המתנה של דסק”ש למעריב

כיצד רושמת מעריב הכנסות מס של 12 מיליון שקל, חרף היותה חברה מפסידה?

סעיף המסים על הכנסה בדו”ח רווח והפסד מורכב מהתחשבנות שוטפת עם מס הכנסה (מסים שוטפים) ומשינויים ביתרות נכסי והתחייבויות המסים הנדחים במאזן (מסים נדחים). המסים הנדחים יוצרים הקבלה בין עיתוי ההכרה בהכנסות ובהוצאות מטעמים חשבונאיים לבין עיתוי ההכרה בהם לצורכי מס.

נכסי מסים נדחים מייצגים זכויות לקבלת הטבת מס בעתיד, כמו במקרה של הפרשה לחופשה או במקרה שמתקבלות הכנסות שכ”ד מראש. התחייבויות מסים נדחים מייצגות מחויבות לשלם בעתיד מסים, בין אם כתוצאה מהכנסה שנרשמה וטרם שולם עליה מס ובין אם כתוצאה מהטבה משלטונות המס.

המסים הנדחים מביאים אפוא בחשבון בהווה את השפעות הפעולות על המסים השוטפים בעתיד. עם זאת, לאור הא-סימטריה בחוקי המס, שלפיה על רווח משלמים מס, אך על הפסד לא מקבלים החזר אלא מקזזים אותו בעתיד, הכרה בנכסי מסים נדחים כפופה לתחזית לניצולם בעתיד. אי לכך, הכרה בנכס מס נדחה בגין הפסדים מותנית בצפי להכנסה מספקת בעתיד.

בחברות הפסדיות לא נהוג להציג את סעיפי המס בדו”ח רווח והפסד ובמאזן. הסיבה לכך היא שמצד אחד חברות אלה צוברות הפסדים ולכן לא נדרשות לשלם מסים שוטפים, ומצד שני לא צפוי שישלמו מסים שוטפים בעתיד או אפילו ינצלו את ההפסדים המועברים.

המקרה של מעריב, שצברה עד לתום 2011 הפסדים מועברים לצורכי מס, ברמת הקבוצה, בסך של כ-570 מיליון שקל והכירה בהכנסות מס לאחרונה, חריג בהקשר זה. מעריב אמנם לא הכירה בנכסי מס נדחים בגין ההפסדים המועברים בשל היעדר צפי לקיום הכנסה חייבת במס, אך רשמה בדו”חות 2011 וברבעון הראשון של 2012 הכנסות מס של 7.4 מיליון שקל ו-1.5 מיליון שקל בהתאמה, ואף ציפייה להכיר ברבעון השני בהכנסת מס של 2.8 מיליון שקל. מדובר בסכומים מהותיים ביחס לתוצאות של מעריב בתקופות האלה.

הכנסות המס נרשמו בגין הלוואות צמודות מדד בסך 100 מיליון שקל שקיבלה מעריב בחצי השנה האחרונה מבעלת השליטה בה – דסק”ש. ההלוואות ניתנו לתקופה של חמש שנים בתנאים מועדפים באופן משמעותי (ריבית שנתית של 4.5%) ביחס לתנאי הריבית שהיתה יכולה לקבל מגורם חיצוני.

כשמתקבלת הלוואה מבעל השליטה בתנאים עדיפים, ההלוואה נרשמת לראשונה על פי שוויה ההוגן המבוסס על היוון תזרים ההלוואה בריבית השוק, שמבטא יתרת ניכיון של הוצאות ריבית בעתיד. ההפרש בין סכום ההלוואה לשוויה ההוגן, המבטא את הטבת בעל השליטה לחברה, מועבר ישירות להון כקרן הון מהשקעת בעלים. במקרה של מעריב הפרשי השווי של ההלוואות היו כ-47 מיליון שקל (100-53).

מאחר ששלטונות המס לא יכירו בהפחתת הניכיון כהוצאות ריבית לצורכי מס מאחר שלא שולמה בפועל, כבר במועד ההכרה הראשונית נוצרת לכאורה מחויבות לתשלום מס בגין הוצאות הריבית העתידיות, כלומר בגובה הניכיון שנוצר.

במקרה של חברה רווחית, יש להכיר בגין מחויבות זו בהתחייבות מסים נדחים. התחייבות זו מוכרת ישירות כנגד קרן ההון מבעל השליטה, מתפישה כי השפעת המס צריכה לעקוב אחרי מקורה. כפועל יוצא מכך, קרן ההון מבעל השליטה נרשמת נטו, בניכוי מס.

מנגד, כשהחברה שמקבלת את ההלוואה היא חברה הפסדית, לא נוצרת לה מחויבות לתשלום מס, שכן אינה צפויה להגיע להכנסה חייבת. עם זאת, יישום טכני של IFRS יכול להביא להכרה בהתחייבות מסים נדחים כנגד קרן ההון.

פעולה זו מעלה לכאורה צורך בסגירת ההתחייבות באמצעות נכס מס נדחה שיוכר באותו גובה, שהרי לא סביר להותיר את התחייבות המסים הנדחים במאזן בחברה הפסדית. ואולם, רישום טכני זה של נכס מס נדחה מוביל בסופו של דבר להכרה בהכנסת מס בדו”ח רווח והפסד .

אין ספק כי הכנסות מס טכניות אלה אינן מייצגות רווח כלכלי מניצול ההפסדים להעברה או שיפור כלשהו בתחזית לקיומם של רווחים בעתיד. פרדוקס אחר הוא שבראייה של החברה האם כרווחית, מתן הלוואה לחברה בת מפסידה צפוי לגרום להפסדי מס על פני תקופה ההלוואה, שהרי הכנסות הריבית של החברה האם ימוסו – בעוד החברה הבת לא תוכל לקזז בעתיד את הוצאות הריבית.