה חשופות החברות להפסדי הקופות, ה-IFRS מספק להן הגנה חשבונאית. כדי להבין כיצד פועלת ההגנה, יש להבחין בין שני סוגים של שינויים שחלים במהלך תקופת הדיווח בערך ההתחייבות נטו.
הסוג הראשון הוא שינויים שנובעים מחלוף הזמן, כמו גידול בהתחייבויות, הנובע מצבירת זכויות במהלך התקופה, וגידול בנכסי הקופה, הנובע מהתשואה הצפויה בתחילת התקופה. הסוג השני נובע משינויים שחלו בהנחות האקטואריות במהלך התקופה, כמו שינויים בשיעור הריבית להיוון, שינויים בתוחלת החיים הצפויה והבדלים בין התשואה בפועל על נכסי הקופה לבין זו שהיתה צפויה. הסוג השני של השינויים מכונה “רווחים / הפסדים אקטואריים”.
בעוד השפעות השינויים הנובעים מחלוף הזמן נזקפות באופן שוטף לדו”ח רווח והפסד, ה-IFRS מאפשר לטפל ברווחים או בהפסדים אקטואריים בכמה שיטות חשבונאיות. השיטה הבסיסית היא זקיפה של אותם הפסדים או רווחים באופן שוטף לדו”ח רווח והפסד; אך שיטה זו מיושמת רק בחברות שבהן ההשפעות אינן משמעותיות. שיטה נוספת נקראת שיטת המסדרון (Corridor), והיא מבצעת השטחה משמעותית של הרווחים או ההפסדים האקטואריים באמצעות טכניקה חשבונאית הדוחה את ההכרה בהם.
דוגמה בולטת להתחייבויות פנסיוניות משמעותיות ולשימוש בשיטת המסדרון נמצאת בדו”חות של חברת החשמל. לחברה מחויבות לפנסיה והטבות לעובדים בסך כ-24 מיליארד שקל, ונכסי קופת הגמל המרכזית לקצבה המוצגים בניכוי הם כ-17 מיליארד שקל. כדי להבין באיזה סדר גודל מדובר, הרי שכל הפסד של 1% בקופה מפחית את נכסיה בכ-170 מיליון שקל.
עם זאת, יישום שיטת המסדרון מביא לדחייה כמעט מלאה של הפסדים אלה. כך למשל, אף שבמחצית הראשונה של 2008 נוצרו לחברת החשמל הפסדים אקטואריים של כמיליארד שקל בגין מרכיב המחוייבות, כולם נדחו – ולכן לא השפיעו על מדידת ההתחייבות ועל התוצאות המדווחות.
השיטה השלישית, שהיא הנפוצה ביותר בחברות עתירות כוח האדם בישראל, היא לזקוף את הרווחים וההפסדים האקטואריים באופן ישיר ליתרת העודפים. היתרון הדיווחי של שיטת זו – המיושמת למשל בבזק, מכתשים אגן, בז”ן וכי”ל – הוא מניעת כל השפעה על דו”ח רווח והפסד. ואולם חסרונה הוא השפעתה המלאה על ההון העצמי.
אף שהצידוק החשבונאי של שתי השיטות האחרונות מוטל בספק, מדובר בהקלה משמעותית, שבלעדיה היו צפויים הפסדים גדולים בדו”חות הכספיים הקרובים של החברות. מי שאינו מיישם את ה-IFRS – ולכן אינו נהנה מההקלה – הם הבנקים בישראל, שמרגישים זאת היטב. כבר פורסם שבנק לאומי עתיד לרשום הפסד של יותר מ-100 מיליון שקל ברבעון השלישי בגין קופת הפיצויים שלו, וזה עוד לפני השפעות “אוקטובר השחור”.