הסיפור המרכזי אינו קומדיית הטעויות שגררה תיקונים
לכללי החשבונאות יש לעתים קרובות השלכות משמעותיות ביותר, הרבה מעבר למדידת התוצאות העסקיות גרידא. ההשקעה העצומה של מבטח שמיר בתנובה, שמהווה כ-80% ממאזנה, מספקת שיעור מאלף על כך. כפי שנאמר בטור זה בעבר, סמוך לרכישת תנובה תוקן הסכם ההשקעה על מנת שמבטח שמיר תימנע מיישום שיטת השווי המאזני, ובעקבות כך מחובת צירוף דו”חות תנובה כחברה כלולה מהותית. הרקע לכך הוא הבסיס המושגי הרעוע והנזיל של ההשפעה המהותית לפיה קובעים אם יש ליישם את שיטת השווי המאזני.
אך מתברר שהסיפור של תנובה ממשיך כעת גם בהימנעות מיישום שווי הוגן. כרקע, יש לציין כי בהתאם ל-IFRS השקעה במניות שאינה מקנה שליטה אך גם אינה מקנה השפעה מהותית נמדדת בשווי הוגן. כאשר מדובר בהשקעה בחברה פרטית, יש לכך משמעות דיווחית נוספת הנובעת מדרישת תקנות ניירות הערך לצרף הערכות שווי מהותיות מאוד שעל פיהן בוססו סכומים בדו”חות הכספיים.
כבר מהרבעון הראשון של 2008 הצהירה מבטח שמיר כי היא מטפלת בהשקעה בתנובה כנכס פיננסי זמין למכירה הנמדד לפי שווי הוגן, אם כי בפועל התייחסה לסכום ששולם כאומדן השווי ההוגן ולא צירפה הערכת שווי לכך. יש לציין כי לצורך הערכת שווי אופציית הרכש שהוזמנה מגיזה הונח כי תנובה היא חברת מזון יציבה ושומרת על ערכה הריאלי.
כזכור, הנפיקה מבטח שמיר אופציית מכר (Put) לאגודה המחזיקה ביתר מניות תנובה, ומנגד העניקה אופציית רכש (Call) לאייפקס לגבי חצי ממניות תנובה שימומשו כחלק מאופציית המכר. מבטח שמיר תיקנה השבוע את דו”חותיה הכספיים (Restatement) בשל אי הכללת אופציית המכר שנכתבה, ובשל הכללת אופציית הרכש באופן מוטעה כהפחתה מההון במקום כתוספת לנכס.
אך זה לא הכל – מבטח ביצעה תיקון נוסף בשל שינוי בסיס המדידה של המניות והאופציות משווי הוגן לעלות. לצורך כך נעשה שימוש בחריג הקיים ב-IFRS, שמתייחס למקרים נדירים שבהם לא ניתן למדוד שווי הוגן באופן מהימן. יש לציין כי הרציונל של חריג זה, שצפוי להתבטל בקרוב, הוא למנוע קביעה שרירותית של שווי הוגן לאור אופי העסקים של החברה המושקעת, כמו במקרים מסוימים בהשקעות הון סיכון. הנימוק של מבטח שמיר לשימוש בחריג, שבפרקטיקה כמעט שלא נעשה בו שימוש, נוגע לחוסר יכולת מדידה לאור המגבלות החוזיות הקיימות ברכישת הזכויות בתנובה יחד עם אייפקס.
נראה כי הסיפור המרכזי כאן אינו קומדיית הטעויות שגררה תיקון דו”חות משמעותי, אלא דווקא מה שלא נמצא בדו”חות גם אחרי התיקון – מידע רלוונטי על ההשקעה בתנובה. על אף שמדובר בעניין חשבונאי טהור, הוא לכאורה עשוי להעלות שאלה משפטית עמוקה – עד כמה חברה שמשתמשת בכספי ציבור רשאית להיכנס להשקעה כה דרמטית, כאשר ידוע מראש שלא ניתן יהיה לדווח עליה באמות מידה מקובלות. קשה אף להתעלם מקווי דמיון מסוימים לפרשה המדוברת של אי צירוף דו”חות ישקר לדו”חות השקעות דיסקונט.