IFRS 17 – סוגיות יישום – אופן ההתייחסות לפוליסות משתתפות ברווחים (מודל ה VFA )

מודל התמורה המשתנה – VFA של התקן החדש יחול בעיקר על פוליסות ביטוח משתתפות ברווחים שעומדות בקריטריונים שנקבעו בתקן. מודל זה מפרק את ההתחייבות של חברת הביטוח לבעל הפוליסה לשני רכיבים: צבירה ודמי ניהול. המודל צפוי להפחית את התנודתיות ברווח והפסד שנובעת משינויים בערך הנוכחי של דמי הניהול כתוצאה מזקיפתם ל – CSM  בעוד שבמודל הרגיל של התקן החדש כל השינויים בין התחזיות לבין התוצאות בפועל בקשר עם העבר נזקפים מידית לדוח רווח והפסד במודל ה VFA גם שינויים אלה נזקפים ל CSM  ונפרסים על פני תקופת החוזה.

ביחס לפוליסות משתתפות ברווחים, שבהן גם צד ההכנסות משתנה — דמי הניהול, שהם חלק מהתמורה בגין השירות, משתנים בהתאם לתוצאות ההשקעות — השינוי בערך הנוכחי של דמי הניהול ייזקף גם הוא לבאפר של ה – CSM, כך שההכרה בו תיפרס על פני תקופת השירות העתידית.

המשמעות של כך היא שלמעשה כל ההכנסה מדמי ניהול משתנים תירשם על בסיס תשואת תיק הדגם של החברה וכל הפערים בין התשואה בפועל לתשואת תיק זה תגדיל או תקטין את ה – CSM וזאת בניגוד לפרקטיקה הנהוגה עד היום שבה ההכנסה מדמי הניהול שנרשמה עד היום לפי מה שחוייב בפועל לבעלי הפוליסות  בהתאם לתשואה בפועל וזה כמובן יביא  לפחות תנודתיות בדוחות חברת הביטוח בישראל. עם זאת, עולה שאלה חישובית משמעותית והיא מהי התשואה  של תיק הדגם שעל בסיסה ירשמו ההכנסות בספרים?