כך עובדי הנמלים סידרו לעצמם עוד מיליארד שקל

ההפקדות הפנסיוניות לעובדים בנמלי חיפה ואשדוד גבוהות מההתחייבות האקטוארית

הדו”חות הכספיים של חברת נמל אשדוד וחברת נמל חיפה מגלים נתון מדהים – בשני הנמלים קיימת יתרה עודפת של הפקדות לתשלומי פרישה ופנסיה של כמיליארד שקל. היתרה העודפת נחשפה בעיקרה בעקבות תיקון טעות באופן המדידה של ההתחייבויות והנכסים הקשורים לזכויות עובדים, שבוצע בדו”חות הכספיים לשנת 2010 בדרך של הצגה מחדש.

הרקע לעודף הוא הרפורמה בנמלי הים ב-2004 שבעקבותיה בוטלה רשות הנמלים והוקמו חברת נמל אשדוד וחברת נמל חיפה במקביל לחברת נמל אילת. חברות הנמל מפעילות את הנמלים ומעניקות בהם שירותי נמל מכוח כתב הסמכה לתקופה של 49 שנה. במטרה ליצור הפרדה תאגידית בין תפעול הנמלים לניהולם ולפיתוחם, הוקמה במסגרת הרפורמה חברת נמלי ישראל (חנ”י), שתפקידה לנהל ולפתח את המקרקעין ואת תשתיות הנמלים, וחברות הנמל משלמות לחנ”י דמי שימוש בגין נכסי המקרקעין.

בעת הקמתן קלטו חברות הנמל את העובדים הרלוונטיים לפעילותן. כך, חברת נמל אשדוד קלטה את רוב עובדי נמל אשדוד וחלק מעובדי המשרד הראשי של רשות הנמלים. העסקתם של עובדים אלה מוסדרת בעיקרה בסדרה של הסכמי עבודה קיבוציים שנחתמו סמוך לאותו מועד. בהסכמים אלה נכללו מרבית הוראות ההסכמים הקיבוציים של עובדי נמל אשדוד, שהונהגו בתקופת רשות הנמלים, ונקבעו בהם תנאי העסקה נוספים, לרבות מענקי מעבר, מנגנוני עדכון שכר בעתיד ודרך ניהול הסדרי הפנסיה של עובדי החברה.

כמו כן, הועברו לחברה הכספים המיועדים לתשלום הפנסיה התקציבית שהפרישה במשך השנים רשות הנמלים לטובת עובדי נמל אשדוד וכן יתרות כספיות המיועדות לתשלום דמי חופשה, דמי מחלה וכספים עבור עובדים בפנסיה צוברת ותיקה. ככלל היה ניתן לצפות כי סכומי היעודות שהועברו יהיו שווים בקירוב ליתרת ההתחייבויות שהועברו.

המעבר של שני הנמלים בשנים האחרונות לדיווח לפי IFRS, כחלק מתכנון לבצע הנפקה בעתיד, מאפשר לבדוק במהימנות גבוהה יחסית את היקפי הכספים שהופקדו להבטחת זכויות העובדים לעומת ההתחייבויות האקטוארית בגינם. בדו”חות 2010, שכבר ערוכים לפי ה-IFRS, ביצעו שני הנמלים תיקון טעות משמעותית בחישוב יתרת ההתחייבות ויתרת הנכסים ביעודה, ובעקבותיו נחשף עודף עצום.

כפועל יוצא מכך, יתרת היעודה לסיום יחסי עובד מעביד בחברת נמל אשדוד לתום 2011 הסתכמה בכ-1.6 מיליארד שקל – מול התחייבות אקטוארית לסיום יחסי עובד מעביד של כ-966 מיליון שקל בלבד. כלומר מדובר בעודף הפקדות של 65%. בנמל חיפה המצב לכאורה מוזר אף יותר: יתרת היעודה לסיום יחסי עובד מעביד לתום 2011 הסתכמה בכ-724 מיליון שקל מול התחייבות אקטוארית לסיום יחסי עובד-מעביד של כ-260 מיליון שקל בלבד. במקרה זה מדובר בעודף הפקדות של 178%.

השוואה זו אף מהווה לכאורה הצגה בחסר של הפער האמיתי לאור העובדה כי לצורך מדידת ההתחייבות האקטוארית ב-IFRS נעשה שימוש בריבית חסרת סיכון. מדידה זו של ההתחייבות מובילה מבחינה מעשית להצגה ביתר של ההתחייבות, שהרי סביר כי בטווח הארוך נכסי התוכנית ישיגו תשואה גבוהה יותר מתשואה חסרת סיכון.

שתי החברות השמיטו במכוון מדו”חותיהן הכספיים המפורסמים באתר האינטרנט של רשות החברות ממשלתיות את הביאורים המתייחסים להתחייבות וליעודה הנ”ל, לרבות ביחס לתיקון הטעות, כך שקשה לבצע ניתוח מעמיק של הנתונים. כך, לא ניתן ללמוד על ההפקדות בשנים האחרונות וכן לא ניתן לגלות את גובה הסכומים שזמינים למשיכה על ידי חברות הנמל, אם בכלל.

בכל מקרה, ניתן לראות במאזנים כי חברות הנמל אינן מבצעות קיזוז של היעודה מההתחייבות האקטוארית. הדבר נובע כראה מאי עמידה של היעודה בהגדרה המחמירה של “נכסי תוכנית” ב-IFRS, שמתירה לקזז מההתחייבויות לזכויות עובדים רק כספים שמבחינה מעשית שייכים לעובדים ולא לחברה. כך, חברת נמל אשדוד מדווחת כי עיקר היעודות לתשלום ההתחייבויות לפרישה ופנסיה אינו עומד בהגדרה של נכסי תוכנית ב-IFRS. כדי שההפקדות ייחשבו נכסי תוכנית נדרש להחזיק את היעודה בקרן משפטית שזו מטרתה וכן שלחברה המפקידה לא תהיה גישה לכספים למטרות אחרות – להוציא מקרה של עודף.

היבט נוסף של אי העמידה בהגדרה של נכסי תוכנית הוא היבט המדידה, מאחר שבהתאם ל-IFRS נכסי תוכנית נמדדים לפי שווי הוגן בלבד. במקרה של אי עמידה בהגדרת נכסי תוכנית, היעודות אמורות להימדד לפי הכללים החשבונאיים הרגילים עבור נכסים פיננסיים ולא בהכרח לפי שווי הוגן. לאור השמטת הביאורים הרלוונטיים, קשה להבין לגמרי מהו בסיס המדידה של נכסי התוכנית בחברות הנמל.

כך, מדו”חות נמל חיפה ל-2010 ניתן לכאורה להבין כי הנכסים המיועדים לכיסוי, שחנ”י מנהלת בפיקדונות החשב הכללי ובפיקדונות בבנקים למשכנתאות, נמדדים על בסיס שווי הוגן ולא על בסיס עלות מופחתת. ייתכן שמצב דברים מוזר זה נובע מייעוד רטרואקטיבי של היעודה לשווי הוגן בהתאם ל-IFRS לאור א-סימטריה במדידה. גם אם בפעולה זו יש היגיון, היא אינה טריוויאלית מבחינה חשבונאית מאחר שבסיס המדידה של ההתחייבות האקטוארית עדיין אינו שווי הוגן.

ניהול לא אופטימלי

מהתמונה המשתקפת בדו”חות הכספיים עולה אפוא כי הנמלים נמצאים במצב של הפקדות ביתר בשיעורים ניכרים. לעניין זה, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ב-2005 בין חברת נמל אשדוד למשל לבין ההסתדרות קיימת התייחסות למצב של עודף אקטוארי שלפיה אחרי הפחתת ההפקדה החודשית לאפס, אם נשאר עודף של יותר מ-9.77% מההתחייבות האקטוארית, ניתן למשוך אותו. השאלה המתבקשת במצב דברים זה היא מדוע הנהלות הנמלים אינן מושכות את הכספים המופקדים ביתר.

מבחינת עובדי הנמלים מדובר כמובן במצב מצוין: לא זו בלבד שהם אינם משתתפים בעלות הפנסיה ואינם נושאים בסיכוני התשואות של ההפקדות – כמו במקרה של עובדים רגילים בפנסיה צוברת – אלא גם שהמחויבות כלפיהם מגובה ב-100% יעודה בתוספת כרית ביטחון של הרבה יותר מ-9.77%.

מצב של הפקדות ביתר ניתן לראות כיום גם בחברת החשמל, אם כי ברמה נמוכה הרבה יותר. לתום הרבעון הראשון של 2013 השווי של נכסי התוכנית בחברה החשמל הוא כ-23.6 מיליארד שקל, בעוד הערך הנוכחי של המחויבות האקטוארית הוא 21.5 מיליארד שקל. עודף ההפקדות מסתכם ב-2.1 מיליארד שקל כ-10% מגובה ההתחייבות ברוטו. בהתאם למצב המשפטי בחברת החשמל, אם מתקיים עודף אקטוארי הוא ייוותר בקופה עד לעודף מרבי מותר בגובה 25%.

אגב, חברת החשמל מסבירה את הפער בהבדלים בין אופן המדידה של ההתחייבות האקטוארית בקופת הגמל לפי כללי משרד האוצר, שלפיה מתבצעות ההפקדות, לבין אופן מדידת ההתחייבות לפי כללי החשבונאות. חברה החשמל מציינת כי עיקר השוני הוא בגין הנחת הגידול הריאלי בשכר: החברה מחשבת את ההתחייבויות לפי מודל התפתחות אישי של העובדים, ואילו אקטואר הקופה מיישם הנחת גידול ריאלי הכוללת התייחסות לגידולי שכר צפויים.

אם נחזור לחברות הנמל, הרי שמצב הדברים הקיים אינו טריוויאלי ומעיד בלשון המעטה על התנהלות בלתי אופטימלית שלא לומר זלזול בכספי ציבור, שהרי ניתן היה לתעל את הכספים למטרות אחרות או לחלוקת דיווידנדים לבעלי המניות כדי להקל על המצוקה התזרימית של ישראל. במצב דברים כזה, מקנן אף החשש, כמו שהיה בשנים האחרונות בחברת החשמל, שהמצב הקיים יעודד את העובדים לדרוש שיפור של תנאי הפרישה תוך “ניצול” הסכומים העודפים.

לאור השמטת הביאורים הרלוונטיים קשה להבין את מקור הטעות שנפלה בהערכות האקטואריות של הנמלים, לרבות אם התרחשה לפני הרפורמה והקמת החברות ב-2005 או אחריה. עם זאת, מאחר שבנמל חיפה בעקבות תיקון הטעות ב-2010 תוקנה גם יתרת קרן ההון שנוצרה במעבר בגין עודף הנכסים על ההתחייבויות שהועברו לחברות הנמל – ניתן להסיק כי עיקר הסכום העודף היה קיים כבר ביום המעבר, דבר המעיד כי המדינה הקימה את החברה מלכתחילה בעודף. מכאן עולה השאלה מדוע לא מוחזרים למדינה סכומי ההפקדות העודפים העצומים האלה כשהתגלתה הטעות? שאלה זו עשויה גם להעיד על חוסר אחריות של המדינה בניהול כספיה.

חוסר שקיפות חשבונאית

המצב שבו חברות ממשלתיות בישראל – שבעל המניות שלהן הוא הציבור משמיטות באופן מכוון מידע כה חיוני, הוא בלתי מתקבל על הדעת. בעיה קשה קיימת גם בתזמון המידע לציבור: כך, נכון לעכשיו הדו”חות הכספיים האחרונים שזמינים לציבור הם של 2011, פיגור של שנה וחצי. לשם השוואה, חברה ציבורית נדרשת לפרסם את הדו”חות הכספיים השנתיים בפיגור מקסימלי של שלושה חודשים בלבד מיום המאזן.

גם בהעדר הוראה מפורשת שמחייבת את החברות הממשלתיות, שאינן כפופות לחוק ניירות ערך, לפרסם את דו”חותיהן הכספיים, המדינה כבעלת מניות נדרשת לכאורה לעשות כן. לדירקטוריון החברה הממשלתית חובת דיווח לבעלי המניות – במקרה זה רשות החברות הממשלתיות, שמקבלת מן הסתם את הדו”חות המלאים, וזכותה לכאורה להציג את המידע המלא לציבור. זאת כמובן בהתעלם מכך שניתן לראות את הציבור הרחב כבעל המניות – ולכן חובת הדיווח של הדירקטוריון היא אליו ישירות.

ללא קשר לשאלה אם נדרשים בנושא הליכי חקיקה, ואם כן מדוע הם מתעכבים, מצב הדברים הנוכחי הוא בלתי מתקבל על הדעת. בעידן המודרני ראוי שכל חברה ממשלתית בישראל תפרסם לציבור באופן מסודר דו”חות כספיים שנתיים ורבעוניים לפי IFRS, כמו חברה ציבורית רגילה, בפערי זמן מקובלים. צריך לזכור כי מעבר לנורמות בסיסיות, ניהול יעיל של גופים ציבוריים לא יתקיים בלי שקיפות חשבונאית.