הקדמת התשלום מתחילת יולי לסוף יוני שינתה את תזרים המזומנים
על רקע ירידה חדה בהכנסות ממתן שירותים (בעיקר זמן אוויר) של חברות הסלולר בעידן שר התקשורת משה כחלון, אנו עדים לעלייה במרכיב ההכנסות ממכירת מכשירים, בעיקר סמארטפונים. מאחר שהתשלום בגין המכשירים נפרש בדרך כלל, מטעמים שיווקיים, על פני 36 חודשים, הרי שלשינוי בתמהיל ההכנסות קיימות השפעות שליליות על שני פרמטרים דיווחיים חזקים: תזרים מזומנים מפעילות שוטפת ו-EBITDA.
הפער שנוצר בין הפרישה הארוכה ללקוחות לבין התשלום קצר המועד לספקי המכשירים מוביל לגידול בהון החוזר, שמשפיע באופן שלילי מאוד על התזרים מפעילות שוטפת. מנגד, ה-EBITDA, שכידוע מבוסס על הרווח התפעולי, תוך נטרול פחת והפחתות, אינו מושפע אמנם משינויים בהון החוזר, אך אמור להיות מושפע לרעה ממרכיב המימון שחבוי בפרישת התשלומים הזו.
ה-IFRS דורש להפריד את מרכיב המימון כאשר העסקה כוללת במהות גם עסקת מימון, כמו במקרה של חברות הסלולר. כפועל יוצא, ההתייחסות למכירת המכשיר באשראי היא כאל שתי עסקות רעיוניות: האחת, מכירה במזומן בהתאם לערך הנוכחי של התקבולים העתידיים – והשנייה, מתן הלוואה ללקוח באותו הסכום, שנושאת ריבית בהתאם לשיעור הריבית ששימש להיוון. הכנסות הריבית בגין אותה הלוואה רעיונית, שמוכרות על פני שלוש שנים, הן במהותן הכנסות מימון שאמורות להיות מוצגות מתחת לרווח התפעולי, ולפיכך לא להיכלל ב-EBITDA.
מעניין לראות את ההתמודדות של פרטנר, שהודיעה באחרונה על אי חלוקת דיווידנד, עם ההשפעות האלה. בדו”חות הרבעון השני דיווחה פרטנר כי במטרה להחליק את תזרים המזומנים על פני השנה, הגיעה להסדר עם שתי חברות כרטיסי אשראי להקדמת מחזור התשלום החודשי בכמה ימים. באמצעות הקדמת התשלום של תחילת יולי לסוף יוני שיפרה פרטנר את תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של הרבעון השני ב-126 מיליון שקל, ולמעשה הכפילה אותו. גם אחרי הטיפול הקוסמטי בעיתוי, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של פרטנר ברבעון השני קטן בשיעור חד של כ-44% ביחס לרבעון השני אשתקד.
פרטנר, באורח מוזר, אינה נפגעת מהשפעת המרכיב המימוני. בשונה מחברות הסלולר האחרות, היא מציגה את ההכנסות שנובעות מגידול במרכיב הערך הנוכחי במסגרת “הכנסות אחרות” מעל הרווח התפעולי, מה שמשפר לה את הרווח התפעולי ולכן גם את ה-EBITDA. כך לדוגמה, ברבעון השני ובמחצית הראשונה של 2011 הסתכמו ההכנסות האחרות של פרטנר ב-26 ו-44 מיליון שקל בהתאמה, לעומת 15 ו-30 מיליון שקל, בהתאמה, בתקופות המקבילות אשתקד. הפרשים אלה סוגרים את כל הפער בין ה-EBITDA של סלקום Eברבעון השני, שהסתכם ב-565 מיליון שקל, לזה של פרטנר, שהסתכם ב-586 מיליון שקל.
גם אם ניתן לכאורה לראות, מזווית מסוימת, הכנסות מימון אלה כחלק מהפעילות התפעולית, נוצר עיוות הצגתי – שהרי עלות המימון בגין אשראי ששימש בעקיפין לרכישת המכשירים מוצגת במסגרת הוצאות המימון, מתחת לרווח התפעולי. לעתים נדמה שבהפוך על הפוך, דווקא החברות הדואליות, שנמצאות מחוץ לרדאר של רשות ני”ע הישראלית לאור חוק הרישום הכפול, לא תמיד נקלטות ברדאר של הרשות האמריקאית (SEC) כמנפיקות זרות, במיוחד בעידן ה-IFRS.