IFRS 13 – מדידת שווי הוגן

תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים המודרניים עושים שימוש נרחב בבסיס השווי הוגן (fair value), הן לצורכי מדידה והן לצורכי גילוי. ניתן לומר, כי המונח שווי הוגן מהווה מושג חדש בחשבונאות, לפחות בפרספקטיבה היסטורית. כך, המסגרת המושגית לדיווח כספי, אשר פורסמה במקור בשנת 1989, לא הזכירה בזמנו כלל מונח זה, וחלף כך התייחסה למספר בסיסי מדידה פוטנציאליים אחרים, כגון ערך נוכחי, עלות שוטפת (קרי, עלות שחלוף) או ערך מימוש, כאשר ההבדל הקונספטואלי במשמעות התוצאה המתקבלת משימוש בכל אחד מבסיסי המדידה האמורים, ככל שקיים הבדל כאמור, אף לא הוסבר באופן סדור.

בחלוף השנים, חלו תמורות משמעותיות בתקינה החשבונאית הבינלאומית, אשר נראה כי החשובה שבהן הינה השימוש ההולך וגובר בשווי ההוגן כבסיס מדידה ואף כבסיס גילוי מקובל ונפוץ. ואומנם, התקינה לא הכילה תשתית מושגית סדורה לגבי הגדרתו של בסיס מדידה זה ואופן מדידתו, וכן היא לא כללה הנחיות גילוי אחידות הנדרשות בעת השימוש בו. כפועל יוצא, תקנים מסוימים, אשר עשו שימוש בבסיס המדידה,

יצרו לעיתים חוסר אחידות באופן היישום של בסיס המדידה ולעיתים אף בהגדרתו הבסיסית. בנוסף, חלק מן התקנים, כגון תקן חשבונאות בינלאומי מספר 39 (IAS) בדבר מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה, אשר הוחלף לאחר מכן על ידי תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים, כללו מערכת הנחיות מפורטת יחסית בדבר מדידת שווי הוגן, ואילו תקנים אחרים, כגון תקן חשבונאות בינלאומי מספר 41 (IAS) בדבר חקלאות, כללו הנחיות מצומצמות יותר.

תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 13 (IFRS) בדבר מדידת שווי הוגן (להלן: “התקן”) נכנס לתוקפו בשנת 2013. מטרת התקן הינה להגדיר באופן מבוסס-עקרונות מהו שווי הוגן, לספק מסגרת אחידה לאופן מדידת השווי ההוגן ולקבוע את הוראות הגילוי הנדרשות בעת השימוש בבסיס מדידה זה. התקן קובע כיצד יש למדוד את השווי ההוגן במקום שבו התקינה הבינלאומית מחייבת או מתירה את השימוש בבסיס השווי ההוגן. במילים אחרות, התקן אינו קובע מתי או לגבי אילו פריטים יש למדוד את השווי ההוגן, והוא גם אינו עוסק בשאלה היכן מוכרים השינויים בשווי ההוגן בין תקופה לתקופה, שכן שאלות אלה מקבלות מענה בתקנים הרלוונטיים העושים שימוש בבסיס המדידה האמור. התקן קובע עקרונות כלליים המתייחסים באותה מידה לפריטים פיננסיים כמו גם לפריטים שאינם פיננסיים. בנוסף, התקן כולל גם הוראות ספציפיות החלות רק על פריטים לא פיננסיים. באופן כללי, עם כניסתו לתוקף של התקן, נמחקו ההוראות הפרטניות אשר היו קיימות בתקני הדיווח הכספי הבינלאומיים השונים למדידת שווי הוגן ולגילוי נלווה.

ניתן לומר שאחד המאפיינים המרכזיים של בסיס השווי ההוגן, להבדיל מבסיסי מדידה חשבונאיים אחרים כגון עלות היסטורית או שווי שימוש, הינו שבסיס מדידה זה נועד להוות מדד אובייקטיבי ומבוסס שוק, שאינו ספציפי למאפייניה של ישות מדווחת מסוימת. שווי הוגן מוגדר בתקן כמחיר שהיה מתקבל במכירת נכס או המחיר שהיה משולם להעברת התחייבות בעסקה רגילה בין משתתפים בשוק במועד המדידה. משכך, בין אם קיימות עסקאות ניתנות לצפייה בפריט המוערך ובין אם לאו, מטרתה של מדידת השווי ההוגן הינה לאמוד את מחירו הפוטנציאלי של הפריט בעסקה (היפותטית) רגילה בין משתתפים בשוק במועד המדידה, ובתנאי השוק הנוכחיים. כך למשל, כוונתה של הישות המדווחת להחזיק בנכס (ולא למכור אותו) אינה רלוונטית לעניין המדידה. בנוסף, חשוב לציין שמטבע הדברים לעיתים אמידת השווי ההוגן של פריטים מסוימים (כגון השווי ההוגן של השקעות בחברות הזנק) עשויה להצריך שיקול דעת ניכר, וגם עשויה להיות כפופה לחוסר וודאות משמעותי ולטווח אפשרויות רחב יחסית.

התקן מהווה פרי של שיתוף פעולה שנערך בין ה-IASB וה-FASB. אחת ממטרותיו של שיתוף פעולה כאמור, הייתה להביא להאחדת משמעות המונח שווי הוגן בין תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים לבין כללי החשבונאות המקובלים בארצות הברית (US GAAP). ברמה הפרקטית, ניתן לומר כי קיימת מידת דמיון גבוהה מאוד בין התקנים.

השימוש בשווי הוגן בתקני הדיווח הכספי הבינלאומיים

תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים עושים שימוש רב בבסיס השווי ההוגן. במקרים רבים, השימוש בבסיס זה מחויב, ובמקרים אחרים השימוש בו מהווה בחירה של מדיניות חשבונאית. לעיתים, מחויב רק מתן גילוי על השווי ההוגן.

להלן מספר דוגמאות בולטות לשימוש בשווי הוגן בתקני הדיווח הכספי הבינלאומיים:

דוגמה א’ – מכשירים פיננסיים
באופן היסטורי, מרבית השימוש בבסיס השווי ההוגן, ובהתאם גם פיתוח ההנחיות המפורטות ביותר למדידתו, נעשה בעיקר בהקשר של מכשירים פיננסיים. התקנים העוסקים במכשירים פיננסיים, דהיינו, תקן חשבונאות בינלאומי מספר 32 (IAS) בדבר מכשירים פיננסיים: הצגה, תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 (IFRS) בדבר מכשירים פיננסיים ותקן דיווח כספי בינלאומי מספר IFRS) 7) בדבר מכשירים פיננסיים: גילויים, עושים שימוש נרחב בבסיס השווי ההוגן לצרכי מדידה וגילוי.
להלן מספר דוגמאות בולטות לשימוש בשווי הוגן בכל הנוגע למכשירים פיננסיים:
א. מדידה בעת ההכרה לראשונה – הכלל המנחה בתקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 קובע כי יש למדוד נכסים והתחייבויות פיננסיים במועד ההכרה לראשונה בהם בשווי הוגן. במאמר מוסגר, נציין כי התקן האמור קובע מגבלות שונות, החלות במצבים בהם מחיר העסקה בעת ההכרה לראשונה שונה מהשווי ההוגן . בנוסף, לגבי קבוצות מסוימות של מכשירים פיננסיים, במועד ההכרה לראשונה לשווי ההוגן יש להוסיף את עלויות העסקה אשר התהוו לישות המדווחת ביצירת או רכישת המכשיר.
ב. מדידת המשך – לפי תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 הישות המדווחת נדרשת (ולעיתים, רשאית) למדוד נכסים או התחייבויות פיננסיים במועדי המשך בשווי הוגן דרך רווח או הפסד, ולגבי נכסים פיננסיים בלבד – בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר.
ג. גילוי לשווי הוגן של נכסים והתחייבויות פיננסיים – כעיקרון, תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 קובע כי יש לתת גילוי במסגרת הביאורים לשווי ההוגן של נכסים והתחייבויות פיננסיים במועד הדיווח, וזאת בפרט אם מכשירים אלה אינם נמדדים בדוח על המצב הכספי בשווי הוגן.

דוגמה ב’ – צירופי עסקים
תקן דיווח כספי בינלאומי מספר IFRS) 3) בדבר צירופי עסקים קובע עיקרון מנחה לפיו, למעט מספר חריגים מפורטים, הרוכש בצירוף עסקים יכיר בנכסים ובהתחייבויות הניתנים לזיהוי של הנרכש בשווים ההוגן במועד הרכישה.

דוגמה ג’ – רכוש קבוע, נדל”ן להשקעה ונכסים בלתי מוחשיים
התקנים העוסקים ברכוש קבוע, נדל”ן להשקעה ונכסים בלתי מוחשיים מתירים שימוש בבסיס השווי ההוגן כחלופת מדידה רלוונטית במועדים העוקבים להכרה לראשונה בפריט. כך, תקן חשבונאות בינלאומי מספר IAS) 16) בדבר רכוש קבוע מתיר לבחור לגבי כל קבוצת רכוש קבוע בין מדידתה במועדי המשך לפי עלות מופחתת לבין מדידתה בשווי הוגן (מודל ההערכה מחדש).
עם זאת, יש לציין כי התקן האמור מתיר ליישם את מודל ההערכה מחדש רק כאשר ניתן למדוד את השווי ההוגן של הפריט באופן מהימן. באופן דומה, תקן חשבונאות בינלאומי מספר 38 (IAS) בדבר נכסים בלתי מוחשיים, מתיר לבחור לגבי מדידת המשך של נכסים בלתי מוחשיים אשר קיים לגביהם שוק פעיל, בין מדיניות חשבונאית לפיה הנכסים נמדדים במודל העלות המופחתת לבין מדיניות חשבונאית במסגרתה הם נמדדים בשווי הוגן (מודל ההערכה מחדש). תקן חשבונאות בינלאומי מספר IAS) 40) בדבר נדל”ן להשקעה מתיר בחירה של מדיניות חשבונאית לגבי מדידת ההמשך של נדל”ן להשקעה, בין מודל העלות המופחתת לבין מודל השווי ההוגן. באופן כללי, תחת מודל השווי ההוגן, יש לבצע מדידה תקופתית לשווי ההוגן של הנכס תוך הכרה בשינויים בשווי ההוגן ברווח או הפסד.

דוגמה ד’ – ירידת ערך נכסים ונכסים לא שוטפים המוחזקים למכירה
התקנים העוסקים בבחינת ירידת ערך נכסים עושים שימוש בשווי ההוגן כשלב במדידה (ולאו דווקא כתוצר סופי). כך, תקן חשבונאות בינלאומי מספר IAS) 36) בדבר ירידת ערך נכסים קובע כי כאשר מתבצעת בחינה לסכום בר השבה, הסכום בר ההשבה מוגדר כגבוה מבין שווי השימוש של הנכס (value in use) לבין השווי ההוגן שלו בניכוי עלויות למכירה (fair value less costs to sell). בקביעת השווי ההוגן לצורך הבחינה, יש ליישם את הנחיות התקן, ולאחר מכן להפחית את עלויות המכירה. ראוי לציין, כי שווי שימוש מהווה בסיס מדידה בעל היבטים מסוימים הדומים לשווי הוגן, אך הוא אינו בתחולת התקן, שכן מדידתו נעשית בראיה הספציפית לישות המדווחת.
באופן דומה, תקן דיווח כספי בינלאומי מספר IFRS) 5) בדבר נכסים לא שוטפים המוחזקים למכירה ופעילויות שהופסקו קובע את הטיפול החשבונאי בנכס לא שוטף או קבוצה של נכסים כאמור שהישות המדווחת מתכוונת לממש, כאשר המכירה צפויה ברמה גבוהה. בכפוף לתנאים שנקבעו בתקן האמור לסיווג של נכס לא שוטף כמוחזק למכירה או כקבוצת מימוש מוחזקת למכירה, כללי המדידה בעת ביצוע הסיווג ובמועדים עוקבים קובעים כי ערכו של הנכס (או של קבוצת המימוש, לפי העניין) יימדד לפי הנמוך שבין הערך בספרים לבין השווי ההוגן בניכוי עלויות מכירה. גם כאן, בקביעת השווי ההוגן לצורך הבחינה, יש ליישם את הנחיות התקן, ולאחר מכן להפחית את עלויות המכירה.

דוגמה ה’ – נכסי תכנית הטבה לעובדים
בהתאם להוראות תקן חשבונאות בינלאומי מספר IAS)19) בדבר הטבות עובד, יש למדוד את נכסי התוכנית של תכניות להטבה מוגדרת לאחר סיום העסקה, לפי שווים ההוגן (וזאת, בכפוף לתקרת הנכסים ולמספר חריגים).

דוגמה ו’ – שווי הוגן כעלות נחשבת
תקן דיווח כספי בינלאומי מספר IFRS) 1) בדבר אימוץ לראשונה של תקני דיווח כספי בינלאומיים, מעניק לישות מדווחת המאמצת לראשונה את תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים, את האפשרות למדוד במועד המעבר פריטי רכוש קבוע, נדל”ן להשקעה או נכסים בלתי מוחשיים בשווי הוגן כעלות נחשבת (קרי, כערך התחלתי במועד האימוץ). זאת, גם אם במדידות המשך הישות המדווחת בוחרת לגבי פריטים כאמור את מודל העלות. התקן חל על מדידת השווי ההוגן במצב בו חלופת שווי הוגן כעלות נחשבת אומצה על ידי הישות המדווחת.

עקרונות מרכזיים

התקן מאגד מספר עקרונות מרכזיים, אשר מתייחסים באופן כללי ורוחבי לבסיס השווי ההוגן, וחלים על כל סוגי הפריטים שבתחולתו. ניתן לומר, שהעיקרון המנחה המרכזי הרלוונטי למדידת שווי הוגן, והעובר כחוט השני במרבית ההוראות בתקן, הינו ששווי הוגן אמור להוות אמת מידה אובייקטיבית, המנותקת במידה רבה מהישות המדווחת עצמה. כך, התקן מעגן את העקרונות הבאים:
א. שווי הוגן מבוסס על מאפייני הפריט המוערך, ולא על מאפייני הישות המחזיקה, וזאת בכפוף ליחידת החשבון. על כן, לדוגמה, אין להביא בחשבון במסגרת אמידתו יתרונות (סינרגיה ייחודית) או חסרונות ייחודיים (מגבלות חוקיות או מגבלות הנובעות מדיני מס) החלים על הישות המדווחת בלבד ולא על הפריט ;
ב. שווי הוגן משקף את ההנחות של משתתף שוק בדבר הפריט המוערך, ולאו דווקא את ההנחות הסובייקטיביות של הישות המדווחת. בפרט, התקן מעניק קדימות ברורה להנחות הנתמכות על ידי נתונים ניתנים לצפייה, על פני הנחות בלתי נצפות;
ג. שווי הוגן עשוי להיות מחושב ביותר מטכניקת הערכה בודדת (למשל, טכניקת היוון תזרים מזומנים או שימוש בטכניקת המכפילים). כעיקרון, עקב תחולתו הרחבה, החל במכשירים פיננסיים נגזרים ובלתי נגזרים, דרך נכסים מוחשיים כגון נדל”ן להשקעה או נכסים ביולוגיים, וכלה בנכסים בלתי מוחשיים, התקן אינו מתיימר לעסוק יתר על המידה בטכניקות ההערכה הקיימות לביצוע של הערכות שווי, או בתורת המימון העומדת בבסיס טכניקות אלה. עם זאת, בכל טכניקה בה נעשה שימוש, המטרה של מדידת שווי הוגן הינה זהה, ובחירת הטכניקה בה נעשה שימוש נעשית בשים לב לכל העובדות והנסיבות הרלוונטיות, תוך מקסום השימוש בנתוני שוק.