קריסת הפועל ת”א – כרטיס אדום לפיקוח על הכדורגל בישראל

הדו”חות הכספיים של הפועל ת”א הקורסת, שהוגשו ערב תחילת העונה הנוכחית, לקו בחסר ולא שיקפו את התמונה האמיתית ■ הבעיה המרכזית היא הישענות של הבקרה התקציבית על הנחה העומדת בסתירה להבנה עסקית וחשבונאית שלפיה ניתן לגלגל התחייבויות שוטפות

על רקע אישור הקפאת הליכים להפועל תל אביב בכדורגל על ידי בית המשפט השבוע, מספקים הדו”חות הכספיים שלה הצצה לבעיות מובנות בפיקוח הפיננסי על הכדורגל בישראל.

דו”חות כספיים מבוקרים הם נקודת הפתיחה המקובלת של כל פיקוח פיננסי, החל ממוסדות פיננסיים כמו בנקים וחברות ביטוח וכלה בקבוצות ספורט. הסיבה לכך היא התכונות החזקות של הדו”חות הכספיים – כימות המצב העסקי ותוצאות הפעילות למונחים כספיים ברורים על בסיס כללים אובייקטיביים מחד גיסא, ונטילת אחריות של ההנהלה על אותם מספרים בליווי הליך ביקורת של רואה חשבון חיצוני בלתי תלוי מאידך גיסא.

בהתאם לצורך אישור פתיחת העונה, מגישות קבוצות כדורגל לרשות לבקרה תקציבית בכל קיץ לא רק תקציב חזוי לעונה הקרובה אלא גם דו”חות כספיים שנתיים מבוקרים לעונת הכדורגל שחלפה. דו”חות אלה מתייחסים לתקופה של שנה שמתחילה ביוני של השנה הקודמת ומסתיימת בתום מאי של השנה השוטפת, ערב פתיחת העונה החדשה. בנוסף לדו”חות כספיים אלה עורכות הקבוצות דו”חות כספיים לשנה הקלנדרית כמקובל ומגישות אותן לרשויות המס.

מהדו”חות הכספיים של הפועל ת”א, שנערכו על פי כללי החשבונאות המקובלים בישראל עבור חברות פרטיות עולה שהגירעון של הקבוצה בהון העצמי והגירעון בהון החוזר (נכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות) לסוף מאי 2016 – ערב פתיחת העונה הנוכחית – היו 40 מיליון שקל ו-33 מיליון שקל בהתאמה. זאת עוד לאחר שככל הנראה בעל המניות העיקרי, אמיר כבירי, שעל בסיס הדו”חות מחזיק בכ-30% מהמניות, הזרים במהלך העונה הקודמת 25 מיליון שקל שהוגדרו והוצגו כאופציות להקצאת מניות והקטינו בהתאם את הגירעון.

בעונת המשחקים החולפת תחת הנהגתו של כבירי הפסידה הפועל ת”א, לפי דיווחיה, כ-39 מיליון שקל ורכשה שחקנים בכ-13 מיליון שקל. זאת לעומת הפסד של כ-8 מיליון שקל בלבד בעונה שקדמה לה – לפני כניסתו של כבירי – שנוהלה בהיקפי עלויות קטנים הרבה יותר.

הדו”חות של הפועל ת”א שהוגשו לבקרה התקציבית, הם אמנם לכאורה מבוקרים אבל כוללים הסתייגויות של רואי החשבון, בין היתר בשלושה עניינים: יכולת גביית “חוב” של בעל השליטה הקודם, רישום הפרשה חלקית בגין החשיפה לפסק דין בנושא מע”מ על העברות שחקנים ונאותות ההפרשה לפיצויים. בלי להיכנס לנאותות הדיווח על הביקורת שיושמה במקרה זה, חשוב לציין כי גופי רגולציה, ובכלל זה הרשות לבקרה תקציבית, לא אמורים להסכים לקבל דו”חות כספיים עם הסתייגויות בתחום הפיקוח הרלוונטי להם.

לצורך המחשה, רשות ניירות ערך לא מוכנה לקבל כל הסתייגות של רואה חשבון בקשר לדו”חות כספיים של חברה מדווחת ומתייחסת לדו”חות הכוללים הסתייגות כאילו כלל לא הוגשו; רשות המסים אינה מוכנה לקבל הסתייגויות בנושאים הקשורים לרישום של התוצאות, שיכולה להיות להן השפעה ישירה או עקיפה על המיסוי.

מצג מטעה

מעבר לכך, הדו”חות כוללים כשלים רבים. הכשל הבולט הוא שבדו”חות לא נכלל גילוי בדבר ספקות משמעותיים בנוגע לקיומה של הנחת העסק החי – המכונה “הערת עסק חי” – למרות הגירעון העצום בהון העצמי ובהון החוזר, ההפסדים העצומים ותזרימי המזומנים השליליים המשמעותיים המדווחים בדו”חות עצמם, לצד שלל ההתחייבויות התלויות המפורטות בהם.

לצורך המחשת הבעייתיות די לציין כי קצב ההכנסות של הפועל ת”א בשנתיים הקודמות הוא כ-20 מיליון שקל בשנה. כלומר, גם אם תפעל ללא הוצאות כלל לא ניתן יהיה לסגור את הפער בהון החוזר שמייצג את יכולת ההישרדות בשנה הקרובה ללא השקעות בעלים או דחייה של מועדי הפירעון של החובות, שאינם נמצאים בשליטת הקבוצה.

יש לציין כי בדו”חות לא נכלל מידע כלשהו על ערבויות בעלים או מחויבות שלהם להשקעה בעונה הנוכחית. במלים אחרות, ככל שאלה אכן לא היו קיימים ומגובים בבטוחות למועד פרסום הדו”חות הכספיים (21 ביולי 2016), הרי שלא ניתן היה להימנע מהכללת הערת עסק חי.

בהקשר זה, ככל שהאמירה של הנהלת הפועל ת”א השבוע, בדיון בבית המשפט על הקפאת ההליכים, שלפיה הקבוצה נמצאת במצב של חדלות פירעון כבר כמה שנים היא נכונה – הרי שהדו”חות הכספיים שעליהם חתמה ההנהלה ואינם כוללים כאמור הערת עסק חי, מהווים לכאורה מצג מטעה וחמור.

טביב כנכס שוטף?

הבעיות החשבונאיות בדו”חות לא מסתיימות בכך ונוגעות לכל מישורי הטיפול החשבונאי – הכרה, מדידה הצגה וגילוי. כך לדוגמה, במסגרת הנכסים השוטפים, כללה הפועל ת”א נכס חוב של בעל השליטה הקודם, אלי טביב, בסך כ-11.3 מיליון שקל, בנימוק כי הדבר נובע מיתרת הפסד הנובעת מהפעילות לפני כניסת המשקיעים החדשים, המיוחסת ברובה להתחייבויות התלויות.

 

רישום גירעון העבר כחוב פיננסי של בעל השליטה הקודם אינו נכון מבחינה חשבונאית, גם אם טענות הקבוצה צודקות, שהרי מדובר בנכס תלוי (תביעה) שניתן להכיר בו כנכס בחשבונאות רק על בסיס ודאות (virtually certain) המושגת בדרך כלל רק לאחר אישור בית משפט. הבעיה מתעצמת לאור העובדה שהנכס הזה הוצג במסגרת הנכסים השוטפים. צעד זה הגדיל באופן מלאכותי לא רק את ההון העצמי אלא גם את היקף הנכסים השוטפים, וכתוצאה מכך הקטין את הגירעון בהון החוזר – שהוא נתון דומיננטי בקבלת ההחלטות של הרשות לבקרה תקציבית.

כלל אבסורדי

על רקע האמור, קשה להבין את האישור שנתנה הרשות לבקרה תקציבית להפועל ת”א לפתיחת העונה הנוכחית גם לאור המצגים שהוצגו לה. לפי פרסומים בתקשורת, לצורך פתיחת העונה ניתנו ערבויות בעלים של כ-18 מיליון שקל בלבד, שאינן מאפשרות לסגור את הבור בהון החוזר לתחילת העונה החדשה גם אם נניח איזון תקציבי מלא. האישור שניתן להפועל ת”א מבוסס כנראה על כלל בתקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות לכדורגל, שלפיו קבוצה עם חובות עבר נדרשת לכלול במסגרת תקציבה הפחתה של חובות העבר בשיעור של 10% מהתקציב או מחובות אלה – הנמוך שביניהם.

ואולם, גם אם הדגש של הבקרה התקציבית הוא על הישרדות בשנה הקרובה, מדובר בכלל אבסורדי היוצא מנקודת הנחה שלקבוצה יש יכולת לדחות את פירעון ההתחייבויות השוטפות שלה. כלל זה עומד בסתירה חזיתית להבנה עסקית בסיסית ולכללי החשבונאות של סיווג התחייבויות שוטפות – שלפיהם החוב עומד לפירעון בשנה הקרובה והשליטה בדחייה אינה בידי הקבוצה. הכלל של הפחתה הדרגתית יכול להיות רלוונטי לגירעון בהון העצמי אבל לא לגבי ההון החוזר, כך שהערבויות היו חייבות לכסות הן את הגירעון בהון החוזר והן את הגירעון השוטף בגין העונה הצפויה.

מעבר לכך, הסתמכות על דו”חות כספיים הכוללים מספר רב יחסית של תביעות של שחקנים ומאמנים לשעבר – לרבות כאלה שלדעת ההנהלה לא ניתנות להערכה – דורשת לקחת מקדמי ביטחון. רק לצורך המחשה, בסוף אוגוסט 2016, חודש לאחר אישור הדו”חות הכספיים, זכה מאמנה לשעבר של הפועל ת”א, ססאר מנדיונדו, בתביעה שהגיש נגד המועדון בבית הדין הבינלאומי הגבוה לספורט, ונקבע כי הקבוצה נדרשת לשלם לו ולעוזרו סך של 2.5 מיליון יורו. הפועל ת”א אמנם דיווחה שהיא פועלת לבטל את ההחלטה, אך ככל הנראה בדו”חותיה הכספיים לא נכללה הפרשה כלשהי, בנימוק שלפיו היועצים המשפטיים אינם יכולים להעריך את סיכויי התביעה. המשמעות היא שעיכוב של כחודש באישור הדו”חות היה מגדיל את הגירעון בעוד כ-10 מיליון שקל.

נראה שהבקרה התקציבית אינה יכולה לטמון את הראש בחול ולבנות על גלגול של חובות, שאינו נמצא בשליטת הקבוצה. לשם השוואה, לפי כללי אופ”א (UEFA), איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות, קבוצה תיענש בסנקציות עד כדי ביטול השתתפותה במפעלים האירופיים אם הדו”חות הכספיים שלה נושאים הערת עסק חי או אם יש לה גירעון בהון ובשנה האחרונה חל בו גידול (הידרדרות).

בנוסף, הרגולציה האירופית בנושא, Financial Fair Play Regulations, אינה מאפשרת לקבוצה להיות במצב של הפסד מצטבר בגובה של יותר מ-5 מיליון יורו במשך שלוש עונות עוקבות – כאשר ההתבססות היא על ההפסד החשבונאי בהתאמות מסוימות. המנגנון אמנם מאפשר לפצות על הגירעון באמצעות השקעות הבעלים – כהון ולא כהלוואה – אך לצורך קיומו של משחק הוגן קיימת מגבלה שלפיה ההפסד המצטבר הוא עד 30 מיליון יורו.

העין הציבורית

אחד מהחששות הגדולים מאיכות לקויה של דו”חות של חברות פרטיות, ובכלל זה של קבוצות כדורגל, נובע מאי־חשיפתם לביקורת ציבורית. בפעמים הנדירות יחסית שבהן נחשפים דו”חות כספים כאלה, לרבות באמצעות פניות לבתי משפט בנושא הקפאת הליכים, כמו במקרה זה, נחשפת התמונה הבעייתית לעיני כל. רק בשנה האחרונה, ראינו זאת במקרה של הדו”חות הכספיים של ענבל אור שבהם עסק הטור. מקרה נוסף הוא זה של אדמה שבשליטת אורן קובי, שבו נרשמו תקבולים עבור רכישת הקרקע של לקוחות כהכנסות.

בעקבות זאת הועלו שאלות לא פשוטות על איכות הביקורת שיושמה ותוקנו דו”חות בדיעבד (Restatement) ערב הפנייה לבית המשפט, תוך פרסום מחדש ומשיכה בחזרה של הדו”חות הקודמים – מהלך נדיר בחברות פרטיות.

גולדהאר וברקת מכניסים את היד לכיס

חלק גדול מקבוצות הכדורגל אינן נדרשות לפי המערכת החוקית הרגילה לפרסם דו”חות כספיים, לאור התאגדותן כחברות בע”מ להבדיל מעמותות וחל”צ (חברות לתועלת הציבור) המחויבות בפרסום דו”חותיהן הכספיים. עם זאת, כפי שנאמר בטור זה בעבר, מרבית קבוצות הכדורגל בישראל, במיוחד אלה שאינן משתתפות במפעלים האירופיים (ליגה אירופית וליגת האלופות) ללא קשר לצורת ההתאגדות שלהן, הן במהותן מלכ”ר.

בנושא זה, לפי כשנתיים תוקן תקנון ההתאחדות לכדורגל באופן המאפשר לה לחייב את הקבוצות בפרסום של מידע תמציתי וחלקי בלבד על נתונים תוצאתיים. חשוב להדגיש כי פרסום מידע כזה אינו מהווה בשום אופן פרסום של דו”חות כספיים, ומעבר לכך שאינו חושף את המצב הכספי (מאזן), שהוא העניין העיקרי – הוא לא באמת מאפשר לקוראים לתהות על טיבם. יש לציין כי באחרונה נקבע כי קבוצה ש-90% מההכנסות שלה פרטיות, או כאשר ההכנסות הציבוריות אינן יותר מ-10%, תהיה פטורה מהצגת דו”חות כספיים. הרציונל של קביעה זו הוא שהעיקרון של מחויבות ציבורית הרלוונטי בעיקר לקבוצות הקטנות שנשענות על כסף ציבורי, בעוד השאיפה של אנשי העסקים שממנים את הקבוצות הגדולות היא לשמור על דיסקרטיות של היקף השקעתם. רק לצורך המחשה,

הצצה לנתונים הכספיים החלקיים של הקבוצות הגדולות אשר הספיקו להתפרסם עבור עונת 2014–2015 יכולה ללמד באופן גס על ההיקפים העצומים יחסית של הכספים שבעלי השליטה הכניסו ידם לכיס כדי לכסות את ההפסד מהפעילות. באותה עונה בלבד מדובר בכ-8 מיליון שקל בהפועל באר שבע (אלונה ברקת), כ-40 מיליון שקל במכבי חיפה (יעקב שחר) ובכ-53 מיליון שקל במכבי ת”א (מיטש גולדהאר).

משחק הוגן

בכל מקרה, נראה כי ראוי לאמץ בישראל עבור קבוצות הליגות המקצועניות שאינן מחזיקות ברישיון המשחקים לליגות האירופאיות, כללים פיננסיים ברורים, גם אם מקלים יותר מאלה של אופ”א. כללים אלה יסייעו לבקרה התקציבית באכיפה ולא יותירו אותה חשופה למסע שכנועים ולחצים שנתי בלתי אפשרי. לא מדובר רק באחריות ציבורית כלפי אוהדי הספורט הרבים, אלא בסופו של דבר במידת ההוגנות של הליגות והרציונליזציה של מחירי שחקנים ומשכורות.

רק לשם המחשת המשמעות – הפועל ת”א העסיקה בשנה וחצי האחרונות שחקנים ומאמנים בשכר גבוה, שייתכן כי היו ממשיכים בקבוצות אחרות בשכר נמוך יותר אם היו יודעים מה צפוי להם. לרגולציה ברורה ואפקטיבית בתחום כה אמוציונלי כמו כדורגל, שבו קל לאבד את הצפון, יש חשיבות רבה בשמירה על התנהלות אחראית ובקיומו של משחק הוגן.