הוצאות המס של התעשייה האווירית מחושבות על בסיס מטבע פעילות שקלי, בעוד המטבע שבו נמדדים הדו”חות הוא הדולר ■ פיצול האישיות המיסויי מקשה על ניתוח התוצאות, ופוגע בעיקרון שלפיו המס צריך לשקף את מהות הפעילות ואת האופן שבו חושבת ההנהלה
הרווח לפני מס של התעשייה האווירית בשנת 2014 היה 100 מיליון דולר, סכום כפול מהרווח לפני מס ב–2013 – אך הרווח הנקי שלה ב-2014 היה 27 מיליון דולר בלבד, כשליש מהרווח הנקי של 2013 שהיה 75 מיליון דולר. התופעה המוזרה הזאת נובעת מהוצאות המס, שעל רקע עיוות מיסויי, ככל ששער החליפין של הדולר עולה ביחס לשקל שיעור המס האפקטיבי של התעשייה האווירית עולה ולהפך.
חברות ישראליות שפועלת בסביבה מטבעית דולרית, כמו התעשייה האווירית שכ–80% מכנסותיה הן מיצוא, ועל כן מטבע הפעילות שבו נמדדים הדו”חות הכספיים שלהן הוא הדולר, נחשפות בדרך כלל מבחינה מיסויית מאחר שרשות המסים ממסה אותן על פי מטבע פעילות שקלי. החשיפה מתחילה כבר בפריטים כספיים כמו יתרות לקוחות, ספקים והלוואות אשר נכללים בדו”חות הכספיים בערכים דולריים בעוד לצורכי מס ממוסים על בסיס היתרה השקלית. כך לדוגמה, נניח כי לחברה במהלך השנה בממוצע יתרת לקוחות של 10 מיליון דולר ושער החליפין עלה מ–3.5 שקלים בתחילת השנה ל–4 שקלים לדולר בסופה. בעוד בדו”חות הכספיים לא יירשמו הכנסות או הוצאות מהפרשי שער, הרי שלצורכי מס נוצרת הכנסה חייבת של 5 מיליון שקל, שבגינה תידרש החברה לשלם מסים לאותה תקופה, שהרי יתרת הפתיחה של הלקוחות מתורגמת לשקלים היא 35 מיליון שקל(3.5 * 10) ויתרת הסגירה עלתה ל–40 מיליון שקל (4 * 10).
אבל ההשפעה על הוצאות המס לא מסתכמת רק בפריטים הכספיים, אלא גם בפריטים לא כספיים, כגון רכוש קבוע. ההשפעה של הפריטים הלא־כספיים יכולה להיות דרמטית לאור העובדה שבסיס המס שלהם מבוסס על הערך השקלי המקורי בעוד מבחינה חשבונאית הם רשומים בערך דולרי. לפי IFRS, בגין הפער שבין הערך בספרים לבין בסיס המס, המכונה “הפרש זמני”, יש ליצור נכסי והתחייבויות מסים נדחים.
לצורך ההמחשה, נניח שחברה ישראלית שמטבע הפעילות שלה דולר רוכשת בתחילת התקופה החשבונאית (שער חליפין 3.5 שקלים לדולר) נכס קבוע ב–10 מיליון דולר. בהתעלם מההפחתה, הרי שבעוד בסיס המס של הקרקע לצורכי מס הוא 35 מיליון שקל (השקולים ל–8.75 מיליון דולר בסוף התקופה), הרי בדו”חות הכספיים היא תופיע על 10 מיליון דולר (השקולים ל–40 מיליון שקל). כתוצאה מכך נוצר הפרש זמני חייב במס של 1.25 מיליון דולר (השקולים ל–5 מיליון שקל), שמשמעותו שלא כל היתרה בספרים תוכר לחברה לצורך הפחתה בעתיד. בגין הפרש זה יש על פי IFRS ליצור התחייבות מסים נדחים. אם נניח כי שיעור המס הוא 26.5%, הרי שמדובר בהתחייבות מסים נדחים של כ–331 אלף דולר. מנגד, במקרה ההפוך – לו שער החליפין היה יורד הרי שהיה נוצר נכס מס נדחה.
השפעת המס נובעת אפוא הן מהפריטים הכספיים והן מהפריטים הלא כספיים – שם היא כוללת גם את ההשפעה העתידית. בהינתן שמדובר בחברות שיש להן מטבע הדברים עודף נכסים, הרי שהכיוון הוא שעלייה בשער החליפין תוביל לגידול בהוצאות המס ולהפך. תוצאה זאת מתקבלת היטב בהשוואת התוצאות של התעשייה האווירית ב–2014 לתוצאות אשתקד: הוצאות המס ב–2014 שבה עלה שער החליפין ב–12%, הסתכמו ב- 73 מיליון דולר, ומשקפות לכאורה מס אפקטיבי של 73%, לעומת הכנסות מס בסך של כ–24 מיליון דולר ב–2013, למרות שהיה מדובר אז ברווח לפני מס, לאור ירידת שער החליפין ב–7%. ניתן לראות זאת בצורה חדה אף יותר ברבעון השלישי והרביעי של 2014, שבהם התרחשה העלייה בשער החליפין וכתוצאה מכך הגיע שיעור המס האפקטיבי ליותר מ–90%!
חשוב להדגיש כי לא רק התעשייה האווירית מושפעת מכך אלא גם חברות ישראליות אחרות שמטבע הפעילות שלהן הוא הדולר. דוגמה בולטת לכך היא בזן, שלה יתרת רכוש קבוע עצומה, המדווחת כי במהלך 2014 גדלה התחייבות המסים הנדחים שלה בכ–39 מיליון דולר. הדבר הוביל לכך שאף כי בז”ן רשמה ב–2014 הפסד לפני מס של כ–80 מיליון דולר והיתה אמורה לכאורה להכיר בהכנסות מס, המס שינה כיוון ונרשמו ב–2014 הוצאות מס של כ–13 מיליון דולר.
יש לציין כי לפי התקינה האמריקאית (USGAAP) לא מתבצעת יצירת מסים נדחים בגין הפרשים זמניים שנובעים מהבדלים בין מטבע הפעילות לבין מטבע המס ולכן הבעיה הזאת פחותה בחברות ישראליות המיישמות את התקינה האמריקאית, למשל אלביט, אשר מטבע הפעילות שלה הוא הדולר ומטבע המס הוא השקל.
הרווח הנקי נכון יותר למדידת הביצועים
שורת הרווח הכולל של התעשייה האווירית מחדדת עוד יותר את התוצאה המוזרה בשורת הרווח הנקי: ב–2014 מדווחת התעשייה האווירית על הפסד כולל של 73 מיליון דולר וזאת לעומת רווח של 84 מיליון דולר ב–2013. ההסבר להעצמת הפער ברווח הכולל נוגע להשפעה אחרת הנובעת מחשיפה מטבעית נוספת – תשלום שכר בהיקף של יותר מ–5 מיליארד שקל לכ–16 אלף עובדים בישראל, שהיא משמעותית מאוד בחברה פרויקטלית כמו התעשייה האווירית ומהווה כ–40% מסך הכנסותיה. כאן שער החליפין פועל דווקא בכיוון ההפוך: ככל ששער החליפין עולה מתרחשת ירידה בהוצאות השכר במונחים דולריים ולהפך.
התעשייה האווירית מגדרת חלק מתשלומי השכר העתידיים שלה באמצעות עסקות פורוורד שקל/דולר, כדי לקבע הוצאה דולרית. בהתאם ל–IFRS גידור של שכר עבודה עתידי נכנס לגדר גידור תזרים מזומנים, שלפיו השפעות המדידה של הנגזרים לפי שווי הוגן נדחות לקרן הונית (רווח כולל אחר) עד להכרה בפריט המגודר – הוצאות השכר. כלומר, כאשר יירשמו בדו”ח רווח והפסד הוצאות השכר במונחים דולרים, בסמוך למועד תשלומן בפועל, הרי שיופשר ההפסד שנדחה לאותו הסעיף. בהקשר זה, יש לציין כי נכון לתום 2014 קיימת לתעשייה האווירית יתרת קרן הון שלילית (נטו בניכוי מס) של 65 מיליון דולר בגין גידור תזרים מזומנים.
חושבים בדולרים – ממוסים בשקלים
בעוד בהקשר של גידור השכר נראה כי לצורך מדידת הביצועים ראוי להתייחס לרווח הנקי ולא לרווח (הפסד) הכולל, שהרי ההפסד הנדחה מקבע למעשה את הוצאות השכר של החודשים הקרובים, לגבי המס – אף שמדובר בעיוות, הוא לכאורה חלק מכללי המשחק שבהם יש להתחשב. נוצר מצב אבסורדי: אם נתעלם מנושא גידור השכר, בעוד עלייה בשער החליפין של הדולר אמורה להשפיע לחיוב על ביצועי התעשייה האווירית בראייה ארוכת טווח לאור השכר השקלי, הרי שהרווח הנקי לתקופה הרלוונטית מציג תמונה הפוכה בשל העיוות המיסויי. לשם המחשה, נטרול העיוות המיסויי מוביל לכך שהתוצאות של התעשייה האווירית ב–2014 טובות ביותר מפי 2 מאלה של 2013. בהקשר זה, העלייה בשער החליפין מתחילת 2015 צפויה להשפיע באופן דומה על תוצאות הרבעון הראשון של 2015.
בכל מקרה, הגיע הזמן כי רשות המסים תרענן את התפישה הארכאית המעוגנת כיום במה שמכונה “התקנות הדולריות” אשר מאפשרות מיסוי חברות לפי הדולר על בסיס קיומם של בעלי מניות תושבי חוץ – ללא קשר למהות הפעילות עצמה, או במקרה של תחבורה ימית (צים) ואווירית (אל על). המס צריך לעקוב אחר העסק ולכן ברגע שהחשבונאות קבעה כי הפעילות מתנהלת מבחינה כלכלית שלא בשקלים, וכך מתבצע גם הדיווח לציבור המשקיעים, ראוי להתאים לכך גם את המס.