חברת החשמל סומכת על המדינה

הדרישה של רשות ני”ע בעקבות משבר האשראי של 2008 – להציג תזרים מזומנים חזוי לתקופה של שנתיים בדו”ח הדירקטוריון של חברות שהנפיקו איגרות חוב ושמתקיימים בהן סימני אזהרה הקבועים בתקנות – הגבירה במידה ניכרת את האחריות של ההנהלות והדירקטוריונים כלפי שוק ההון.

כשמתקיימים סימני אזהרה, כמו גירעון בהון העצמי, נדרשת חברה שהנפיקה איגרות חוב לכלול בדו”ח הדירקטוריון תזרים חזוי לתקופה של שנתיים, שמטרתו להראות כיצד היא מתכננת לפרוע את התחייבויותיה בשנתיים הקרובות. מידע זה נדרש כל עוד החברה אינה כוללת בדו”חות גילוי של ספקות משמעותיים לגבי יכולת הפירעון שלה, שנקראת הערת עסק חי. התזרים החזוי מייצג אפוא דרגת ביניים: בין מצב של חברה במצב עסקים רגיל, שבה נושא יכולת הפירעון תקין, לבין מצב של הערת עסק חי.

אף שמדובר במידע משלים מחוץ לדו”חות הכספיים, לא ניתן להתעלם מהשפעותיו על אופן הבחינה של הנחת העסק החי לצורך הדו”חות הכספיים. ה-IFRS דורש מההנהלות לבחון את נאותות ההנחה בעתיד הנראה לעין, ולכל הפחות לבחון זאת שנה מיום המאזן. אף שה-IFRS לא מגביל את תקופה הבדיקה, בפרקטיקה נהפכה שנה לתקופה מקובלת.

עם זאת, הדרישה לספק תזרים חזוי לתקופה של שנתיים שמפנה זרקור ל”בורות” תזרימיים, מחייבת למעשה את ההנהלות להתייחס לתקופה מינימלית של שנתיים גם בהיבט של הנחת העסק החי. הדבר נובע מכך שאין זה סביר שבדו”ח הדירקטוריון תפורסם תחזית שלפיה בשנה השנייה אין לחברה מקורות שוטפים או תוכניות המבוססות על הנחות סבירות להשגת מקורות כדי לעמוד בהתחייבויותיה, ובמקביל יפורסמו הדו”חות הכספיים ללא הערת עסק חי. דוגמה בולטת למקרה כזה היא טאו תשואות, שנדרשה בשנה שעברה על ידי רשות ני”ע לתקן את דו”חות הרבעון הראשון כדי לכלול הערת עסק חי לאחר שהסתפקה בתזרים חזוי שלא היה מספיק איתן לדעת הרשות.

מעגל אחריות בין רואי החשבון לדירקטוריון

כתמונת ראי, משמעה של אי הכללת הערת עסק חי בחברה שמתקיימים בה סימני אזהרה הוא כי לדעת הדירקטוריון החברה תוכל לעמוד בפירעון ההתחייבויות בשנתיים הקרובות. היבט מעניין נוסף בהקשר זה הוא מעגל האחריות בין רואי החשבון לבין הדירקטוריון וההנהלה, מאחר שאחד מסימני האזהרה הוא הפניה של רואי החשבון לאי ודאות ביכולת העמידה בהתחייבויות, שאינה מגיעה לכדי הערת עסק חי. דהיינו, לדעת רואי החשבון קיים ספק שאינו מגיע לדרגת ספק משמעותי בדבר יכולת העמידה בהתחייבויות.

דוגמאות בדו”חות 2011 ניתן לראות באי.די.בי ובסאני, שבהן התקיימו סימני אזהרה, ואיגרות החוב שלהן נסחרות בתשואות גבוהות, המשקפות את החששות של השוק לגבי יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן. במקרים אלה הדירקטוריונים למעשה מצהירים לשוק ההון שיש להם תוכניות שצפויות להתממש לגבי תזרימי המזומנים של השנתיים הקרובות שיאפשרו לחברה לעמוד בהתחייבויותיה. יש לציין כי בעוד בסאני נכללה הפניית תשומת לב של רואי החשבון לאי ודאות, באי.די.בי לא נכללה הפניה כזו.

דירקטוריון שלקח את נושא האחריות צעד קדימה הוא דירקטוריון חברת החשמל, על רקע משבר הגז הטבעי ותחזית לגירעון תזרימי בהיקף של מיליארדי שקלים ב-2012 ו-2013, שאליו מפנה רואה החשבון. לצורך הדו”חות השנתיים האחרונים, שבהם לא נכללה הערת עסק חי, החליט הדירקטוריון כי אין חשש סביר שבמהלך השנתיים הקרובות החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומן. החלטה משמעותית כזו, שמתבססת על יכולת גיוס חוב וציפייה לצעדים ממשלתיים, חוסכת לדירקטוריון את הצורך בהכללת תזרים חזוי. המקרה של חברת החשמל הוא נדיר שכן ניתן לראות זאת לכאורה כאי הסכמה בין הדירקטוריון לבין רואי החשבון לגבי הסיכון באי עמידה בהתחייבויות.