הקופה רושמת: ההנחות לחברי הקואופ בסופרמרקטים נרשמו כהכנסה

קואופ רשמה את ההנחות שהעניקה לחברי האגודה כהכנסה כנגד משיכת בעלים — אף שלכאורה זוהי הטבה צרכנית במהותה ■ ביחד עם המעבר שביצעה לפני קריסתה לשיטת הצגה דו־שלבית של דו”ח רווח והפסד, טושטש הגידול החד בהפסד של הפעילות הקמעונית

קריסתה של רשת הסופרמרקטים קואופ וכניסתה להליכים משפטיים היא הזדמנות להציץ בדו”חותיה הכספיים, שצורפו לבקשה שהגישה להקפאת הליכים. לקואופ ישראל מחזור מכירות שנתי של כ–800 מיליון שקל והיא מעסיקה מאות עובדים ביותר מ–200 מרכולים. הרשת מאוגדת כחברה פרטית, המוחזקת במלואה בידי קואופרטיב קואופ ישראל, שהיא אגודה צרכנית־שיתופית. האגודה האם הוקמה לפני עשרות שנים ואוגדה על פי פקודת האגודות השיתופיות הארכאית — ולכן באופן פרדוקסלי משהו למהותה אינה מחויבת בפרסום דו”חותיה.

הדו”חות ל–2017 של החברה הבת והאגודה האם, שצורפו לבקשת הקפאת ההליכים, לא סיפקו אזהרה לגבי מצבה הכספי של הרשת, שלכאורה הייתה נדרשת. שני הגופים אמנם מיישמים בדו”חותיהם את התקינה הישראלית, אבל זאת מבוססת על IFRS ברובם ככולם של הנושאים החשבונאיים שרלוונטיים להם — כמו מדידת נדל”ן להשקעה לפי שווי הוגן ואופן הצגת הדו”חות.

לפי מסמכי ההתאגדות של קואופ ישראל, המאגדת כ–10,000 חברים פעילים בענף הקמעוני הקפיטליסטי, היא ארגון שיתופי ודמוקרטי, הפועל למען חבריו וקהל הלקוחות שלו מתוך מחויבות אליהם. החברת באגודה מקנה זכות להצביע במוסדותיה ולקבל הנחה בעת רכישה במרכולי האגודה, שמוחזרת לחברי האגודה בצ’ק על בסיס רבעוני.

מורידים שלב בהצגה

מבחינה ארגונית, קואופ ישראל מתנהלת באמצעות מוסדות הנבחרים אחת לארבע שנים, שהנהלתה כפופה להם. חברי האגודה מהווים את האסיפה הכללית שלה, ואחת לארבע שנים נערכות בחירות בקרב חבריה — ונבחר הגוף המייצג הכללי (הרשות המחוקקת של האגודה) הנקרא “מורשון”, שמונה 66 חברים. המורשון מאשר את הדו”חות, ממנה מבקר חיצוני, מאשר תיקונים בתקנון האגודה ומכריע בסוגיות עקרוניות בפעילותה. המזכירות נבחרת על ידי המורשון, והיא הגוף הביצועי שמנהל את האגודה באופן שוטף. הדירקטורים של החברה הם ברובם המכריע חברי המזכירות.

בדו”חות ל–2017 ביצעו החברה הבת והאגודה האם שינוי מדיניות הצגתית: כנראה מהצגה סטנדרטית רב־שלבית (לא צורפו דו”חות קודמים) של דו”ח רווח והפסד — להצגה דו־שלבית. בהתאם ל–IFRS, המאפשר שיקול דעת באופן הצגת הדו”חות, חברות מציגות את דו”ח הרווח וההפסד בשלושה פורמטים עיקריים. הפורמט הנפוץ ביותר הוא הרב־שלבי המסורתי, שכולל שני סיכומי ביניים — רווח גולמי ורווח תפעולי, ולאחר מכן הוצאות והכנסות מימון שמובילות לסיכום ביניים נוסף, רווח לפני מס. רק אז מוצגות הוצאות מס שמובילות לרווח הנקי. פורמט זה, המיושם בדרך כלל בחברות תפעוליות, שם את הדגש על חשיבות הניתוח של הרווחיות הגולמית והתפעולית.

הפורמט החד־שלבי, שמשמש בדרך כלל חברות אחזקה טהורות, מציג מצד אחד את כלל ההכנסות ומצד שני את כלל ההוצאות — עד לשורת הרווח לפני מס. בתווך נמצא הפורמט הדו־שלבי, שכולל סיכום ביניים אחד של רווח תפעולי, לפני הכנסות והוצאות מימון. הפורמט הדו־שלבי מותיר את ההפרדה של המימון מהרווחיות התפעולית, אבל מטשטש את ההבחנה בין עלות ההכנסות הישירה (רווחיות גולמית) להוצאות הכלליות והעקיפות, לרבות מכירה. כפועל יוצא, לחברות תפעוליות עם נדל”ן משמעותי להשקעה קיים על פי רוב אינטרס להימנע מדיווח על רווח גולמי, וכך לכלול את רווחי השערוך בהכנסות — ולא מתחת לשורת הרווח הגולמי.

לאור הדרישה לעקביות ביישום של מדיניות חשבונאית מתקופה לתקופה, כדי לבצע שינוי מדיניות חשבונאית וולונטרי, לרבות מדיניות הצגתית — צריך להראות באופן ברור שיפור ברלוונטיות. קביעה שהמודל הדו־שלבי רלוונטי יותר עבור הקואופ אינה טריוויאלית, במיוחד לאור העובדה שרשתות השיווק הגדולות כמו שופרסל, ויקטורי ורמי לוי מדווחות לפי המבנה התלת־שלבי הרגיל. לשם המחשה,שופרסל — שמחזיקה גם נדל”ן להשקעה המושכר לחיצוניים — מבצעת אף סיכום ביניים נוסף לרווח התפעולי, לפני הכללת הכנסות והוצאות אחרות ביחד עם רווחי השערוך והמימוש של נדל”ן להשקעה.

מעבר לכך שקואופ אינה מספקת את הנימוק לשינוי המדיניות ההצגתית, היא מציינת בדו”חות שמדובר בכלל במעבר מהצגת דו”ח רווח והפסד לפי שיטת מאפיין הפעילות — להצגתו לפי מהות ההוצאה. זוהי קביעה לא נכונה, שמבלבלת בין סיווג הוצאות על פי מהות ההוצאה לבין הצגת דו”ח רווח והפסד בשיטה הדו־שלבית. המשמעות של סיווג לפי מאפיין פעילות היא רישום בגוף דו”ח רווח והפסד (להבדיל מהביאורים) לפי מרכיבי ההוצאות כמו שכר, עלות מוצרים ופחת — אבל קואופ דווקא המשיכה בדו”חות 2017 להשתמש בשיטת מאפיין הפעילות, כלומר סיווג הוצאות פונקציונלי כמו עלות מכר והוצאות מכירה ושיווק.

קשה להתעלם מכך ששינוי המדיניות ההצגתית במקרה של קואופ, במיוחד לאור היותה חברה פרטית שאינה מחויבת בביאור על מגזרי פעילות, מטשטש בהסתכלות פשטנית את התוצאות הקמעוניות שלה. לשם המחשה, ככל שהיתה מוצגת שורת רווח גולמי — היא לא היתה יכולה לכלול גם רווחי שערוך של נדל”ן להשקעה, שהסתכמו ב–13.4 מיליון שקל ב–2017.

הזינוק בהפסדי קואופ

בדו”חות דיווידנד, לרשות ני”ע הנחה

נקודה מרכזית בהבנת הדו”חות של קואופ נוגעת דווקא להנחות שהרשת העניקה על פני השנים לחברי האגודה האם. בהתאם לכללי החשבונאות, הכנסות נרשמות על פי השווי ההוגן של התמורה שמתקבלת, ולכן הנחות צרכניות מנוכות מההכנסה המופיעה בדו”חות. מבחינה חשבונאית, הן בדו”חות הרשת והן בדו”חות המאוחדים של אגודת האם שלה ההנחה לא נוכתה מצד אחד, מההכנסות בדו”ח רווח; והפסד ומצד שני נרשמה כמשיכת בעלים בדו”ח על שינויים בהון. המשמעות היא שדירקטוריון החברה הבת ראה את ההנחה ככזו הניתנת לחברי האגודה בכובעם כבעלי מניות — ולא כלקוחות. חשוב להדגיש כי המסגרת המושגית שהיא בגדר חוקה חשבונאית, מחייבת להפריד את הפעילות של ישות עם בעלי מניותיה בכובעם כבעלי מניות — מהביצועים שלה.

טיפול חשבונאי לא טריוויאלי זה הוביל לכאורה לניפוח הרווחיות. הסיבה לכך היא שניתן לכאורה לראות מבחינה כלכלית את חברי האגודה כחברי מועדון לקוחות שמקבלים הנחות בסניפי הרשת.

קשה להתעלם מכך שטיפול חשבונאי זה הוא בעייתי בכל מקרה. הסיבה לכך היא שככל שאכן ההנחה ניתנת לחברי האגודה בכובעם כבעלי מניות — הרי לכאורה מדובר בדיווידנד שצריך לעמוד בכללי החלוקה כבר בדו”חות החברה הבת, הרשת הקמעונית, שיש להם משמעות לאור קיומם של נושים. בהקשר זה, הגירעון ביתרת העודפים, שהסתכם בסוף 2017 בכ–30 מיליון שקל, והתוצאות בשנים האחרונות לא איפשרו לכאורה את החלוקות. יתרה מכך, דיווידנד שאינו מפלה אמור להתחלק בין בעלי המניות על בסיס שוויוני — ולא לפי סכומי רכישותיהם כלקוחות.

הבעיה מחמירה לכאורה לאור המצגים שהגישה קואופ בנושא לרשות ניירות ערך ב–2014. כחלק מתכנית לגיוס חברים חדשים באמצעות הנפקת מניות תמורת סכום של עד 1,000 שקל, האגודה הגישה בפנייה מקדמית לרשות ני”ע בקשה עקרונית: לא לראות במניות האגודה נייר ערך, שחלים עליו דיני ני”ע — בין השאר הצורך בפרסום תשקיף. הרשות קיבלה את עמדת קואופ במגבלות מסוימות על מכירת המניות ותנאיהן, שעיקרן כי הריבית שישאו מניות אלה, שניתנות לפדיון על ידי החברים, תוגבל — ולא תתאפשר מכירת יותר ממניה אחת לאדם אחד.

מרכיב מרכזי בהחלטת רשות ני”ע כי מניית האגודה אינה נייר ערך היה שההנחות לחברים, שלפי הפנייה המקדמית הגיעו ב–2014 לשיעור של 6%, נקבעות מראש ואין להן קשר לתוצאות העסקיות — מה שמעיד על הנחה צרכנית. החשש היה כי ככל שההנחה נקבעת בדיעבד, היא מתבססת על התוצאות המדווחות ודומה במהותה לדיווידנד, שהוא מאפיין מרכזי של נייר ערך.

ניתוח בסיסי של דו”חות 2017 מלמד אפוא על גידול בהפסד התפעולי של הפעילות הקמעונית מ–3.3 מיליון שקל ב–2016 ל–12 מיליון שקל ב–2017. בהיעדר מידע נוסף לא ניתן לבדוק את איכות הרווחים — למשל בשל היוון סכומים משמעותיים.

בשביל מה יש דו”חות

לבעיות החשבונאיות לכאורה מצטרפת גם שאלת היעדר ההפניה למצב הכספי הבעייתי. על רקע העובדה שדו”חות 2017 אושרו לפרסום כמעט חצי שנה בתוך 2018, ההידרדרות החדה בתוצאות התפעוליות דרשה מההנהלה לבחון את התזרים בפועל לאחר תאריך המאזן. בדיקה זהירה של הנושא מתחייבת על רקע קיומו של גירעון עמוק בהון החוזר, שהוא חריג גם ביחס לחברות הקמעוניות הציבוריות שגם להן קיים מרכיב אשראי ספקים גדול יחסית.

היקלעות לקשיים כלכליים היא אירוע לגיטימי בענפים תחרותיים, אבל השורה התחתונה במקרה זה — דו”חות הרשת — לא שיקפו זאת. דירקטורים בחברות בסביבת סיכון כזאת, גם בחברות פרטיות, חייבים להיות רגישים לנאותות הדו”חות — לא רק לצורך הבנת מצב הפעילות, אלא גם כדי להשיג את המטרה שלשמה נערכים דו”חות כספיים.