הדו”חות הכספיים מלמדים: חברת החשמל מתעלמת מהדרישה להתייעל

חברת החשמל ביצעה כחלק מדו”חותיה ל-2014 בדיקה של ירידת ערך הרכוש הקבוע שלה. אלא שבבדיקה זו התעלמה החברה מטיוטת ההמלצות של חברת ייעוץ אמריקאית – שלפיהן אין לכלול בתעריף ההולכה והחלוקה כשליש מעלויות השכר שלה במקטעים אלה

כחלק מהדו”חות הכספיים של חברת החשמל ל–2014, שפורסמו בשבוע שעבר, ביצעה החברה בדיקת ירידת ערך של הרכוש הקבוע שלה, שיתרתו היא כ–63.5 מיליארד שקל – בעקבות קיומם של סימנים לירידת ערך שכזאת.

בהערכת שווי שבוצעה במקטע הייצור ובמקטעי ההולכה והחלוקה, תוך שימוש בשיעור היוון לאחר מס נמוך יחסית של 3.7%, בין היתר כתוצאה מהירידה בריבית חסרת הסיכון, לא מצאה חברת החשמל צורך להכיר בירידת ערך. הערכת השווי מלמדת כי בעוד בתחום הייצור של החשמל, שבו נכנסה תחרות חלקית בשנים האחרונות, שווי השימוש עולה על הערך בספרים בסך 600 מיליון שקל בלבד – הרי ששווי השימוש של מקטעי ההולכה והחלוקה, שבהם חברת החשמל היא מונופול טבעי, זהה בדיוק לערך בספרים של הנכסים, ומגיע ל–34.5 מיליארד שקל.

הבסיס להבנת הדו”חות הכספיים והפעילות של חברת החשמל הוא תעריף החשמל. התעריף לצרכן, שנקבע על ידי רשות החשמל, מורכב הן מתעריף בגין מקטע הייצור והן מתעריף בגין מקטעי ההולכה והחלוקה, ומבוסס על העיקרון של כיסוי העלויות הנורמטיביות הנוצרות לחברת החשמל, בתוספת תשואה להון.

כפועל יוצא, המשמעות של ירידת ערך רכוש קבוע בחברת החשמל, שמחושבת על פי הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הצפויים מהשימוש המתמשך (שווי שימוש), היא התנהלות בלתי יעילה ביחס לנורמה הנדרשת – כפי שנגזר מהתעריף, שעולה על התשואה להון.

מבחינה טכנית, בסיס התעריף אמור להיקבע על ידי רשות החשמל אחת לכמה שנים, לתקופת בוחן שבה הוא יהיה בתוקף. עדכון של בסיס התעריפים במקטעי ההולכה והחלוקה היה אמור להתבצע בסוף 2005, אך עדיין לא התבצע. בעקבות קביעת בסיס תעריפים למקטע הייצור בפברואר 2010 עדכנה רשות החשמל גם חלק מהרכיבים למקטעי ההולכה והחלוקה. בסיס התעריף החדש למקטעי ההולכה והחלוקה יחול רטרואקטיבית מתחילת אפריל 2012.

בינואר 2015 קיבלה חברת החשמל טיוטה של עבודת חברת הייעוץ האמריקאית נביגנט (Navigant) מטעם רשות החשמל בעניין עדכון בסיסי תעריפים להולכה ולחלוקה, לפני פרסום שימוע לציבור. ממצאי נביגנט מצביעים על שכר גבוה של עובדי חברת החשמל ביחס לשכר הממוצע במשק בהשוואה ליחס זה בארה”ב. לנוכח זאת, המלצת הדו”ח היא שלא להכיר לחברת החשמל לצורך תעריף החשמל בכ–34% מעלויות השכר שלה.

חברת החשמל, שעירערה על המלצה זו כחלק מהתייחסותה לטיוטת הדו”ח שהועברה לרשות ולנביגנט, מדווחת כי לדעת מנהליה אין בהמלצות הדו”ח להעיד על תוכן ההחלטה הסופית שתתקבל על ידי רשות החשמל.

הבעיה היא שהערכת השווי שהתבצעה לצורך בדיקת ירידת הערך מתעלמת לחלוטין מהשפעת האמור בדו”ח נביגנט בתחזית תזרים המזומנים. מבחינה כלכלית, גם אם החברה חולקת על הממצאים, הרי שיש להביא בחשבון בהערכת השווי את ההמלצה בראייה תוחלתית – דהיינו ההסתברות שההמלצה תתקבל.

התפישה של ה–IFRS היא שמרכיב סיכון כלשהו צריך להקטין את שווי השימוש, כל עוד הוא מהותי. אי־התייחסות לסיכון כזה דומה, למשל, להערכת שווי קווי ייצור של יצרן מזון שלא תתחשב כלל בקיום של הצעת חוק להסרת מחסומי כניסה ליבוא והורדת מכסים, שקבלתה תכפה עליו הורדת מחירים.

בהקשר זה, ה–IFRS מאפשר לכלול מרכיבי אי־ודאות בחישוב שווי השימוש לא רק כהפחתה מהמונה אלא גם כגידול בשיעור ההיוון במכנה, שהרי התוצאה התיאורטית צריכה להיות זהה.

לצורך ההמחשה, נניח כי צפוי תזרים של 100 שקל בעוד שנה בסיכוי של 90%, וכי הריבית חסרת הסיכון היא 1%. שוויו של התזרים נכון להיום הוא 89.1 בלבד (90% מתוך 1.01 / 100). המשמעות היא ששיעור ההיוון המותאם לסיכון הוא 12.2%, שהרי המספר 89.1 מייצג את הערך הנוכחי של 100 בשיעור היוון של 12.2%.

ניתוח לא קוהרנטי

כדי שלא לכלול בהערכת השווי את הסיכון הזה, האלטרנטיבה היא להצהיר כי לדעת ההנהלה מדובר בסיכויים קלושים בלבד שהדו”ח יתקבל. עם זאת, בדו”חות הכספיים של חברת החשמל, לרבות במסגרת הערכת השווי, לא ניתנת הצהרה כזאת.

מעבר לכך, נקודת מוצא כזאת היא בעייתית – שהרי בהינתן שאין טעות בממצאי הדו”ח בהשוואה לעלויות השכר המקבילות בארה”ב – מדובר בכך שהנחת העבודה היא שרשות החשמל לא מבצעת את עבודתה, שהרי החוק דורש ממנה לקבוע תעריפים נורמטיביים.

חשוב להדגיש שהתעלמות החברה מההמלצות בטיוטת הדו”ח אינה נשענת כנראה על העובדה שאלה התקבלו לאחר מועד הדיווח (ינואר 2015). זאת, משום שמדובר בקבלת מידע המתייחס לתנאים ששררו במועד הדיווח.

כדי לקבל פרופורציות לגבי ההיקף הפוטנציאלי של ההשפעה השלילית, די לציין כי בניתוח הרגישות שבוצע עדכון בסיס תעריף מקטעי ההולכה והחלוקה בהתאם לטיוטת נביגנט היה מפחית משווי השימוש של המקטעים האלה כ–2.1 מיליארד שקל רק בגין 2015–2016. מבלי להיכנס לחוסר הבהירות של המידע שמספקת החברה לגבי השפעת הדו”ח, מכיוון שסך ההון של חברת חשמל לתום 2014 הוא כ–16 מיליארד שקל בלבד, הרי שהבאה בחשבון של המלצות נביגנט לטווח הארוך באותו הקצב של מבחן הרגישות יכולה למחוק את ההון של חברת החשמל מידית ואף להפוך אותו לשלילי. בהקשר זה נראה כי גם אם נתעלם מהבעייתיות של אי הכללת מרכיב הסיכון האמור בהערכת השווי עצמה, הרי שהתייחסות לניתוח רגישות לגבי מרכיב זה ל–2015–2016 בלבד יכולה להטעות את הקוראים.

זאת, משום שההחלטה העומדת לפתחה של רשות החשמל כבר מ–2005 צריכה להתבסס על עקרון העלות הנורמטיבית. כלומר ניתוח הרגישות בהערכת השווי אינו קוהרנטי, שהרי הוא מבוסס על הנחה בלתי סבירה הגדרתית שלפיה ב–2015–2016 תקבל רשות החשמל את המלצות נביגנט במלואן, באופן שבו התעריף יספוג ירידה בגין שליש מהשכר כאמור, ואילו ב–2017 רשות החשמל תחליט פתאום לגנוז את ההמלצות ולאפשר את עליית התעריף – עד לרמתו לפני הירידה. בהקשר זה, ככל שההשפעה הכוללת היא שונה מזו הנגזרת מניתוח הרגישות, הרי שיש להבהיר זאת למשקיעים.

ואף יותר מכך: כפי שמדווחת חברת החשמל, טיוטת דו”ח נביגנט כוללת המלצות למקטעי ההולכה והחלוקה בלבד – ולא למקטע הייצור, שכן חברת הייעוץ התייחסה בטיוטת הדו”ח רק למקטעים שאליהם היא התבקשה להתייחס. עם זאת, קשה להתעלם מההנחה הסבירה שלפיה גובה השכר ומרכיביו במקטע הייצור לא צריכים להיות שונים משמעותית בהשוואה למקטעי ההולכה והחלוקה. לנוכח העובדה שמקטע הייצור אחראי לכמחצית מפעילות החברה, לפחות במונחי יתרת הרכוש הקבוע, הרי שיישום המלצות נביגנט אף לגבי מקטע הייצור, ללא התייעלות מקבילה של החברה, עלול להחריף את ההשפעה החשבונאית אף יותר.

יש לציין כי לפי גישתה, חברת החשמל רואה בכל המקטעים יחידה מניבת מזומנים אחת. לכן, העודף של כ–600 מיליון שקל הקיים לה כאמור במקטע הייצור יקזז לה חלק מההפסד בגין מקטעי ההולכה והחלוקה. כך לדוגמה, לפי עמדה זו, החשיפה להפסד שנוצרת לה אם יאומץ דו”ח נביגנט רק בגין 2015–2016 היא בסך 1.5 מיליארד שקל בלבד (2.1 מיליארד שקל פחות 600 מיליון שקל). את אפקט הקיזוז ניתן לראות היטב דרך ביאור המגזרים בדו”חות הכספיים של חברת החשמל ל–2014, שלפיהם הרווח הנקי השנתי, שהסתכם ב–200 מיליון שקל, נובע מרווח נקי במגזר הייצור של 1.4 מיליארד שקל בקיזוז 1.2 מיליארד שקל של הפסד במגזרי ההולכה והחלוקה.

עם זאת, כפי שהוסבר בטור זה בעבר, מדובר בגישה בעייתית שאינה בהכרח נאותה, שהרי חברת החשמל מדווחת על כל מקטע כמגזר הפעילות. מעבר לכך, הקריטריון שקובע ה–IFRS להבחנה בין מקטעים שונים של אותה פעילות הוא קיומו של שוק פעיל, שמוגדר כשוק שבו עסקות בנכס מתרחשות בתדירות ובסכום מספיקים כדי לספק מידע לגבי תמחורו על בסיס מתמשך. נראה שקשה להגיד שלא קיים שוק פעיל בישראל לפחות לגבי מקטע הייצור לאור קיומו של תעריף מוסדר והתחרות בתחום.

מעבר לירידת ערך הרכוש הקבוע עצמה, מצב הדברים הקיים מייצר שלל שאלות ובעיות חשבונאיות בהתייחס לדו”חות הנוכחיים של החברה, החל מההשלכות הרטרואקטיביות של המקדמות שקיבלה בשנים האחרונות שבהן כבר הכירה כהכנסות, וייתכן שתידרש להחזירן – וכלה בנאותות הרישום של חלק מנכסי המסים הנדחים שלה, שמבוססים על ציפייה ליצירת רווחים בעתיד הרחוק.

מיליארד ש’ לעובדים

בכל מקרה, מעבר לעניין החשבונאי והדיווחי גרידא, קשה להתעלם מהמבוי הסתום שאליו נקלע הציבור בישראל, שאולי הוא זה שמוביל לעיכוב של יותר מתשע שנים בקביעת תעריף הרשת ודורש משר האוצר הנכנס להתערב: הקושי של חברת החשמל לבצע הפחתת שכר של 34% מצד אחד והקושי של רשות החשמל, מצד שני, שלא להיות נאמנה לדרישות החוקיות שלהן היא כפופה, ולאשר עלויות שאינן נורמטיביות.

הקוריוז הוא שמהדו”חות האחרונים עולה שעלויות השכר בחברת החשמל זוחלות דווקא כלפי מעלה. בשקט בשקט, במקביל לירידה הטכנית בהתחייבות האקטוארית בעקבות ההחלטה על השוק העמוק, נבלע לו שינוי ריאלי שהכניסה חברת החשמל ברבעון הרביעי לגבי העלאות השכר בעתיד. השינוי, שניתן להניח שלא הובא בחשבון בהמלצות נביגנט, הגדיל את ההתחייבות האקטוארית לתום 2014 בכ–1.1 מיליארד שקל.