מה קורה כאשר חברות מבצעות רכישה עצמית של מניות?
חברות מבצעות רכישה עצמית של מניות ממגוון סיבות: החל בשיקולים כלכליים כמו “סיבוב” על השוק, עבור בהגדלת אפקטיביות האחזקה של בעל השליטה וכלה בשיקול חשבונאי גרידא. צמצום מספר המניות מתוך עודפי מזומנים שהתשואה עליהם נמוכה ביחס לפעילות מוביל לשיפור ברווח למניה – שהוא פרמטר קריטי בשוק ההון האמריקאי.
רכישה עצמית של מניות דומה במהותה הכלכלית לחלוקת דיווידנד, ומכאן גם נובעת הדרישה בחוק החברות לעמידה במבחני החלוקה המקובלים. דוגמה הממחישה זאת היטב היא הרכישה החוזרת שמתכננת לבצע החודש DGRE, החברה הבת של דלק נדל”ן, בהיקף כולל של 69 מיליון ליש”ט (כ-380 מיליון שקל). דלק נדל”ן כבר הודיעה כי חלקה בתקבול, לפי שיעור אחזקתה (85%), ישמש לפירעון הלוואותיה לבנקים.
מבחינה חשבונאית, רכישה עצמית של מניות, בלא קשר לסיבתה, מטופלת כהפחתת הון, שהרי מניות החברה עצמה אינן נכס מבחינתה. חוק החברות מתייחס במקרה כזה למניות כ”רדומות” – הן לא מקנות זכויות בהצבעה או ברווחים ובהון.
הפחתת ההון מוצגת בדרך כלל בשורה המכונה “מניות באוצר”, שנמדדת על פי העלות, כמו שאר סעיפי ההון. כפועל יוצא מכך, שינויים עתידיים בשווי המניות, לרבות במקרה של ירידת ערך, לא יקבלו ביטוי. כמו כן, אם בעתיד יימכרו המניות בחזרה לשוק, במחיר גבוה או נמוך יותר, לא יירשם רווח או הפסד והטיפול יהיה כמו בהנפקת מניות חדשה.
טיפול חשבונאי דומה מתבצע בדו”חות המאוחדים, כשחברה בת רוכשת מניות של החברה האם שלה, במצב המכונה “אחזקה הדדית”. במקרה כזה, מבחינה חוקית המניות הן “רדומות” חלקית – זכאיות לרווחים או הון, אבל בלא זכויות הצבעה.
מצב כזה נוצר ברבעון הראשון בדו”חות המאוחדים של חברת כלכלית ירושלים, שהנפיקה מניות לחברה הבת שלה מבני תעשיה, בתמורה לרכישת אחזקותיה בדרבן. אחזקה הדדית זו, בשיעור של כ-10%, נרשמה כמניות באוצר בעלות של כ-342 מיליון שקל, בהתאם לשווי המניות שהונפקו, והקטינה את הגידול המקביל בהון שנבע מההנפקה.
מנקודת הראות של מבני תעשיה מדובר בנכס לכל דבר וניתן לראות זאת היטב בדיווידנד של כ-300 מיליון שקל שחילקה כלכלית ברבעון הראשון; מאחר שמבני תעשיה קיבלה כ-30 מיליון שקל מהדיווידנד שנרשמו כהכנסה, הרי בדו”ח על השינויים בהון המאוחד רשמה כלכלית דיווידנד של כ-270 מיליון שקל בלבד, כאילו מניות אלה אינן קיימות, בהתעלם מהצורך לכאורה לתת למיעוט את חלקו.
דוגמה בולטת נוספת היא קרדן אן.וי, שהחברה הבת שלה קרדן ישראל מחזיקה בכ-11% ממניותיה. על אף שקרדן ישראל מטפלת בהשקעה כנכס פיננסי שנמדד בשווי הוגן, כך שיתרתו לתום הרבעון הראשון היתה כ-233 מיליון שקל, הרי שבדו”חות קרדן אן.וי הוא מופחת מההון המאוחד (מניות באוצר) בעלות של כ-27 מיליון יורו.
בלי להיכנס לשאלת סיווג ההשקעה בשווי הוגן לרווח והפסד ולא כנכס פיננסי זמין למכירה, נקודות המבט השונות מובילות ליצירת הבדל משמעותי בין הרווח המאוחד של קרדן אן.וי לבין הרווח המצרפי של החברות. כך, הירידה במחיר מנייתה של קרדן אן.וי ברבעון השני, שהסתכמה בכ-18%, צפויה להוביל את קרדן ישראל לרישום הפסד של כ-42 מיליון שקל ברבעון השני, שיבוטל בדו”חות המאוחדים של קרדן אן.וי.
הפיצול האופקי, שאותו מתכננת לבצע קרדן אן.וי, באמצעות חלוקת כ-74% ממניות קרדן ישראל כדיווידנד בעין, יהפוך את האחרונה לחברה אחות ויבטל את הפחתת ההון. קרדן אן.וי אף מדווחת כי שחרור “הון כלוא” זה צפוי לקזז את הפגיעה בהון כתוצאה מחלוקת הדיווידנד בעין.