מצנח זהב במסווה של אי תחרות

תשלום בגין אי תחרות למנכ”ל עלול להתפרש כדמי פרישה מוסווים

הדיווח של סלקום על תשלום המשכורת למנכ”ל היוצא עמוס שפירא עבור אי תחרות מחדד את המתח בין המונחים שבהם משתמשים כדי להצדיק תשלום למנהלים בעת פרישה למהות הכלכלית שלהם, המשתקפת בדו”חות הכספיים.

ראשית חשוב להבין כי עלות מסוימת מוכרת כהוצאה רק אם היא אינה יוצרת נכס חשבונאי. כדי להכיר בנכס חשבונאי נדרשת שליטה במשאב כלכלי שממנו צפויות לנבוע הטבות כלכליות.

בהתאם לכך, תשלום שחברה מבצעת בעבור הסכם אי תחרות אמור להיות מבחינתה נכס בלתי מוחשי כל עוד הוא מניב לה תועלת כלכלית שאמורה להתבטא בתרומה להכנסות. לדוגמה, הכרה בנכס בלתי מוחשי בגין הסכם אי תחרות מתרחש לעתים קרובות במסגרת צירוף עסקים, כשבמסגרת הרכישה המוכר מתחייב להימנע מלהתחרות בחברה לתקופה מסוימת. כך, שופרסל הכירה בנכס בלתי מוחשי בגין אי תחרות בעת רכישת סניפי שופרסל אקספרס. נכס זה מופחת על פני תקופת האי תחרות (שלוש-חמש שנים) ויתרתו לתום 2011 היא כ-3 מיליון שקל.

כשהתשלום בגין אי תחרות מתבצע למנכ”ל בעקבות פרישה, קיים חשש שהסכום מייצג דמי פרישה מוסווים. על רקע זה, מעניין לראות כי בפרקטיקה במקרים רבים תשלומי אי תחרות למנכ”לים בעת פרישה מטופלים דווקא כהוצאה מיידית ולא כנכס – כמצופה מסכום שהחברה הוציאה למניעת תחרות עתידית. כך, שטראוס הכירה ב-2009 בהוצאה של 3 מיליון שקל (ולא בנכס) בגין הסכם אי תחרות לתקופה של 12 חודשים שנחתם עם פרישתם של המנכ”ל, ארז ויגודמן, והמשנה למנכ”ל, אבי בן אסיאג.

השימוש במונח “אי תחרות” מסייע לעתים לשווק ביתר קלות את מצנח הזהב. מעבר לכך, שימוש במונח זה נובע מצורכי מס. הפורש יכול לדווח על התקבול כרווח הון שחייב בשיעור מס שנמוך במחצית משיעור המס השולי על השכר – ומבחינת החברה המשלמת, ההוצאה תוכר לצורכי מס על פני תקופת אי התחרות.

אם נחזור כעת למקרה של עמוס שפירא, שסיים את תפקידו כמנכ”ל סלקום בתום 2011, ובהתאם לתנאי הפרישה זכאי לשכר גם ב-2012, הרי שסלקום מדווחת כי בהסכם שנחתם עמו בינואר 2012 סוכם גם על סעיף אי תחרות עד 2013 תמורת המשך תשלום השכר בשנה זו.

בדו”חות הכספיים לתום 2011 הכירה סלקום בהפרשה (התחייבות) בגובה 4.2 מיליון שקל בגין תנאי הפרישה של שפירא, וניתן להסיק מכך שמדובר לכאורה בסכום ששקול במהותו לשכר של שנתיים – לאור עלות העסקתו החודשית הממוצעת שהסתכמה ב-2011 בכ-196 אלף שקל. אם נתעלם מהבעייתיות של ההכרה החשבונאית בהסכם כבר בדו”חות ל-2011, שהרי נחתם רק בינואר 2012, המשמעות הנגזרת היא שסלקום מתייחסת לאי התחרות של שפירא כחלק מהתשלומים בגין סיום העסקתו ולא כנכס שמייצר לה תועלת כלכלית.