התקן החדש בהשוואה לסולבנסי

כפי שצוין לעיל, לאור חוסר השקיפות והאחידות שאפיינו את IFRS 4, המשתמשים בדוחות הכספיים נדרשו לעשות שימוש גם בגישות דיווח חלופיות, כגון שימוש בדוחות ערך גלום (EV) או מסגרת Solvency II, כדי לנתח את מצבן של חברות הביטוח. עם זאת, גישות אלו ממוקדות בעיקר ביתרות המאזניות ומשכך עלולות שלא להספיק לצורך מדידת הביצועים של החברות. גישות אלו גם מספקות מידע תמציתי מאוד בהשוואה לדוחות הכספיים. כאמור לעיל, חברות הביטוח בישראל מפרסמות בין היתר דוח יחס כושר פירעון, ואולם, נראה כי החסרונות האמורים מביאים לכך שדוח יחס כושר פירעון אינו משמש כמקור העיקרי, ובטח לא הבלעדי, להמחרת החברות ביחס לדוחות הכספיים.

הגם שהתקן החדש יחייב את השוק ללמוד לקרוא ולנתח מחדש את הדוחות הכספיים של חברות הביטוח, יש הטוענים כי הוא צפוי להטיב עם המשתמשים בדוחות הכספיים, ובפרט עם המשקיעים והאנליסטים. בין היתר, יש הסבורים כי התקן יביא לשורות רווח יותר רלוונטיות, הכרה עקבית ברווחים, ניתוח מקורות הרווח, שימוש בהנחות שוטפות עדכניות, גילוי על ההשפעה של עסקים חדשים וגילויים על הנחות ואומדנים אקטואריים נרחבים יותר. כל אלו צפויים להביא לדוחות כספיים שהם שקופים ונגישים יותר לכל המשתמשים בדוחות הכספיים.

השוואה גסה בין ההון החשבונאי הנוכחי (לפי IFRS4) להון הכלכלי לפי סולבנסי II (רובד 1 בסיסי) מלמדת כי ברמת השוק, ההון הכלכלי הבסיסי הנוכחי לרוב גבוה יותר מזה החשבונאי – לעיתים באופן משמעותי. אף אם ננטרל או נגשר על מספר פערים מהותיים בין החשבונאות הנוכחית לבין סולבנסי II שהם בעלי אופי טכני – ובפרט – מחיקת (או המחיקה החלקית) של הנכסים הבלתי מוחשיים, החברות המנהלות ומנגד ביטול הניכוי בשל פריסה, העניין יקטין את הפערים אך עדיין סביר שנגיע לתוצאה לפיה ההון הכלכלי “המותאם” הנוכחי לפי סולבנסי II גבוה משמעותית מההון החשבונאי הנוכחי.

על בסיס הניתוח הפשטני והגס לעיל, ניתן להצביע כי קיים פוטנציאל לגידול בהון הנוכחי של חמש חברות הביטוח הגדולות כמכלול. עם זאת, יש לציין כי קיימים פערים פוטנציאליים משמעותיים בין המסגרות שלא באים לידי ביטוי בטבלה זו – בין היתר, בדמות השפעת השווי ההוגן, ומכאן – היחס בין רכיבי ה-CSM וה-RA מחד לבין ה-RM מאידך. מובן כי קיימת גם שונות בהקשר הזה בין החברות עצמן.

יש לציין כי הסיבות הטכניות לפער בין ההון החשבונאי הנוכחי להון הכלכלי, ברמת כל חברה, קשורות בין היתר באינטראקציה שבין סוגי המוצרים והטיפול החשבונאי בהם בתקינה החשבונאית הנוכחית לבין תזרים המזומנים המהוון שלהם, ועלויות הרכישה (DAC). בעוד שלגבי סוגי מוצרים מסוימים הערכים עשויים להיות דומים, עבור מוצרים אחרים ייתכנו פערים מהותיים יותר.