כתר מנסה לשנות את תחילת הסיפור

החברה הקטינה רטרואקטיבית את הכנסות הרבעונים שנבעו מהמלאי לכל אורך

בשבוע שעבר פורסם כי קרן מרקסטון הגיעה להסכם עקרונות עם קבוצת משקיעים בראשות חברת ארלדן, בעלת השליטה בחברה הציבורית כתר הוצאה לאור, למכירת אחזקותיה ברשת סטימצקי. מהלך זה, שבו בעל השליטה בהוצאה לאור רוכש את הלקוח העיקרי שלה שנמצא במצב כספי בעייתי, מעלה לדיון מזווית חשבונאית את מערכת היחסים המסחרית המורכבת שבין הוצאות לאור לבין רשתות הספרים. השלמת עסקה כזו תהיה תלויה באישור של הממונה על ההגבלים העסקיים מחשש לפגיעה בתחרות בענף.

הדו”חות הכספיים של כתר מעידים על עומק התלות שיש לה בסטימצקי כלקוח עיקרי. IFRS דורש לתת גילוי לסך ההכנסות מלקוחות עיקריים, מתוך רציונל כי תלות בלקוחות בודדים היא מידע חשוב למשקיעים. במקרה של כתר זהו לקוח עיקרי אחד – סטימצקי. ב–2013 היו ההכנסות של כתר מסטימצקי כ–58% מהכנסות מגזר ההוצאה לאור שלה. תלות זו יכולה גם לספק הסבר למוטיבציה של בעלי השליטה בכתר לרכוש את סטימצקי, שלפי הפרסומים בעיתונות נקלעה לקשיים פיננסיים.

על רקע הריכוזיות החריפה בתחום הספרים בישראל והאופי של הפעילות בו, הקשר בין ההוצאה לאור ובין הלקוחות שלה – חנויות הספרים – סימביוטי במיוחד. אחד הסממנים לכך קשור לייחודיות של ספרים כמוצר. שאלת ההצלחה של מכירתם לקהל הרחב מובילה לכך שהענף מאופיין בזכות החזרה מלאה מהקמעונאים.

כך, לחנויות ולרשתות השיווק יש בדרך כלל זכות להחזיר להוצאה עותקים שאינם נמכרים בקצב מספק או שנכשלו מסחרית בחנויות. להבדיל מתחומים אחרים, הסיכון על ספר הוא ייחודי, בדומה למוצרי מוזיקה ואופנה, כי הוא יכול לא להצליח ולכן המשמעות המעשית של זכות החזרה גורפת למפיצים היא הותרת סיכון המלאי על ההוצאה לאור, דבר המעלה שאלות קשות ביחס להכרה בהכנסה אצל ההוצאות לאור.

כאשר מדובר במכירות של יצרנים או סיטונאים לקמעונים שמוכרים ללקוח הסופי, חשוב לבצע לצורך בחינת סוגיית ההכרה בהכנסה הבחנה ביחס למועד שבו היצרן או הסיטונאי מעביר את סיכון המלאי: האם במועד ההעברה הפיזית של המוצר לקמעונאי או רק במועד המכירה ללקוח הסופי, שהוא בהכרח מאוחר יותר.

ככלל מועד ההכרה בהכנסה מבחינה חשבונאית הוא מועד העברת הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בבעלות על הסחורה. כאשר הקמעונאי לוקח על עצמו את סיכון המלאי, הרי שמועד ההכרה בהכנסה הינו העברת הסחורה אליו, ובמקביל מוכרת הפרשה להחזרות ככל שהדבר נדרש. מנגד, כאשר הקמעונאי אינו לוקח על עצמו את סיכון המלאי, כפי שמקובל בעסקות קונסיגנציה (משגור), ההכרה בהכנסה תתבצע רק במועד המכירה של המוצר ללקוח הסופי.

מלאי של 6 מיליון ש’

חשוב להדגיש כי עקרון־העל של החשבונאות הוא מהות קודמת לצורה, ולכן גם כאשר הסכם המכירה אינו מנוסח משפטית בצורת קונסיגנציה, הרי שמבחינת מעשית אם ההסדר המסחרי העומד מאחוריו הוא כזה, הטיפול החשבונאי צריך להיות בהתאם. עד לדו”חות 2013, התייחסה כתר למכירות לסטימצקי שלא כעסקות קונסיגנציה והכירה בהכנסה במועד העברת הספרים לסטימצקי, כלומר לפני מועד המכירה ללקוח הסופי.

בסוף ינואר 2014 פירסמה כתר דיווח מיידי שממנו ניתן ללמוד על מעבר לקונסיגנציה בהתקשרות עם סטימצקי, ועל כך שיתרת המלאי בסטימצקי שמקורו בכתר לתום 2013 היא כ–6 מיליון שקל. בהמשך לכך, דו”חות כתר ל–2013 מלמדים כי מתחילת 2014 שינתה סטימצקי את שיטת הרכישות שלה מכתר לקונסיגנציה. כתר מדווחת כי קיבלה מרשת סטימצקי יתרות ערך מלאי לסוף 2013 וכתוצאה מכך הפחיתה בדו”חות 2013 את מחזור המכירות ואת יתרת הלקוח שלה בהתאם.

ניתן לייחס את השינוי בהסכם המסגרת בין כתר ספרים לסטימצקי לקשיים הפיננסיים של סטימצקי שהתגלעו בחודשים האחרונים. יתרה מכך, ייתכן כי הערכת כתר בדבר קשיי הגבייה של החוב והסיכון שכרוך בהידרדרות סטימצקי להסדר חוב – לצד ההסדר המסחרי שממילא התיר לסטימצקי זכות החזרה גורפת של ספרים שלא נמכרים – הביאה את ההוצאה לאור להעדיף דווקא הסדר קונסיגנציה משפטי, המעמיד אותה במצב נוח יותר במצב שבו סטימצקי תיאלץ להגיע להסדר עם נושיה. ואולם, השינוי מדליק זרקור על מהות ההסדר גם בעבר.

מדיניות עבר מתירנית

מעבר להסכמי קונסיגנציה מקל מבחינה פיננסית על הרשתות הקמעוניות. היתרון המובהק שלו, מעבר לכך שספקי הרשת מממנים למעשה את פעילותה, הוא מניעת החשיפה לסיכון המלאי. יתרון זה משמעותי מאוד במקרים שבהם אין ודאות לגבי הביקוש למוצר, כמו במקרה של ספרים חדשים, או בענפים הסובלים מתנודתיות עונתית, כמו מוצרי אופנה.

כתוצאה מהמעבר לרכישה בקונסיגנציה הקטינה סטימצקי ככל הנראה את מצבת ההתחייבויות השוטפות שמכבידות על מאזנה. סטימצקי אמנם אינה חברה ציבורית ולכן דו”חותיה אינם מתפרסמים לציבור, אך ניתן לראות את ההקלה הפיננסית בקונסיגנציה, לדוגמה במשביר לצרכן, הנמצאת בגירעון עמוק בהון החוזר. המשביר, שהשיתה את אופן הפעילות הזה על ספקיה, מדווחת כי מרבית המוצרים המשווקים בסניפי הרשת נמכרים בשיטת הקונסיגנציה.

היבט מעניין נוסף בהקשר זה הוא כי בדיעבד קשה להתעלם מכך שהדיווח המיידי היה סימן למצבה של סטימצקי כבר בתום ינואר 2014. כזכור, הפרסומים בעיתונות על מצבה הקשה של סטימצקי התחילו מאוחר יותר. מעבר לכך, כתר מציינת כי עיכבה את הדיווח לאור חשש כי יגרום לה נזק ולכן בהחלט ייתכן כי ההסכם החדש עם סטימצקי נחתם כבר בתום 2013.

השאלה המרכזית היא אם ממילא מהותו של ההסדר עם סטימצקי לא היתה קונסיגנציה גם לפני השינוי שנערך, לא רק לאור נושא ההחזרות אלא גם לאור העובדה שתנאי האשראי שמעניקה כתר ללקוחות לפי דיווחיה ארוכים יחסית – שוטף + 150.

מעבר לשינוי העתידי באופן המכירה לסטימצקי, ניתן להבין כי השינוי חל גם על המלאי הקיים לתום 2013. עם זאת, קשה להבין את הטיפול החשבונאי של כתר במלאי שנותר בסטימצקי לתום 2013 ובהכנסות 2013.

כתר ביצעה מעין תיקון רטרואקטיבי של ההכנסות שכנראה נבעו מהמלאי הנ”ל, וכפי שעולה מדו”ח הדירקטוריון הקטינה רטרואקטיבית את ההכנסות כבר ב–2013. מעניין גם לראות שהתיקון בוצע על ידי שינוי של הכנסות הרבעונים, אך רווחי הרבעונים לא תוקנו במקביל.

על פניו, הטיפול חשבונאי שנקטה כתר בדו”חות 2013 בעייתי. מצד אחד, אם הדברים היו ידועים בעבר, הרי שמדיניות ההכרה בהכנסה בדו”חות הקודמים היתה מתירנית מדי ולכן מדובר בתיקון טעות. מצד שני, אם מדובר בשינוי אמיתי הרי שזהו הסכם חדש ולמעשה כתר הסכימה לקנות בחזרה את המלאי. בהקשר זה, ככל שהדבר נעשה לאור הקשיים של סטימצקי, הרי שלכאורה יש להכיר רגע לפני בהפסד בגין הפרשה לחובות מסופקים, למשל בגובה הרווח שהוכר, ולאחר מכן “לקנות” את המלאי בחזרה בתמורה לזיכוי יתרת הלקוח.

הסודות שבדו”חות

מבחינה חשבונאית לא יכולה להיות להסכמים בעלי אופי רטרואקטיבי ביטוי רטרואקטיבי בדו”חות מהטעם הפשוט שלא ניתן לשנות מבחינה כלכלית את ההיסטוריה. כפועל יוצא מכך מלוא ההשפעה הרטרואקטיבית מהבחינה המשפטית צריך להיות מיוחס להסכם עצמו ולקבל ביטוי חשבונאי במועד שינוי תנאי ההסכם.

ניתן להמחיש זאת באמצעות הדוגמה הפשטנית הבאה: חברה מחליטה בחודש ינואר 2014 להעניק לעובד מצטיין העלאת שכר רטרואקטיבית מתחילת 2013. במקרה כזה, גם אם הדוחות הכספיים של שנה קודמת טרם פורסמו, הרי שכל עוד לא הייתה מחויבות עד תום שנת 2013 כלפי העובד להעלאת השכר, הרי שאין לתקן לאחור את הוצאות השכר, אלא לרשום את התשלום הרטרואקטיבי כבונוס ב–2014 כדי לשקף את האירוע הכלכלי האמיתי.

כך, לעתים מקובל לקבוע בחוזים של צירופי עסקים תוקף רטרואקטיבי מתחילת השנה. כמובן, הטיפול החשבונאי בצירופי עסקים אלו ייעשה רק מעת השגת השליטה, וההשפעה הרטרואקטיבית תהיה רק על חישוב התמורה ששולמה.

מעבר לכך שקשה להבין את האופן שבו קיבל שינוי ההסכם ביטוי בדו”חות הכספיים של כתר, מערכת היחסים עם סטימצקי שנחשפת בדו”חות – במיוחד על רקע הריכוזיות בענף והדיון הגורלי באישור הרכישה על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים – מלמדת על המידע החשוב שניתן לקבל מבחינה מדוקדקת של דיווחי חברות ציבוריות ולעתים אף בין השורות שלהם, ביחס לשותפיהן העסקיים שהם חברות פרטיות.