הכובע התקשורתי של רמי לוי

בשבוע שעבר הודיע רמי לוי, בעל השליטה ומנכ”ל הרשת הקמעונית הקרויה על שמו, כי הוא מוותר על חלק מהבונוס השנתי שלו, מתחילת ספטמבר עד סוף השנה, לטובת כ-780 עובדים בשכר הנמוך החברה. לפי הערכות, סך הוויתור יהיה כ-2 מיליון שקל, כך שבחישוב פשוט מדובר בכ-2,500 שקל לעובד.

ההודעה, שנומקה במתן דוגמה אישית של צמצום פערים, זכתה לסיקור תקשורתי נרחב. אך הסיפור המעניין נוגע דווקא לאמור בשולי הדיווח המיידי: הפעולה מותנית בכך שרשות ני”ע לא תדרוש רישום ההטבה כהשקעת בעלים.

בכדי להבין במה מדובר, נסביר תחילה את ההבחנה החשבונאית בין פעולות עסקיות בין החברה לבעל השליטה בתנאי שוק רגילים (כלומר בכובעו כספק, לקוח, מנהל וכו’), לבין עסקות עמו בכובעו כבעל שליטה. בהתאם, כשמתבצעת עסקה עם בעל השליטה בתנאים מיטיבים לחברה יש לטפל בכך כהשקעת בעלים, ולהפך – כשניתנת לו הטבה יש לטפל בכך כמשיכת בעלים. במקרה האחרון מדובר בדיווידנד מפלה, ולא סביר למצוא זאת בדו”חות כספיים של חברות ציבוריות.

דוגמה לרגישות הגבוהה בזיהוי הכובעים של בעל השליטה ניתן למצוא בסקיילקס, שבשליטת אילן בן דב, בהקשר של התרומות לדרך הלוטוס, שאותה ייסד בן דב ושהוא גם המקור היחיד של תרומותיה. סקיילקס מתייחסת לכך כתרומה שנרשמת כהוצאה ולא כפעולה לטובת האינטרסים של בעל השליטה – שככזאת היתה מטופלת כמשיכת בעלים (דיווידנד מפלה).

כשמדובר בשירותי ניהול שמתקבלים מבעל השליטה, נקודת המוצא היא כי התגמול ראוי ואינו מכיל השקעה או משיכת בעלים – בהתבסס על האישורים של הסכם ההעסקה באסיפת בעלי המניות, גם כשתנאי ההעסקה מתעדכנים.

כשמדובר בוויתור של בעל השליטה על שכר המגיע לו מכוח ההסכם, יש לזהות באיזה כובע מדובר. ויתור זה מייצג השקעת בעלים ככל שלא מדובר בהתאמה לתנאי שוק, למשל התאמה שמלווה בוויתור של מנהלים אחרים. בכל מקרה, כשמדובר בוויתור רטרואקטיבי הוא צריך להיות מטופל כהשקעת בעלים. משום מה, גם ברמי לוי וגם בצים שיווק (כמעט חינם) ויתורים רטרואקטיביים כאלה לא טופלו כך.

למשל, אף שבאפריל 2009 ויתרו רמי לוי ורעייתו – גזברית החברה – על הבונוס השנתי, לא טופל כהשקעת בעלים אפילו המרכיב הרטרואקטיבי מתחילת השנה. סיפור דומה התרחש השנה בצים שיווק, כשבתום מאי אושר תיקון להסכם הניהול עם בעלי השליטה שכלל הפחתת שכר וביטול מענקים בתוקף רטרואקטיבי מתחילת השנה.

השאלה החשבונאית הקריטית היא באיזה כובע מבצע רמי לוי את הוויתור – האם בכובע המנכ”ל או בכובע של בעל שליטה? להחלטה זו משמעות על דו”ח רווח והפסד, שהרי אם ההסתכלות תהיה בכובע של בעל שליטה, יירשמו הוצאות השכר הנ”ל פעמיים: גם כבונוס כנגד קרן הונית מהשקעת בעלים וגם כהוצאות שכר עבור העובדים. לאור אופיו החד פעמי של הוויתור, שאינו מלווה בשינוי מקביל בשכר הבכירים בחברה – בשונה מזה המתוכנן למשל באסם – נראה שמדובר לכאורה יותר על ויתור בכובעו כבעל השליטה.

הנקודה המעניינת היא שרמי לוי למעשה מפיל את האחריות על רשות ני”ע, שתיאורטית לא אמורה להיות מושפעת בהחלטות חשבונאיות מלחצים חברתיים. מקרה זה מזכיר את הוויתור של בעלי השליטה באי.די.בי על חלק מהבונוס לטובת תרומה שתעביר אי.די.בי לגופים חברתיים. גם אז ניצבה בפני הרשות דילמה מוסרית, שהרי אם תחייב טיפול בתרומה כהשקעת בעלים שגורר רישום ההוצאה פעמיים, היא לא תתבצע. אז הסיפור נגמר לטובת הגופים החברתיים והמהלך התבצע ללא רישום כפול של הוצאות ואפילו תוך נטרול הסכומים מטבלת מקבלי השכר.