יש לחייב גופים המבוססים על כספי ציבור שקיפות
בשבוע שעבר הודיעה הות”ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה), על רקע הערת מבקר המדינה, כי מוסדות מתוקצבים להשכלה גבוהה יחויבו ליישם כללי חשבונאות מקובלים בראשונה ב-2010. סוד הקסם של כללי החשבונאות המקובלים טמון בבסיס הצבירה לפיו הכנסות והוצאות נרשמות על בסיס התהוותן ולא בהכרח על בסיס תשלומן (בסיס מזומן). בבסיס הצבירה נרשמים מצד אחד המשאבים הכלכליים שהצטברו (נכסים) כמו חובות הצרכנים, ומצד שני המחויבויות שהצטברו (התחייבויות) כמו מחויבות אקטוארית לפנסיה תקציבית.
אחד הפגמים הדיווחיים הקשים בישראל נוגע לסחבת בנושא הדיווח לציבור על בסיס צבירה של גופים שלטוניים וציבוריים כמו אוניברסיטאות ורשויות מקומיות, שהתשתית החשבונאית התיאורטית לכך קיימת כבר שנים רבות. בהתאם למצב הדברים כיום, נראה כי גם ב-2010 הרשויות המקומיות לא ידווחו לציבור על בסיס הצבירה אף שוועדת ברנע המליצה על כך כבר לפני יותר מעשור.
הניסיון מלמד כי תירוצים טכניים כמו היעדר יכולת לנהל חשבונות על בסיס צבירה או להעריך נכסים והתחייבויות, מתפוגגים כאשר מוצבים יעדי זמן החלטיים. הקוריוז הוא שדווקא עמותות פרטיות לא מפוקחות שאינן מבוססות על כספי ציבור, ולכן גם אינן עמוסות אינטרסים דיווחיים, עברו כבר ב-1998 לדיווח מלא על בסיס צבירה. גם ממשלת ישראל, שדו”חותיה סבוכים ביותר, נמצאת בעיצומה של רפורמה מקיפה של מעבר לבסיס צבירה, ואף החלה לפרסם דו”חות חלקיים בנושא.
המעבר של גופים אלה לבסיס צבירה מציב לעתים גם סוגיות מקצועיות ייחודיות. כך לדוגמה, בהתאם לתקן 18 המחודש שפורסם באחרונה ומסדיר את הדיווח על בסיס צבירה של בתי החולים הציבוריים וקופות החולים, האחרונות אינן נדרשות ליצור עתודות אקטואריות בגין שירותי הבריאות הניתנים למבוטחים על פי הסל. זאת בשונה מחברות ביטוח, ומתוך תפישה כי מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי מהוות הקופות רק “קבלני משנה”, בעוד האחריות לאספקת השירותים מוטלת על הממשלה.
לדיווח על בסיס צבירה חשיבות קריטית מאחר והוא היחיד שמציג את המצב הכספי האמיתי – גרוע ככל שיהיה ועל כל מורכבויותיו, ולכן גם יוצק אפקטיביות לביקורת רואה החשבון. שלא יהיה ספק, יתכן שרשויות מקומיות, שמדווחות כיום על מצב כספי מאוזן או חיובי, נמצאות למעשה בגירעונות עצומים שהרי הן אינן מביאות בחשבון התחייבויות אקטואריות בגובה מאות מיליוני שקלים.
רק בסיס צבירה מאפשר לחשב יחסי יעילות, לבחון התנהלות על פני זמן ולבצע ניתוחים השוואתיים, ורק הוא מקנה לרגולטור יכולת להקצות משאבים באופן מושכל ויעיל.
אין זה מספיק לדרוש מגופים המבוססים על כספי ציבור לערוך את דו”חותיהם על בסיס צבירה אלא יש גם לחייב את פרסומם באינטרנט, בדומה לחברה ציבורית. לגופים אלה קיימת חובה דיווחית ערכית כלפי הציבור. פרסום כזה יתרום להתנהלותם מאחר שיחייב את המנהלים לקבל החלטות כלכליות בראייה ארוכת טווח ולא רק מתוך שיקול של איזון התקציב עד סיום הקדנציה. שקיפות אמיתית כזו תאפשר גם לציבור לבחון את תפקודו של ראש הפירמידה – פרמטר חשוב למשל בבחירת ראש הרשות המקומית הבא.