ההתלבטות החשבונאית של כור

מה עדיף – צמצום הפגיעה בדו”ח רווח והפסד או תיקון בדיעבד של יתרת העודפים?

החלטת רשות ניירות ערך שלא לאפשר לכור להתחמק מהכרה בהפסדים הכבדים בגין השקעתה בקרדיט סוויס אינה טריוויאלית אמנם מבחינה מקצועית, אך טמונה בה אמירה דיווחית ערכית חזקה. נדמה שמעבר להיבט המקצועי גרידא, מדובר בהחלטה בעלת משמעויות והשלכות רבות, שמבטאת תפישה של מהות ועקרונות – שהיא תכליתם של תקני החשבונאות הבינלאומיים – IFRS ולא תפישה של פרשנות טכנית שמשרתת אופורטוניזם חשבונאי.

מדובר בהחלטה אקטיביסטית, מאותה “משפחה” של ההחלטה בנושא אלרון משנה שעברה, אז מנעה הרשות מדסק”ש הכרה ברווח רעיוני כתוצאה מהשגת שליטה משפטית בעקבות פעולה טכנית באלרון, תוך ניצול החלל המשפטי שנוצר לאור תפישת המימוש הרעיוני. מעבר לכך, יש כאן אמירה משמעותית מאוד, שהרשות לא מקבלת בהכרח כל פרשנות של ה-IFRS, לרבות של משרדי רואי החשבון הגדולים.

כידוע, הסיפור נסוב סביב הרצון של כור להימנע מרישום הפסד תוצאתי בגין ירידת ערך ההשקעה בקרדיט סוויס, שמטופלת כנכס פיננסי זמין למכירה: כור דיווחה ברבעון הראשון על כך שבמקרה של ירידת ערך משמעותית או מתמשכת לגבי ההשקעה בקרדיט סוויס היא עשויה לבחור במסלול של רווח כולל אחר, תוך כדי אימוץ רטרואקטיבי של התקן החדש 9 IFRS, ובכך תימנע מהכרה בהפסד בדו”ח רווח והפסד.

המשמעות של החלטת הרשות היא שבהתאם למדיניות שאימצה כור להכרה בירידת ערך משמעותית או מתמשכת, היא תכיר ברבעון השני בהפסד (בניכוי מס) של כ-1.8 מיליארד שקל, שמתוכו 1.2 מיליארד שקל כבר נצבר בקרן הון שלילית לתום הרבעון הראשון. כמו כן, לאור הירידות בשבוע האחרון, סביר כי גם ברבעון השלישי ידווח הפסד גדול, שסדר הגודל שלו לעת עתה הוא כמיליארד שקל.

הרשות בחרה לפרש באופן המצומצם ביותר האפשרי את נושא הייעוד בדיעבד, שעולה במקרים של אימוץ תקן חדש שמאפשר ייעוד על פי החלטת הנהלה, כל עוד לא נאמר במפורש אחרת. מעבר לענייני פרשנות לשונית, העיקרון המנחה היה למנוע שימוש בחוכמה בדיעבד. עמדה זו סתמה למעשה את הגולל על הרצון של כור לאמץ את התקן ברבעון השני.

אך זה לא הכל: לאור עמדת הרשות כי לצורך שינוי מדיניות יש לראות את הדו”חות הרבעונים כחלק מהדו”חות השנתיים, נסגרה בפני כור גם האפשרות לייעד את ההשקעה בתחילת הרבעון השלישי ובכך לפחות לחסוך את רישום ההפסד ברבעון הבא, תוך תיאום למפרע של דו”חות הרבעון השני והחזרת ההפסד של 1.8 מיליארד שקל ליתרת העודפים.

תקן חשבונאי בעייתי

כיצד מספרים באופן שונה על הכשלון של ההשקעה הישראלית ברשת מלונות מריוט בבריטניה? 9 IFRS הוא תקן חשבונאי בעייתי ביותר, שמאפשר בחירה בין שני מסלולים שונים לטיפול בשינויים בשווי ההוגן של השקעה במניות: האחד הוא אמנם דו”ח רווח והפסד, אך השני הוא זקיפה לרווח כולל אחר (קרן הון), מסלול עוקף רווח והפסד, שלפיו תירשמנה ברווח והפסד הכנסות מדיווידנד ולא יירשמו הפסדים, גם אם כל ההשקעה תימחק (“מרוויחים בלבד”). לא רק שההצדקה החשבונאית של המסלול השני אינה ברורה, אלא שהתקן אף מאפשר בחירת מסלולים שונים באותה חברה – פגיעה קשה בעקרון ההשוואתיות, שלא לדבר על השוואתיות בין חברות.

ביטוי חשבונאי שונה בתכלית להשקעה הישראלית הכושלת ברשת מריוט ניתן לראות, לדוגמה, בדו”חותיהן של שתי המשקיעות הגדולות. דלק נדל”ן, שהשקיעה ב-2007 בפרויקט כ-300 מיליון שקל, שהקנו לה 17%, יישמה את מודל הנכס הפיננסי הזמין למכירה ומחקה את השקעתה כנגד דו”ח רווח והפסד. לעומתה, אלקטרה נדל”ן, שהשקיעה כ-170 מיליון שקל (9.9%), ביצעה אימוץ מוקדם של 9 IFRS, תוך בחירת מסלול של רווח כולל אחר. כפועל יוצא, גם מחיקת ההשקעה שנותרה ברבעון השני, של כ-35 מיליון שקל, לא תוכר כהפסד בדו”ח רווח והפסד הקרוב.

ביטוי לבעייתיות של התקן שטרם אומץ על ידי האיחוד האירופי, הוא שיישומו המחייב נדחה באחרונה בשנתיים ל-2015 – וקיים אף חשש כבד שיגרום לאמריקאים לאמץ בסופו של דבר את ה-IFRS, עם התאמות.

החלופות החשבונאיות שכור בוחנת

למרות האמירה החזקה נגד חשבונאות אופורטוניסטית, חשוב להבין שהיא עדיין מובנית באופן לגיטימי בתקנים שמאפשרים בחירת יישום מוקדם, במיוחד ב-9 IFRS הבעייתי שמאפשר זאת על פני טווח זמן עצום.

בהתאם להוראות המעבר של התקן, רק אם מתבצע אימוץ מוקדם עד לפני תחילת 2012, אין צורך בתיאום למפרע של מספרי ההשוואה – וכאן אולי טמון פרס הניחומים של כור, ששומרת לעצמה עדיין את הפתח לבצע אימוץ מוקדם בתחילת 2012 (חלופה ראשונה). כך, באמצעות תיקון מספרי ההשוואה, תבטל כור את ההפסדים בגין אותן מניות שלא תמכור עד אז, ותגדיל בחזרה את יתרת העודפים כנגד קרן הון שלילית.

חלופה שנייה שאותה כור בוחנת היא לאמץ את התקן ביישום מוקדם כבר במהלך הרבעון השני או השלישי הקרובים, במסלול של דו”ח רווח והפסד, שלא ידרוש תיקון של מספרי ההשוואה לשנה קודמת. המשמעות של אימוץ כזה, למשל, ברבעון השני תהיה רישום הפסד (נטו ממס) של 600 מיליון שקל ברבעון, ו-1.4 מיליארד שקל להקטנת העודפים לתחילת 2011.

ההתלבטות העיקרית של כור כעת, בהתעלם מהשבת ערך עתידית, היא בין צמצום הפגיעה בדו”ח רווח והפסד של הרבעון השני (החלופה השנייה) לבין תיקון בדיעבד של יתרת העודפים בתחילת 2012 ונטרול מלוא ההפסד (החלופה הראשונה).

לאור העובדה שבהתאם למודל הנכס הפיננסי הזמין למכירה הקיים, גם אם תהיה עליית ערך בחזרה עד סוף השנה, היא לא תחזור לרווח והפסד אלא תיזקף לקרן הון – צפוי כי כור תבצע במתכונת כלשהי אימוץ מוקדם של 9 IFRS, ולו בשל האפשרות לרשום בדו”ח רווח והפסד את עליית הערך בחזרה, אם תהיה כזו.

צריך להכיר גם בכך שרשות ניירות ערך אינה יכולה לפתור את כל הבעיות החשבונאיות והמשפטיות. עם זאת, כדי לא להפקיר את בעלי החוב, יש לתקן סוף סוף את חוק החברות בנושא דיווידנדים, או לפחות לרענן את הגדרת יתרת העודפים המיושנת. הגדרה זו צריכה לכלול כיום גם את סעיפי רווח כולל אחר, ובאותה הזדמנות אולי גם לנטרל רווחים רעיוניים, כפי שמקובל באירופה. מה לעשות, על אף האחריות של הדירקטורים ליכולת הפירעון של החברות, ניסיון העבר מלמד כי הגדרת עודפים מייצרת את “הבנצ’מרק” העיקרי לחלוקה.