פורום שווי הוגן FVF, המרכז הבינתחומי הרצליה
1 בפברואר, 2018
עד כמה המתודולוגיות של מחירוני הרכב משקפים שווי הוגן ומה ההשלכות הריאליות של כך. שוק הרכב בולט בשנים האחרונות ורק בשנתיים האחרונות ראינו שיא במכירות רכבים חדשים – כ- 280 אלף כלי רכב בכל שנה. לפי ההערכות לפחות מחצית מהם נרכשים באשראי בנקאי וחוץ בנקאי, אליהם ניתן להוסיף את הרכישות של חברות הליסינג שגם הן ממומנות ע”י הבנקים ושוק ההון. גם חברות הליסינג עצמן נכנסו בשנים האחרונות לתחום מימון הרכבים ובחלק מחברות הליסינג אנו רואים מגזר פעילות חדש ומשמעותי של מכירות “אפס קילומטר”. כמובן שהרקע לכך הוא סביבת הריבית האפסית, כשהביטחון להלוואות הוא בין היתר כלי הרכב עצמו ומן הסתם לשוויו ההוגן יש משמעות לצורך קביעת ערך הביטחון. רכב חדש הפך להיות סוג של מצרך יסוד, מה שמעלה חשש שהציבור רוכש מעבר ליכולת שלו. ביוני 2017 פרסם הפיקוח על הבנקים הנחיות שמטרתן הייתה לחדד את נושא בדיקת הסיכונים של תחום הרכב ככלל ואשראי צרכני בפרט. לפי הערכות מסוימות, החידודים האלו, אשר היו בגדר המלצות בלבד, השפיעו במידה מסוימת על הקושי במתן האשראי ומיתנו מעט את התנופה, אם כי שמעתי גם מידע אחר לפיו התופעה לא באמת התמתנה. יש לציין כי לפי הדוח של בנק ישראל – המערכת הפיננסית חשופה לענף הרכבים בהיקף של 40 מיליארד שקלים.
למעשה, הנתון הבסיסי והשימושי בשוק הרכב זה הנושא של המחירון. שני המחירונים המרכזיים היום בישראל- לוי יצחק ויד 2 . נדבר על המתודולוגיות של המחירונים האלו, מפני שיש להם השלכות רבות. המחירונים משמשים לחישוב הבטוחות שמבוסס על שווי הרכבים להלוואות צרכניות ובנקאיות וכן גם אג”ח של חברות הליסינג, שנמצאות כידוע ברמות מינוף גבוהות מאד. נושא זה הוא מעבר לסיכוני האשראי של המערכות, למעשה המחירון משפיע על האדם הפרטי. בחישוב של שווי שימוש הייתה מהפכה של מיסוי, אבל שווי השימוש של רכבים מתבסס על המחיר הרשמי של היבואנים. מס הכנסה מקבל מהיבואנים את המחירים הרשמיים, לאו דווקא את המחירים שהרכבים החדשים נמכרים בהם בפועל, כלומר לפני הנחות. המחיר הזה הוא למעשה המחיר ההתחלתי של המחירון, כלומר יש קשר ברור בין מחיר של רכב חדש למחיר של רכב משומש, כך שנקודת המוצא של המחירון הוא המחיר רשמי לפני הנחות. אם המחיר גבוה מהמחיר בפועל לכאורה הצרכנים משלמים שווי שימוש גבוה יותר.
בהיבט של הצרכן הפרטי מדובר בנושאים כגון ביטוח רכב- החל מהחישוב של הפרמיה עצמה ועד האירוע ביטוחי וגובה הפיצוי שמתקבל. למיטב הבנתי, חברות הביטוח עובדות לפי המחירון של לוי יצחק. למעשה, ככל שהמחירון הזה לא מדויק גם הפרמיה לא מדויקת וכך הלאה. למחירון יש השלכות אדירות על הדוחות הכספיים של חברות הליסינג- הרכבים בליסינג התפעולי נמצאים תחת הקטגוריה של רכוש קבוע ונדרשים להיות מופחתים על בסיס ערך השייר שלהם בתום שלוש שנים. ערך השייר לפי ההגדרה החשבונאית שלו, מחושב לפי המחיר שניתן למכור את הרכב במצבו העתידי נכון לעכשיו, ועולה השאלה כיצד הדבר מחושב. הדוחות הכספים של חברות הליסינג הם מעין מראה לאיכות המחירון- ככל שהחישוב של ערך השייר הוא מדויק ונכון, יש צפי שבמועד המכירה של הרכב בתום שלוש השנים הרווח ישקף את עלויות המכירה בלבד. כלומר, בדוח רווח והפסד של חברת ליסינג מצפים שהרווח הגולמי ממכירת הרכבים המשומשים יהיה מזערי יחסית, בגובה עלויות המכירה. ככל שיש הפסד ניתן ללמוד מכך שאומדני הפחת לא היו מדויקים. חשוב להדגיש כי לפי IFRS יש חובה לעדכן את ערך השייר במידת הצורך להבדיל מהמצב שהיה בעבר בו חברות “נתקעו” עם אומדנים בלתי רלוונטיים.
רשות ני”ע בדקה את הנושאים האלו בשנה האחרונה, וממה שאני יודע חברות הליסינג מבצעות התאמות משמעותיות למחירון, כאשר התערבות הרשות חידדה זאת. ככל שבחברות הליסינג מבצעים התאמות לחישובי הפחת על המחירון, זה נותן בבואה לגבי רמת הדיוק שלו. מזמן לא ראיתי נושא שיש לו כל כך הרבה השלכות רוחביות. למחירון יש השלכות על היבואנים שכן נקודת הפתיחה זה
המחיר שבו הם מוכרים את הרכבים, על חברות הליסינג שמוכרות את הרכבים באפס קילומטר ומחשבות את הוצאות הפחת, על חברות הביטוח, על המדינה שגובה מס על מכירות רכבים.
בראייה מתודולוגית, במונחים שלנו, בדירוג השווי ההוגן, 13 IFRS קובע דירוג של שלוש רמות של שווי הוגן. ברמה הראשונה לא ניתן להימצא, משום שהרמה הזו עוסקת בשוק פעיל במוצר הומוגני לכלי רכב משומש (“יד ראשונה מרופא”). השאלה המרכזית שעומדת מאחורי הדיון הזה היא האם מדובר ברמה השנייה- האם הנתון מבוסס שוק שרמת ה-adjustments היא מינורית יחסית. בתפיסה של 13 IFRS ככל שההתאמות לשוק יותר מהותיות ודומיננטיות, גם אם יש שימוש במחיר שוק אבל ישנן התאמות משמעותית, זה מוריד לדרגה הנחותה של שווי הוגן שזו הרמה השלישית. אבל חשוב להבין שכל הרמות צריכות לשקף את השווי ההוגן- המחיר בין קונה מרצון למוכר מרצון. ישנה טענה, שרואים אותה בעיתונים, שמחירון לוי יצחק גבוה ב 10%-15% מערכי השוק. בנוסף, בסוף השבוע האחרון ד”ר שמואל חרל”פ, יו”ר כלמוביל אמר ל-TheMarker “:צריך להבחין בין מחירונים למחירים. מחירונים לא משתנים. אנשי עסקים לא אוהבים להוריד מחירון. הם משאירים אותו גבוה. אבל נותנים הנחות, זיכויים. לכן המחירים הריאליים נמוכים יותר מהמחירונים”. השאלות שיש לשאול הן עד כמה המחירונים מייצגים את השווי ההוגן ועד כמה יש תחרות בתחום, עד כמה הטכנולוגיה נכנסת והאינטרנט נכנס, האם יש חסמי כניסה מבחינת מחירון חדש שעולה לאוויר, מבחינת חברות הביטוח- עד כמה הן פתוחות לעבוד עם מחירונים אחרים או לחלופין הערכה ספציפית של שמאי. בנוסף, לא נשכח את הצרכן- האם בסופו של דבר הצרכנים לא נפגעים.
מדובר בנושא שלכל אחד ואחד יש בו אינטרס ובמקומות כאלו צריך להיזהר. אותי מדאיגה בעיקר השאלה האם כל אחד מהגופים הכלכליים לוקח את המרווחים הדרושים לו (“שלייקס”) על חשבון הצרכנים. אם זה הבנקים שבהפרשות לחובות מסופקים לוקחים את המרווח הדרוש (עשרות אחוזים מתחת למחירון במקרה של דיפולט) ואם זה חברות הליסינג שבחישוב הוצאות הפחת שלהן לוקחות את המרווחים הדרושים, חברות הביטוח שנהנות מזה וגם המדינה לאור המיסוי הכבד.