הדוחות הכספיים המאוחדים מציגים את הקבוצה כישות כלכלית אחת מתוך העקרון החשבונאי של העדפת מהות כלכלית על פני צורה משפטית. התנאי לאיחוד דוחות כספיים הוא קיומה של שליטה שמוגדרת ככוח לקבוע את המדיניות הפיננסית והתפעולית בכדי להשיג הטבות מהפעילות.
הבעיה היא שקיימות כיום ב-IFRS שתי גישות שונות לשליטה: האחת, מפרשת את המונח “כוח” ברמה המשפטית/תיאורטית ולפיה נדרשת החזקה של יותר ממחצית זכויות ההצבעה, כך שאם לדוגמה שיעור ההחזקה הינו 49% , התפיסה היא שלא מתקיימת שליטה לאור האפשרות “על הנייר” לפיה כל יתר בעלי המניות יתאחדו. הגישה השניה מפרשת את המונח “כוח” ברמה האפקטיבית בהתאם למכלול העובדות והנסיבות. לדוגמה, יתכן כי חברה אחת תחזיק בפחות ממחצית המניות של חברה שניה אך כתוצאה מהפיזור הרב של יתר המניות, יהיה לה בפועל את הכוח לקבוע את המדיניות הכספית והתפעולית.
דוגמה בולטת לשימוש בגישת השליטה האפקטיבית היא כנפיים שמאחדת את אל על למרות שמחזיקה רק בכ-39% מהמניות. דוגמה הפוכה היא קבוצת אי.די.בי שבוחרת דווקא שלא לאחד חברות בהעדר שליטה משפטית גם אם קיימת בהן שליטה אפקטיבית, כמו במקרה של אלרון (49%)מכתשים אגן (42%)ואף שופרסל (40%)שאיחודה הופסק כתוצאה מהמעבר ל-IFRS .חברות אלו שאינן מאוחדות מטופלות כחברות כלולות בהתאם לשיטת השווי המאזני ולא כחברות בת.
ללא קשר לגישה המיושמת דורש ה- IFRS כבר כיום לכלול במסגרת חישוב זכויות ההצבעה גם זכויות פוטנציאליות הקיימות בכתבי אופציה ואגרות חוב להמרה כל עוד הן ניתנות למימוש מיידי. כך לדוגמה, הפניקס שמחזיקה כרגע בכ-40% מאקסלנס תדרש לאחד אותה החל מהרבעון הראשון מאחר ותקופת המימוש של האופציות לגבי 40% הנוספים ממניות אקסלנס מתחילה ב-2009.
השימוש בגישה המשפטית יוצר עיוותים אדירים ולא רק בהיבט ההצגתי לפיו חברה מדווחת יכולה לתכנן כיצד ייראו דוחותיה הכספיים על ידי התאמת שיעור ההחזקה הרצוי מסביב ל-50% .די להזכיר שלאור תפיסת הישות האחת שניתנת כבר היום לאימוץ מוקדם, יש לשערך לדוח רווח והפסד את יתרת ההשקעה בחברה הכלולה, בהתאם לשווייה ההוגן במקרה של מעבר מחברה בת לחברה כלולה ולהפך. כך לדוגמה, חברה שמחזיקה 49% ומיישמת את הגישה המשפטית, יכולה לרכוש 1.1% ולרשום רווחי עתק כאשר מבחינה כלכלית לא חל שינוי כלל ונשמרה השליטה האפקטיבית!
לאחרונה פורסמה הצעה לתקן בינלאומי חדש המאמצת באופן חד משמעי את הגישה האפקטיבית, אך עד שהדבר יתקבל, נדרשים קוראי הדוחות הכספיים לבחון היטב אילו נתונים נכללים באיחוד לצורך ניתוחם והבנתם. בכל מקרה, רשות ניירות ערך צריכה לפעול על מנת לשפר את הגילוי על הדוחות הכספיים הנפרדים (“סולו”. נתוני הסולו חיוניים לנותני אשראי למיניהם כדוגמת בנקים ובמיוחד בתקופת משבר. יתרה מזאת, לצורך ניתוח הדוחות הכספיים של חברות אחזקה, נתוני הסולו חשובים לעתים קרובות הרבה יותר מהנתונים המאוחדים.