מכירת גנדן תיירות לדנקנר לא תפגע בהונה של אי.די.בי
אחד השינויים שחולל המעבר ל-IFRS נוגע להשלכות החשבונאיות של העברות נכסים ופעילות מול בעלי שליטה בחברות. הרציונל החשבונאי התמקד בעבר בהמשכיות האחזקה בנכס המועבר, ולכן הנכס הנקלט נרשם לפי ערכו בספרי המעביר ערב העסקה. בהתאם ל-IFRS, כל עוד לא מדובר בצירוף עסקים, התפישה המובילה היא לראות בכך דווקא עסקה רגילה עם צד חיצוני, שצריכה להיות מטופלת לפי שווי הוגן.
תפישת השווי ההוגן יוצרת הזדמנות לשערך נכסים שאינם נמדדים לפי הכללים הרגילים בשווי הוגן. דוגמה בולטת לכך היא קבוצת אלון, שמעוניינת להעביר לחברה אחות את זכויות ההשתתפות בחיפושי גז ונפט של דור אלון (חברה בת), כולל הזכויות בקידוח תמר, בין השאר כדי להציף ערך.
די להזכיר כי שווי ההשקעה בקידוח תמר בלבד מגיע, לפי הערכות, למאות מיליוני שקלים, בעוד במאזן דור אלון לתום הרבעון השני הערך של כלל ההשקעות בקידוחי נפט וגז מסתכם בכ-51 מיליון שקל בלבד. בנוסף, אם תאמץ את תפישת השווי ההוגן לגבי הטיפול ב”דיווידנד בעין”, דור אלון עצמה עשויה להכיר ברווח עצום בגין “המכירה”.
ה-IFRS אינו קובע עמדה לגבי הטיפול בהעברת פעילות המהווה עסק, שמכונה צירוף עסקים תחת אותה שליטה. כפועל יוצא, כשמדובר בצירוף עסקים בעל מהות כלכלית ברורה קיימות שתי אפשרויות חשבונאיות עיקריות: האחת מבוססת על תפישת ההמשכיות ומקובלת בארה”ב – קליטת הפעילות לפי ערכיה בספרי בעל השליטה, כאילו אוחדה מאז ומעולם (שיטת ה-Pooling); והשנייה מבוססת על שיטת הרכישה הרגילה – טיפול לפי שווי הוגן מהיום והלאה.
חשוב להדגיש כי כשמדובר בצירוף עסקים המהווה בעיקרו רה-ארגון של עסקי בעל השליטה, ראוי ליישם את שיטת ה-Pooling בלבד. הסיבה: מניעת ניצול של פעולות טכניות לצורכי ייפוי דו”חות, למשל ערב הנפקה לציבור.
אפשר להמחיש את ההבדלים בין השיטות באמצעות הדוגמה האקטואלית של מכירת גנדן תיירות, עם גירעון בהון של כ-30 מיליון דולר, לאי.די.בי אחזקות של נוחי דנקנר תמורת כ-2 מיליון דולר. לפי גישת השווי ההוגן, אי.די.בי תכיר בנכסי גנדן תיירות, לרבות מוניטין, לפחות בגובה ההתחייבויות הנקלטות – ולכן הונה העצמי לא ייפגע מהעסקה.
מנגד, אם היתה מיושמת שיטת ה-Pooling, לא רק שהונה העצמי של אי.די.בי היה נפגע, בדומה לדיווידנד – גם יתרת עודפיה היתה נפגעת במאות מיליוני שקלים, בשל השפעת הרישום הרטרואקטיבי של הפסדי העבר שצברה גנדן תיירות.
אגב, חלוקת עסק כ”דיווידנד בעין” לבעלי המניות היא אמנם בכיוון ההפוך, אבל דומה במהותה ולכן צריכה להיות מטופלת באופן עקבי. דוגמה מהזמן האחרון לאימוץ תפישת ההמשכיות במקרה של “דיווידנד בעין” היא הטיפול בגריעת דלק נדל”ן מדו”חות קבוצת דלק, לפי הערכים בספרים ובלא הכרה בהפסד כתוצאה מכך.
האתגר החשבונאי בהעברת פעילות הוא בחינת קיומה של מהות כלכלית אמיתית לעסקה וזיהוי ראיות לכך, כמו קיומם של מיעוטים לעסקה. כשמהות כזו קיימת, נראה כי תפישת השווי ההוגן תספק את המידע הרלוונטי ביותר.