הדו-פרצופיות של דו”ח תזרים המזומנים

הסרבול משאיר פתח לטעויות שעשויות לפגוע בחברות

דו”ח תזרים המזומנים הוא עוף מוזר בנוף הדו”חות הכספיים, שהרי בהגדרה אינו ערוך על בסיס צבירה, אך דווקא כאן טמונה חשיבותו המכרעת כמידע משלים. הדו”ח מפריד בין שלוש קטגוריות של תזרימים: פעילות שוטפת, שמעידה על היכולת לתרגם את תוצאות הפעילות למזומנים; פעילות השקעה שמציגה את התזרימים המושקעים בנכסים ונובעים ממימושם; ופעילות מימון שמשקפת את היכולת לגייס מניות וחוב, ולא פחות חשוב – את היכולת לעמוד בהחזרים ולשלם דיווידנדים.

התפישה של ה-IFRS היא לא להציג תזרימים רעיוניים. כך לדוגמה, רכישת נכס בחכירה מימונית אינה מקבלת ביטוי בתזרים, בדומה לרכישת נכס בתשלומים, ובשונה מרכישת נכס כנגד גיוס הלוואה שמוצגים בשני תזרימים נפרדים.

אף שנהוג לחשוב שדו”ח התזרים אינו נתון לשיקול דעת, סיווג התזרימים לפעילויות, כפוף לעתים למדיניות ההנהלה, כמו בנושא סיווג תשלומי ריבית בפעילות מימון ולא בפעילות שוטפת, ואף מלווה בטעויות רבות. דוגמה לשיקול דעת היא הדרישה לנכות לצורך דו”ח התזרים את משיכת היתר מהיתרה המאזנית של המזומנים, כשההנהלה רואה אותה כחלק בלתי נפרד מניהול המזומנים שלה. אף שמרבית החברות מציגות את השינוי ביתרת משיכת היתר, נטו, בפעילות מימון, קיימות חברות כמו אי.די.בי שאינן רואות במשיכת היתר גיוס אשראי ולכן לא מקיימות זהות בין יתרת המזומנים בדו”ח התזרים לבין זו שבמאזן.

בהתאם ל-IFRS, יתרת “מזומנים ושווי מזומנים” כוללת גם מזומנים שמופקדים לתקופה קצרה (בדרך כלל עד שלושה חודשים) בסיכון נמוך, כמו למשל בבנק או באג”ח ממשלתיות שנותרה להן תקופה קצרה לפדיון, מתוך תפישה שהם מהווים במהותם חלק אינטגרלי מניהול המזומן.

מנגד, אין לכלול ביתרה זו מזומנים שיש לגביהם מגבלת שימוש, שאמורים לקבל ביטוי בדו”ח התזרים בפעילות השקעה. דוגמה בולטת היתה ערב רכישת השליטה בסלקום, כשדסק”ש הציגה גיוס של יותר מ-2 מיליארד שקל שיועד לרכישה בסעיף מאזני נפרד (“מזומנים מיועדים”) לאור ייעוד תמורת ההנפקה בתשקיף. כפועל יוצא, סווג הגיוס כתקבול מפעילות מימון (גיוס איגרות חוב) ובמקביל כתשלום לפעילות השקעה (הפקדה בפיקדון).

מגבלה תשקיפית חלה גם על חברת רוטשטיין, שכדי להבטיח את תשלומי אג”ח (סדרה ב’) שהונפקה ב-2006, שיעבדה את חשבון הבנק שבו הופקדה תמורת ההנפקה, כשמתוכו רשאי הנאמן לשחרר כספים למטרות ובתנאים מוגדרים. לכן הציגה רוטשטיין את החשבון בסעיף מאזני נפרד: “השקעות ופיקדונות המיועדים להחזר איגרות חוב”.

עם זאת, בשבוע האחרון הודיעה רוטשטיין על תיקון טעות, מאחר שהציגה את פדיונות האג”ח כפעילות שאינה במזומן, ולא כשני תזרימים מקבילים: קיטון בתזרים מפעילות מימון (החזר האג”ח) וגידול בתזרים מפעילות השקעה (פירעון הפיקדונות מיועדים). כתוצאה מכך, התזרים מפעילות המימון ב-2009 קטן בכ-24 מיליון שקל כנגד גידול בתזרים מפעילות השקעה של כ-26 מיליון שקל וקיטון בתזרים מפעילות שוטפת, שבה מסווגים תשלומי הריבית, בכ-2 מיליון שקל.

היתרה של פרשקובסקי

תופעת מגבלת שימוש במזומנים שכיחה אצל יזמי בנייה, שבהתאם להסכמי הליווי עם בנקים מפקידים את התקבולים מרוכשי דירות בחשבונות סגורים, שמוגבלים בשימוש בהתאם לתנאים מוגדרים. כפועל יוצא, יזמי הבנייה מציגים סכומים אלה בסעיף מאזני נפרד שיכול להיות מהותי ביותר.

לדוגמה, בתום הרבעון השני הציגה חברת פרשקובסקי, שהונה העצמי הסתכם בכ-59 מיליון שקל בלבד, יתרת פיקדונות וחשבונות בנק משועבדים בסך של כ-94 מיליון שקל. הגידול ביתרה במחצית הראשונה של כ-41 מיליון שקל הוצג בנטו כתזרים ששימש לפעילות השקעה. הצגה נטו מקובלת כשמדובר ביתרה שיש בה תנועות רבות ומהירות, בדומה למשיכת יתר שמסווגת בפעילות מימון או לתיק ההשקעות למסחר שמסווג בפעילות השקעה.

באופן קצת מוזר, חברת הבנייה דימרי אינה מסווגת את השינוי בפיקדונות המוגבלים בשימוש שלה, שהסתכמו בתום הרבעון השני ב-40 מיליון שקל כחלק מפעילות השקעה, אלא דווקא כחלק מהפעילות השוטפת. משמעות סיווג זה היא שהתזרים מפעילות שוטפת אינו מבטא, בשורה התחתונה, את התקבולים מרוכשי הדירות מחד, ואת התשלומים שמתבצעים מכספים אלו לצורך הבנייה מאידך.

סעיף ה”מזומנים ושווי מזומנים” הוא קריטי אך גם רגיש מאוד לטעויות. לפני כשנה, בעקבות שיחת ועידה עם גופי השקעה, התברר כי רובה המכריע של יתרת המזומנים של מלרג משועבדת במסגרת פיקדונות בנאמנות לרוכשי דירות בקנדה. בעקבות כך, תיקנה מלרג את דו”חותיה ויתרת המזומנים ושווי המזומנים לתום ספטמבר 2009 קטנה מכ-28 מיליון שקל לכ-4 מיליון שקל בלבד. בדומה, דש איפקס אינה מפרידה, לכאורה, מיתרת המזומנים שלה את הסכומים שהיא מפקידה בקרן סיכונים מכוח חוקי העזר של מסלקת הבורסה.

לא ניתן לסיים מבלי לציין שמבנה דו”ח התזרים הקיים אינו אופטימלי מאחר שהפעילות השוטפת ערוכה בשיטה העקיפה שיוצאת מהרווח הנקי ומבצעת עליו התאמות. שיטה זו מקשה מאוד על הבנת הדו”ח ואף פוגמת בבהירות של הסברי ההנהלה במסגרת דו”ח הדירקטוריון.

עד כה, התקינה החשבונאית לא חייבה את יישום הגישה הישירה שמראה במישרין את התקבולים והתשלומים שבוצעו, תוך כניעה לתירוצים של המדווחים בנוסח “קשיי יישום”. עם זאת, פרויקט חדש ונרחב בנושא הצגת דו”חות כספיים, שעתיד לשנות את מתכונת הצגתם וליצור ביניהם קוהרנטיות, צפוי גם לדרוש הצגת כל תזרימי המזומנים באופן ישיר.