מעריב הפקידה לקופת הפיצויים של העובדים רק כמחצית מההתחייבות שלה כלפיהם
הדאגה של עובדי מעריב לכספי הפיצויים שלהם מקבלת ביטוי חלקי בלבד בדו”חות הכספיים של החברה. בלי להיכנס לנאותות החישוב של ההתחייבות לפיצויים של מעריב, ניתן לומר כי כללי החשבונאות מובילים לכך שהיא מתומחרת בחסר, כלומר אינה משקפת את הסכום שנדרש לשלם במקרה של פיטורים מיידיים של כלל העובדים.
כידוע, בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, מחויבות החברות בישראל לשלם פיצויים לעובדים בעת פיטורים או פרישה, המחושבים על בסיס משכורת אחרונה כפול מספר שנות העסקה. במקביל קיים הסדר מיוחד בסעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים שלפיו במידה שהעובד והמעביד מסכמים על כך מראש, מתבצעות הפקדות שוטפות לקופה אישית של העובד, בגובה 8 ושליש אחוז מהשכר (1/12).
הפקדות אלה פוטרות את החברה מהמחויבות לתשלום פיצויי פיטורים, אך מזכות את העובד בסכומים שהצטברו בקופה גם אם בחר לעזוב מרצונו. בשנים האחרונות, בעקבות חוק פנסיה חובה, נדרשות גם הפקדות שוטפות חלקיות, שהן בעלות משמעות דומה. גרסאות חלקיות נוספות קיימות לעתים בהפקדות בשיעור של 6%.
מרכיב זה של הפקדות שוטפות, הממצות את חבותו של המעביד, מכונה ב-IFRS “תוכנית הפקדה מוגדרת”. הוא לא מקבל ביטוי במאזן, שכן המעביד יצא ידי חובתו עם ההפקדה ואינו נושא במחויבות כלפי העובד. מנגד, המחויבות שלא מכוסה על ידי ההפקדות השוטפות, ככל שזו קיימת, מכונה “תוכנית הטבה מוגדרת”, וצריכה לקבל ביטוי במאזן של החברה, ולהירשם כהתחייבות בגין הטבות לעובדים. התחייבות זו נמדדת לפי חישוב אקטוארי המבוסס על משכורת העובד, תקופת העסקתו, גידול צפוי בשכר ושיעור ההיוון.
יתרת ההתחייבות ברוטו לפיצויים של מעריב לתום 2011 הסתכמה ב-72 מיליון שקל, כאשר במהלך 2011 הוכרה הוצאה של כ-6 מיליון שקל בגין צבירת הזכויות לפיצויים של העובדים שמכונה “עלות שירות שוטף”. בחישוב גס מאוד, ובהנחה כי עלות השכר השנתית של כלל העובדים הסתכמה בשנה זו בכ-180 מיליון שקל, המשמעות היא שמעריב רואה רק ב-40% מהפיצויים לעובדים כמחויבות שלה – כלומר הטבה מוגדרת.
ההתחייבות לפיצויים מוצגת בניכוי יתרת הסכומים שהצטברו כתוצאה מהכספים שאותם הפקידה החברה לטובת פירעון ההתחייבות ופירות ההשקעה של סכומים אלה. יתרת סכומים אלה מכונה “ייעודה”, שכן הסכומים מיועדים ספציפית לתשלומי פנסיה ופיצויים – ואפילו לנושי החברה אין זכות לגעת בהם. יש לציין כי שלטונות המס מעודדים את החברות להפקיד בייעודה בכך שהם מתירים בניכוי את ההפקדות בייעודה כהוצאה שוטפת.
יתרת ההתחייבות נטו בגין פיצויים יכולה ללמד על רמת הזהירות בהתנהלות החברה. ככל שההפקדות, כולל רווחי והפסדי הקופה, אינן מדביקות את הגידול בהתחייבות כתוצאה מצבירת זכויות – הרי שההתחייבות נטו תגדל. במעריב, לדוגמה, יתרת הייעודה לתום 2011 מגיעה ל-53% מההתחייבות ברוטו, כך שיתרת ההתחייבות נטו מייצגת כמעט מחצית מההתחייבות ברוטו.
יש לציין כי בהתאם ל-IFRS, הפקדות בסך 5.8 מיליון שקל בכלל ביטוח לא נכללו במסגרת הייעודה. מבחינה כלכלית, ניתן לראות את הפער כגיוס הלוואות מהעובדים, שהרי לחלופין החברה היתה יכולה לגייס הלוואות ולהפקיד את הכספים בחשבון הייעודה. לעניין זה יש להדגיש כי ההתחייבות נטו אינה מכוסה במקורות ספציפים לתשלום, וכפופה כמו התחייבויות אחרות במקרה של פירוק לשיעבודים ספציפים על הנכסים ולסדר קדימויות.
ואולם ההתחייבות ברוטו לא מביאה בחשבון בהכרח את כל התשלומים שיידרשו במקרה של פיטורים ביום המאזן, מאחר שמדידתה מבוססת על הנחת פרישה או עזיבה מרצון ולא על פיטורים. הסיבה לכך היא שתחת הנחת העסק החי, פיטורים נמצאים בשליטת החברה ולכן עד לביצועם לא נוצרת לחברה מחויבות חשבונאית בגינם. כך, ייתכן שבמקרה של פיטורים תידרש הפרשה משמעותית נוספת, לרבות בגין חוזים אישיים למיניהם.
הדבר מקבל משנה תוקף לאור הפיטורים ההמוניים המתוכננים במעריב. מעבר לכך, בסוג חברות כמו מעריב ההתחייבות הנ”ל מתומחרת בחסר ביחס לתשלום שנדרש במקרה של פיטורים מיידי, לאור החישוב האקטוארי שלה שמביא בחשבון עליית שכר עתידית שנמוכה משיעורי ההיוון.
עדות לתמחור בחסר של ההתחייבות במקרה של מעריב ניתן לראות כבר בדו”חות הרבעון השני, שהביאו בחשבון את תוכנית ההתייעלות שתוכננה עוד לפני הכוונה לבצע פיטורים גורפים. בהתאם לכך, סיווגה מעריב את עיקר ההתחייבות לפיצויים, כ-20 מיליון שקל, כהתחייבות שוטפת, והכירה בהפרשה נוספת של 31 מיליון שקל הכוללת התחייבות בגין סיום יחסי עובד מעביד.